|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
מה בין דן חלוץ ליוסי כהן <br>
|
מסתבר כי המנוח מאיר דגן, ראש המוסד הקודם, היה זה שהכיר את מילצן והיה איתו בקשר אמיץ, והוא זה שהכיר בינו לבין יוסי כהן ודאג לשבצו שם במסגרת פעולות עלומות של המוסד
|
|
כהן. הדוגמן. [צילום: אלכס קולומויסקי]
|
|
|
|
|
מינויים של בכירים במערכת הציבורית בדרך כלל מלווים בפרסומים רבים המתארים את בעל המינוי, את אופיו את דרך פעולתו את הרזומה שלו, וכמובן מקומה של הרכילות לא נעדר. לאחרונה היינו עדים למאבק איתנים על מינוי של ראש מוסד חדש, לבסוף נפל הפור ויוסי כהן המכונה הדוגמן מונה לתפקיד, לא לפני שהוצאו החוצה כל מיני פרטים הקשורים אליו, בין השאר מישהו הזדרז לספר כי קיבל חמישה כרטיסי חינם להצגה כלשהי. הטהרנות במיטבה הרע של המילה. ומאחר שנתניהו גרם למינוי, מיד הלשונות הרעים חיפשו ומצאו דופי במעשיו בשנת השבתון שלו או כשהיה בחל"ת - הוא עבד בחברה של ארנון מילצן הזכור "לטוב" מפרשת המתנות של נתניהו. מיד יצאו הפוליטקאים הזריזים וכהרגלם לא חיכו למלוא האינפורמציה, וזעקו הון שלטון. לא די בכך שנתניהו קשור להון עכשיו גם ראש המוסד.
עין חדה
שומו שמים. הוא ידליף סודות מדינה לארנון מילצן ואבוי למדינה. זה שארנון מילצן סייע למדינה להשיג רכיבים אטומיים שלא ניתן היה להשיגם בדרך אחרת ושילם על כך מחיר יקר בחופש הכניסה שלו לארה"ב, שהיא מקום העסקים העיקרי שלו זה לא מעניין, אלא יש כאן טייקון ששולח זרועות לכל מקום לרבות המוסד, כאילו היה בעל עין חדה שידע לפני כולם כי יוסי כהן ימונה לראש המוסד באחד הימים והשקיע בהעסקתו כסף טוב. מסתבר כי המנוח מאיר דגן, ראש המוסד הקודם, היה זה שהכיר את מילצן והיה איתו בקשר אמיץ, והוא זה שהכיר בינו לבין יוסי כהן ודאג לשבצו שם במסגרת פעולות עלומות של המוסד. ושכחו כי פורום החווה המפורסם של אריק שרון בו ישבו במוצהר מספר חברים ומינו אנשים לתפקידים בכירים, ביניהם את דן חלוץ לרמטכ"ל צה"ל. מלינים על שרה כי היא מאשרת מינויים בכירים או לא מאשרת (אני לא בעד השיטה) והנה יש כאן מקרה מובהק של הון שלטון, אולם איש לא פצה פה וציפצף כי היה מדובר באריק שהפך לאתרוג לקראת הנסיגה מגוש-קטיף. רק אחרי המלחמה הלא מוצלחת בלבנון כאשר כל הכשלים, נכונים או לא, הודבקו לחלוץ רק אז נזכרו מי מינה אותו. אז אולי מספיק כבר עם הפסטיבלים האלה? כדאי להתמקד בעיקר - האם המינויים הללו הם מינויי המיטב שבחבורה או לא, ולא להתעסק כיצד הם צפו והתגלגלו לכדי מינוי. ראוי שסוף-סוף נהפוך למדינה ונפסיק להיות שכונה כפי שהיה מתבטא מפקד חיל האויר המנוח בני פלד. |
| תאריך:
|
01/02/2017
|
|
|
עודכן:
|
01/02/2017
|
|
שמעון זיו
|
|
כבר דובר רבות על דמותו הססגונית של הנשיא טראמפ, על אישיותו ("בלתי יציב"), על אופיו ("בלתי צפוי") ועוד הבלי הבלים, שמייצרים מאוכזבי השמאל בארץ, במזה"ת, בארה"ב ובעולם, שלתדהמתם נרדמו במוצאי יום הבחירות עם הידיעה המרנינה, שקלינטון יקירתם היא הנשיאה הבאה, והתעוררו למחרת בבוקר עם שנוא נפשם בבית הלבן. מהלומת טראמפ, שניחתה עליהם כסופת צונאמי ביום בהיר, לאחר שטימטמו עצמם לדעת, בדבר ניצחונה הבטוח של קלינטון 'בהליכה', אינה נותנת להם מנוח. הליברלים הללו, שבזים לדמוקרטיה ולהכרעותיה בקלפי, ממשיכים ברוב תיסכולם לבוז להכרעתה הדמוקרטית של אמריקה, ונתגלו כדמוקרטים קטנים מאוד, שמעלים אותה על ראש שמחתם רק כשהיא עובדת לטובתם.
|
|
|
|
|
פעם הייתי מגניבה. חשבתי שללכת בתלם זה משעמם, שלזרום עם כולם זה מה זה מעפן, אז הלכתי ללמוד קולנוע. יצרתי סרטים, כתבתי תסריטים, ערכתי, ביימתי. הצגתי פרויקט בתערוכה בסינמטק, הייתי אמנית וחייתי את החיים.
|
|
|
|
|
אינני שמח לשום איד של איש זה או אחר שנשלח לכלא. כלא איננו מקום חיובי, ובמיוחד לא לכאלה שחשבו את עצמם ל"שועי עולם" עד שפסקו להם להכיר גם את ה"תחתית של החבית". וכך אני גם לא שמח לאידו של הרב יונה מצגר, שלאחר עשר שנים במעמד רשמי גבוה - שהוא לא חלם עליהן בחלומותיו הוורודים ביותר, הרי שעכשיו ייאלץ ליפול לבירא עמיקא (שגם לה הוא לא ציפה, בחלומותיו השחורים ביותר...). את החשבון שלו עם עצמו יצטרך מצגר כבר לעשות לבד אבל יותר משהוא יצטרך לעשות זאת עם עצמו הרי שראשי עולם התורה, וכל רב ועסקן ירא שמים, יצטרכו לעשות בקול רעם גדול. את הטענה כי ה"כתובת לא הייתה רשומה על הקיר" הרי שאיש לא יוכל לטעון, ואם יטענו הרי ששקר בפיהם. כותב שורות אלה ואחרים שכמותו - יחד עם חלק מהתקשורת, ובראשה עיתון מעריב, זעקו את הזעקה הזו אבל מצגר המשיך לכהן כ"רב ראשי" ולהיות מוזמן להכנסות ספרי תורה כשרבים ולא טובים שרו לו "ימים על ימי מלך תוסיף". הוא לא רק זכה לגיבוי דתי וחרדי אלא גם לגיבוי של ראשי העולם החילוני, ובראשם אותם אנשי שמאל הנלחמים על "הפרדת הדת מהמדינה". אבל מצגר הוא רק קצה קרחון שהחל לצוץ משנת 1993 ואילך.
|
|
|
|
|
לפני כחמש שנים התנדבתי לשנת שירות, שנת התנדבות טרם השירות צבאי, בה הדרכתי בפנימייה טיפולית/פוסט אשפוזית. בפנימייה זו שהו ילדים ובני נוער שהתאפיינו בבעיות התנהגות וברקע נפשי, אשר הגיעו על-פי הוראת צו בית משפט לחוק הנוער. במסגרת לא קלה זו נפגשתי לראשונה עם שיטת טיפול וריסון באחיזה פיזית, האחיזה הטיפולית המרסנת, או בקיצור אט"מ. ברצוני לחשוף אודות האחיזה לא בשל הסקרנות הרבה למתרחש ב"חצר האחורית", בפנימיות ומוסדות הקצה, אלא בעקבות הבעייתיות הרבה סביבה: הנזק שנגרם בפועל מחוסר מקצועיות מול התועלת הרצויה שבתיאוריה.
|
|
|
|
|
מאמר זה והבא אחריו, מבוססים על סקרי דעת-קהל שפרסמו אחרי הבחירות מכוני מחקר מובילים בארה"ב, בשלושה תחומים עיקריים: המציאות החברתית, סדר-עדיפויות לטיפול הממשל בנושאי ליבה, הערכות והשגות על המערכת הפוליטית האמריקנית.
|
|
|
|
|
