האוריינטציה על או"ם של כמה מנהיגים, ואמונתם של אנשי אסכולת-שרת ונספחים ארעיים שלה בכוונותיו הטובות של או"ם ובכושר הפעולה שלו, הולידו כמה עקרונות מדיניים-אסטרטגיים. אנשי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ראו בהחלטות 29 בנובמבר יותר מהמלצות. הייתכן שארגון אשר ארצות-הברית וברית-המועצות חברות בו לא יוכל לכפות את רצונו? אחת ההמלצות הייתה להקים, בשתי המדינות שתיווסדנה, מיליציות, שוועדת-הביצוע תפקח עליהן ותמנה את מפקדותיהן.¹ אחדים ממנהיגי היהודים ראו בהמלצה הזאת הכרה של או"ם בכוח הצבאי היהודי וגם בכוח הצבאי הערבי, והתחייבות לסייע להקמתם של כוחות אלה ולממן אותם. באמצע דצמבר 1947 ביקש שרת מעוזר שר-החוץ האמריקני לעניינים מדיניים סיוע בהקמת המיליציה,² ובסוף אותו חודש ביקשו אנשי הסוכנות היהודית בירושלים, מהקונסול האמריקני, לשלוח תזכיר לממשלתו ולהציע לה להקים את המיליציה במהרה.³

בתחילת ינואר 1948 חזר שרת לארץ-ישראל ושוחח עם בן-גוריון, שהציע להקים את המיליציה מעשרים אלף מגויסים, בתקציב של מיליון לא"י לחודש (שליש מכל התקציב המתוכנן של ה"הגנה" לתש"ח). את הכסף הזה יקבל היישוב בהלוואה מאו"ם, או מארצות-הברית באמצעות או"ם.⁴ בן- גוריון הורה לשרת לפנות אל מועצת-הביטחון בנושא הקמת המיליציה,⁵ מפני שהקמת ועדת הביצוע מתעכבת. "התותחים" הפרו-ציונים בניו-יורק, בוושינגטון ובפאריס הופעלו למען המיליציה.

באמצע ינואר ביקש שרת מוועדת הביצוע להקים את המיליציה, וכשביקש לספק לה מדים, נתפס היו"ר ליסיצקי להערה זאת ושאל בתמיהה: "אין מדים ל"הגנה"?" שרת גם ביקש מהוועדה לממן את הוצאות הביטחון של היהודים עד שתקום המדינה.⁶

ב-21 בינואר הגיש שרת לליסיצקי תזכיר מטעם הסוכנות היהודית: הכוח היהודי הקיים (ה"הגנה") אינו עונה על צורכי הביטחון של היישוב העברי, המוקף אויבים משלושה צדדים ויושב בתוך שלוש מאות ועשרים אלף ערבים. קשה להגן על גבולות השטח שהוקצה ליהודים, וקל לבתר אותו ו/או להשבית בו את התחבורה. לפיכך יש להקים את המיליציה מיד, משלושים או שלושים וחמישה אלף מגויסים, שיאורגנו בחמש חטיבות, ארבע מרחביות ואחת מטכ"לית במילואים. עשרים ושישה אלף מאנשי במיליציה יהיו ממשוחררי הצבא הבריטי. חימושה יעלה עשרים ושישה מיליון דולר, והוצאות אחזקתה, בשבעת החודשים של ימי-המעבר (עד תחילת אוקטובר), תהיינה עשרים וארבעה מיליון דולר.⁷

בעל-פה אמר שרת לחברי הוועדה (בסוף ינואר) שיש להקים מיד חטיבה של חמשת אלפים וחמש מאות לוחמים, ומאתיים וחמישים אנשי מטה. עד שיפוג תוקף המנדט תתאמן המיליציה ולא תשתתף בפעולות האיבה, ורק ה"הגנה" תישא בעול הביטחון השוטף. המיליציה תופעל רק לאחר שייצאו הבריטים מן הארץ. שרת העריך: ההצעה עשתה רושם על חברי הוועדה, אך "התנגדות הבריטית תשים אותה לאל."⁸

במסדרונות או"ם הבהירו הבריטים היטב את כוונותיהם. הם לא ירשו להקים מיליציות ולתת להן נשק, לפני חמישה-עשר במאי.⁹ הקמת המיליציות – אמרו הבריטים לנציגי הסוכנות – עלולה להרגיז את הערבים.¹⁰

במחצית הראשונה של פברואר סברו חברי משלחת הסוכנות בניו-יורק: "אם או"ם או ועדת הביצוע יחליטו על הקמת מיליציות בשתי המדינות, תסייע לכך ארצות-הברית... בוועדת הביצוע יש מחשבות להגשים את החלוקה באמצעות מיליציה יהודית."¹¹ בן-גוריון נתפס לאופטימיות ודרש משרת לתת עדיפות ראשונה להשגת מטרה זאת.¹² ראובן שילוח, ששהה אז בלונדון, העריך: עם קצת לחץ על האמריקנים אולי תהיה מיליציה.¹³ שרת הפציר בתת-שר-החוץ האמריקני, רוברט לובט, להקים מיד חמש חטיבות של מיליציה יהודית בארץ-ישראל, ולספק להן נשק.¹⁴ בתחילת מארס נפגש אליהו אילת בעניין זה עם עורכי "ניו-יורק טיימס",¹⁵ ובאמצע אותו חודש דרשו אנשי האגף האמריקני של הנהלת הסוכנות היהודית מהמדינות החברות במועצת-הביטחון להורות לוועדת-הביצוע להקים את המיליציות מיידית.¹⁶ מכתב ששלח המזכיר המדיני של מועצת החרום הציונית האמריקנית, בנימין אקצין, אל סגן שר-החוץ האמריקני לשעבר סאמנר ולס, מעיד על ראייה מפוכחת יותר: מיליציה יהודית לא תקום, כתב אקצין, ואין טעם למאבק על הקמתה לפני יציאת הבריטים.¹⁷

המיליציה היהודית לא הוקמה. או"ם לא סייע ליהודים בחימוש ובמימון, והתוצאה הצבאית של חלום-המיליציה הייתה, כנראה, האטת קצב הגיוס של יהודי ארץ-ישראל; התוצאות המדיניות היו – התרופפות האמון של העולם ביכולתם של היהודים להתגבר על הקשיים הביטחוניים שנולדו מ"הרפתקת" 29 בנובמבר, והרהור שני של מקבלי ההחלטות בוושינגטון.

הדיפלומטים הציונים טעו בהערכת הדינאמיקה של או"ם, אבל הם לא היו עיוורים וחרשים. הם אבחנו את כל הסימפטומים האנטי-ציוניים, הבינו שנסיבות 29 בנובמבר היו, אולי, חד-פעמיות, ופיתחו דוקטרינה שאפשר לנסח אותה כך! התנגדות הערבים לחלוקת ארץ-ישראל היא מבחן לסמכות של עצרת-או"ם ולכוחה להתנגד ללחץ ולאיומים.¹⁸ דוקטרינה זאת סייעה להם להיאחז בהצעת נציג-גואטמאלה: כוח-צבאי בינלאומי ילווה את חלוקת ארץ-ישראל.¹⁹

את הדוקטרינה הזאת, אותה פיתחו משה שרת ועמיתיו בניו-יורק, חיזק בירושלים אליהו ששון, מנהל האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. במכתב ששלח אל שרת, בדצמבר 1947, העריך ששון שצבאות ערב ודאי לא יעזו להילחם נגד כוח בינלאומי.²⁰ אחרי חודש שלח ששון מברק לגולדה מאיר לארצות-הברית,²¹ והפציר בה לבקש ממשה שרת ללחוץ יותר למען הקמת הכוח הזה: נראה שהוא ראה בו תרופת-פלא.²² שלושה חודשים השקיעו הדיפלומטים הציונים מאמצים רבים במאבק למען מטרה שלא הושגה.

לא רק הציונים היו מעוניינים בכוח הבינלאומי, אלא גם מזכיר או"ם טריגווה לי הנורווגי ואנשי המנגנון שלו, חברי ועדת-הביצוע ונציגי ברית-המועצות. המתנגדת העיקרית הייתה ארצות-הברית. בדומה לציונים, טענו מזכיר האו"ם ואנשי מנגנונו (ראלף באנץ' ואחרים) שביצוע החלטת או"ם יהיה מבחן ליוקרתו ולכושר פעולתו. בדצמבר 1947 שאל טריגווה לי את נציגי המעצמות אם מדינותיהם מוכנות להשתתף בכוח הבינלאומי.²³ בפברואר 1948 העריכו שרת וחבריו כי לי מעוניין בשיתופן של יחידות רוסיות ואמריקניות בכוח הבינלאומי, למען יוקרתו.²⁴ האמריקנים, לעומת זאת, לא התלהבו מנוכחות אפשרית של אנשי-צבא רוסים במזרח-התיכון. טענתם זאת לא שכנעה את מזכיר האו"ם. הוא ניהל תעמולה למען הכוח הבינלאומי באוזני הנשיא האמריקני, הארי טרומן, ושר-החוץ שלו, ג'ורג' מרשל, וקיבל עידוד מהדוחות הרבים שכתבו חמשת חברי כוח החלוץ של ועדת הביצוע.²⁵

המעצמה היחידה שתמכה ללא סייג בעמדות הציונים בחודשים הראשונים של 1948 הייתה ברית-המועצות. נציגהּ באו"ם, אנדרי גרומיקו, הבטיח לשרת שהוא לא ייסוג מהדרישה שאו"ם יגשים את החלטתו, והביע את דעתו: זאת משימה אפשרית.²⁶ עוזר מזכיר או"ם הרוסי, ארקדי סובולב, אמר לשרת (ב-26 בדצמבר 1947) שברית-המועצות תשתתף בכוח הבינלאומי. אחרי חודשיים הודיע שרת לאליעזר קפלן: בדיונים במועצת-הביטחון תדרוש ברית-המועצות להקים את הכוח, אך כנראה שלא תהיינה לכך תוצאות.²⁷

בתחילת פברואר החליטה ממשלת בריטניה, בישיבת הקבינט, לא להכריז על עמדה גם בנושא זה, ולא להשתתף בוויכוח בנושא זה במועצת הביטחון. בישיבה שבה הוחלט לשתוק באו"ם דיברו רוב השרים, והביעו את דעתם – השלילית – על הכוח הבינלאומי: "בכוח כזה תשתתפנה יחידות סובייטיות או יחידות מהגרורות של ברית-המועצות, והן תגדֵלנה את סכנת פלישת הצבאות הערביים לארץ-ישראל."²⁸ הרולד בילי, המומחה למזרח-התיכון במשרד החוץ הבריטי, הגיש תזכיר לבווין בתחילת מארס. נכתב בו כי מועצת-הביטחון ודאי שלא תאשר את הקמת הכוח הבין- לאומי, וגם אם תאשר אותו לא תהיה לה שהות להקימו ולשלוח אותו למזרח-התיכון, לפני שיפוג תוקף המנדט.²⁹

הכול היה תלוי בארצות-הברית. ארתור ונדנברג, ממלא-מקום נשיא הסנאט ויו"ר הוועדה ליחסי-חוץ שלו, הביע, בשיחות עם יהודים, התנגדות למשלוח חיילים אמריקנים לארץ-ישראל.³⁰ בתחילת ינואר אמר המזכיר הראשון של שגרירות ארצות-הברית בלונדון, לואיס ג'ונס, לחבר הנהלת הסוכנות היהודית בלונדון, ברל לוקר: אם יחדרו צבאות זרים לארץ-ישראל יראו זאת הערבים- כפלישה ויגיבו כפלישה שכנגד.³¹ סוף החודש שאל הקונסול האמריקני בירושלים, ויליאם פורטר, את המזכיר המדיני של הסוכנות היהודית בירושלים, ליאו כהן: אם ייכנסו חיילים רוסים למזרח- התיכון בתוך הכוח הבינלאומי, מי יערוב לנו שייצאו ממנו?³² המתנגד האמריקני החריף ביותר לכוח הבינלאומי היה שר-ההגנה ג'יימס פורסטל, שפחד לא רק מחדירת רוסים לאיזור³³ אלא גם מהתגברות האנטישמיות בארצות-הברית, עקב הצעירים האמריקנים אשר יפלו במלחמה למען היהודים.³⁴

בסוף פברואר הגישה סוכנות הביון המרכזית סי.איי.איי. לממשלת ארצות-הברית תחזית בנושא ההתפתחויות בארץ-ישראל, ואחת האפשרויות שנחזו בה הייתה שהכוח הבינלאומי יוקם על-אף אי-שיתוף הפעולה של בריטניה. אם חיילי הכוח הזה יהיו נתיני חמש המעצמות הגדולות (ארצות- הברית, ברית-המועצות. בריטניה, צרפת וסין) ודאי תשמח ברית-המועצות להשתתף בו, וייתכן שצרפת תראה בו הזדמנות לחזור לאזור, אבל סין לא תוכל לשלוח אליו כוח ראוי לשמו, בגלל מלחמת האזרחים המתחוללת בה, ובריטניה וארצות-הברית תסרבנה להשתתף. הברירה שתעמוד לפניהן במועצת הביטחון תהיה להטיל וטו על הצעת הקמתו, או להשלים עם חדירת החיילים הרוסים לאיזור. שתי האפשרויות שליליות. אם יהיו חיילי הכוח בני מדינות קטנות, מהגוש המערבי, תטיל ברית-המועצות וטו על הצעת הקמתו, אבל אין להניח שהמדינות הקטנות תשלחנה רבים מבניהן למרחקים, להילחם נגד הערבים, למען מדינת יהודים שאין להן אינטרס בה ולמען יוקרת או"ם. רק לברית-המועצות יש אינטרס במדינה החדשה. לעומת זאת האינטרס של ארצות- הברית ושל בריטניה הוא מזרח-תיכון ללא רוסים. המסקנה: הקמת הכוח אינה סבירה.³⁵

ב-25 בפברואר דיווח נחום גולדמן לאליעזר קפלן: "המצב לא טוב... הוועדה²⁶ חולה. גם ליסיצקי וגם פדרספיל, הדני, מפקפקים באפשרות הגשמת החלטת המועצה. כוח בינלאומי לא יהיה. המדינות הקטנות לא תשתתפנה בלי הגדולות, ואמריקה לא רוצה ללכת, וודאי לא תיתן לרוסיה להשתתף... כל זה רק בשבילך, לא למסור זאת להנהלה, לעת-עתה."²⁷

במארס כבר היו הישגיה הדרמטיים של אסכולת-שרת באו"ם כלא-היו. ועדת הביצוע לא באה לארץ-ישראל. מיליציה יהודית לא קמה. כוח בינלאומי לא הוקם. במאבק האבוד למען מטרות אלה הוצג היישוב העברי לעיני העולם כחסר-אונים. כוחם של המתנגדים לחלוקת ארץ-ישראל, בממשל האמריקני, גבר. ארצות-הברית סללה את דרך נסיגתה מתמיכתה בהחלטת 29 בנובמבר.

כישלון אסכולת-שרת הנחית מכה על הדיפלומטיה הציונית והישראלית, שמשה שרת הנחה אותה שבע שנים נוספות, ודומה שבחודשים הראשונים של שנת 1948 גיבש בן-גוריון את התפיסה שהביטוי שלה הוא "או"ם שמום". הכישלון המדיני חיזק את האסכולה הבן-גוריוניסטית, שמשמעותה תהיה, מעתה, "אוריינטציה על עצמנו", עד "מבצע קדש" ב-1956, כלומר על הכוח הצבאי היהודי, ה"הגנה" ואחר-כך צה"ל. כיום אפשר לומר שאי-הקמת הכוח הבינלאומי הייתה מעין חסד שעשה הקדוש-ברוך-הוא עם ישראל; אילו פעל כוח כזה בארץ-ישראל בתש"ח, סביר להניח שהייתה לו השפעה שלילית על מהלכי היהודים במלחמה ועל תהליך הקמת המדינה. וכן אפשר לומר שהדגש על המאמץ הדיפלומטי, שהוליד את האשליה של כמה מן המנהיגים, כאילו יש ליהודים תקווה להיעזר מכוחות מן החוץ, אולי היה אחד הגורמים שעיכבו את תהליך הפיכת ה"הגנה" לצבא סדיר, ואת הפעלת מלוא כוחה בשלבי המלחמה הראשונים.
____________

בשבוע הבא: ממטרת הערבים בפרוץ מלחמת העצמאות הייתה לשכנע את הממשל האמריקני לסגת מהתמיכה בהקמתה של מדינת ישראל; רוב אנשי משרד החוץ וההגנה האמריקני היו סבורים שיש למנוע את הקמתה של מדינת ישראל; אנשי הסוכנות היהודית מתאמצים לעצור את הסחף.