"יש משהו, אחרי שהילד שלך מת, שאתה כבר לא יכול לשאול אותו שאלות, לנהל איתו שיח ולהבין מה בדיוק הוא היה, רצה וחלם. זה אנחנו מול שאלות, תהיות וחלל אחד גדול", אומרת נאווה רובינזדה בכאב. בנה אריאל, בן 17, נהרג יומיים לפני שהיה אמור לעלות מארגנטינה לישראל על-מנת להתחיל את לימודיו בטכניון בחיפה, לפני המון שנים נהרג אריאל בתאונת רכיבה קשה על סוס. התאונה התרחשה ביום ראשון בפארק שעשועים בארגנטינה שבחוץ סופה סופה.
באותו הבוקר ביקש אריאל מהוריו ללכת לרכוב על סוס על-מנת להתאוורר מתקופת בחינות קשה, הוא היה רוכב מנוסה מקצועני שהשתתף בתחרויות רכיבה, ולכן הוריו גם לא הביעו התנגדות. בזמן הרכיבה, פגע הסוס בכבל חשמל שגרם לו להשתולל בצורה קיצונית, מה שמנע מאריאל לעצור אותו. תוך כדי שהוא מנסה לעצרו, הסוס זרק את אריאל על עץ, בצד הדרך. מותו נקבע במקום הצוות הרפואי שהגיע למקום נאלץ להודיע לאביו על הטרגדיה, אביו באותה השעה ישב בבית קפה סמוך והמתין לאריאל.
מאז מתמודדים נאווה ודניאל בעלה, חיים עם שכול, אובדן וגעגוע אינסופי. "אריאל היה ילד צנוע שאהב לעזור, התחשב בחבריו ולכן חרטנו על דגלנו לאפשר לבני הנוער הזדמנות לצמיחה, בחירה במסלול חיים אחר וצוהר לתקווה. אנו מאמינים שלכל נער או נערה מגיעה ההזדמנות לקבל מעטפת מקיפה של מענים כדי לתת את מירב הסיכויים לחזרה נכונה ובטוחה לחברה. אנו בוחרים להעצים את יכולות וכוחות בני הנוער ונותנים מענה לחולשות ולפגיעות. בעזרת התרומה שלנו לנוער בסיכון נוכל להמשיך לבנות, לפתח ולהעמיק כלים ותוכניות. התרומה שלנו מאפשרת לקדם את ההצלחות הקטנות והגדולות של בני הנוער שתחת חסותנו".
פעילה מרכזית
נאווה נולדה וגדלה בירושלים בשכונת הבוכרים, למדה בסמינר לגננות בית הכרם אליאנס פרנסס עבדה כמעט בכל משרד ממשלה, גדלה בבית שתרומה לקהילה היא מנת חלקם ואורח חיים, אביה דמות מוכרת, חזקיה יששכרוף ז"ל היה סוחר בטקסטיל והאיש שהקים את בית היתומים הראשון בירושלים. בשלהי השלטון העות'מאני גברה התופעה של יתומים נטושים בשל המגפות שפקדו את העיר והעוני הרב ששרר בקהילה. אחד האיומים היה שהמיסיון, שפעל בקרב היהודים העניים, ייקח חסות על היתומים. ואז החליט אביה עם שותפו להקים את בית היתומים הראשון בירושלים. הכסף הוקדש למטרה על-ידי שתי המשפחות, בורוכוף ויששכרוף שמימנו את רכישת המגרש ואת הבנייה מרווחי בית חרושת לטקסטיל שהיה בבעלותן, המשפחות הקדישו למוסד הכנסות מקרן לה הוקדשו הכנסות מנכסי נדל"ן בירושלים ומתרומות שונות.
נאווה ודניאל מתגוררים בבואנוס איירס בעבר כיהנה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון,כל חייה גייסה תרומות מארגנטינה עבור מדינת ישראל, "הרגשתי שהמדינה שגדלתי בה חסרה לי כי עזבתי לארץ אחרת" נאווה ארגנה את הקונגרסים לנוער של הסוכנות היהודית, פעילה מרכזית בקרן היסוד ודמות מאוד מוכרת בקרב יהודי ארגנטינה.
כך הם יצאו למסע מרתק ומטלטל בעקבות בנם. למצוא מקום ראוי שיוכלו לתרום עבורו ודרכו ולהנציח את בנם הבכור. בתחילה קיבלו פניות רבות מערים ומקומות שונים בארץ, אפילו האוניברסיטה בירושלים פנו לנאווה ובקשו ממנה להנציח את אריאל, דווקא אצלם. אבל נאווה ודניאל חיפשו מקום שיהיה הכי קרוב לאופי של בנם, מקום שירגישו כי תרמו לקהילה, הם חיפשו מקום עם משמעות, שיסייע לילדים שאין להם אמצעים ללמוד. הם רצו מקום שיאפשר להם, לראות את תרומתם המשמעותית והמשפיעה.
ייעוד אחר
ומההחלטה, לשלב המעשה. הם נפגשו עם עיריית באר שבע בדיוק שהשוק היה קווי מחשבים, נאווה ודניאל בעלה החליטו להקים את ביה"ס למחוננים שנקרא כבר אז "בית אריאל", עם הזמן הם חיפשו פרויקט אחר משמעותי ומי שהיה אז יו"ר קרן ראשי, וכיום ח"כ,
אלי אלאלוף. הציע להם לתרום עבור מוסד חינוכי לילדים שנפלטו ממערכות החינוך הפורמלי, ואז הם החליטו להפוך את בית אריאל לתיכון ברנקו וייס, מסגרת שלקחה את התלמידים הללו והחזירה אותם למסלול של 12 שנות לימוד בגרות מלאה והכנה לגיוס לצה"ל.
ברנקו וייס עזבו לפני שנתיים את המבנה, בגלל התרחבות התיכון ונאווה החליטה שהיא חייבת למצוא ייעוד אחר שיסייע לתלמידים שנמצאים בסיכון, בשת"פ עם עיריית באר שבע ראש העיר רוביק דנילוביץ הוחלט להפוך את הייעוד של המקום, מעכשיו, בית אריאל יהפוך למוקד מרכזי של קידום נוער וביקור סדיר, כל קציני ביקור סדיר מטעם אכיפת חוק כלומר: חינוך חובה ומניעת נשירה. ישבו במקום אחד ויאפשרו להורים לתלמידים לאנשי המקצוע לקבל סיוע בכל הנדרש. המסגרת מיועדת לכל התלמידים שלא ישתלבו במסגרת לימודים פורמלית. קידום נוער- טיפול בנוער שנפלט ממערכת החינוך הפורמלית בשיטה פרטנית.
תפקידו של בית אריאל החדש, למצוא מסגרת לכל ילד וילד ולהתאים לו את המסגרת הפורמלית. ליווי פרטני, קשר עם הנער עם המשפחה. פיקוח משרד החינוך הובלת בני הנוער לקבלת 12 שנות לימוד. ועד לקבלת תעודת בגרות.
איך לחיות
שוש ריחני מנהלת המקום אומרת "אנחנו מאמינים באיחוד ביקור סדיר עם קידום נוער מתוך הבנה ותפיסה של רצף טיפולי, פעולות רוחב שצריכות לקבע בתוך המערכת הפורמלית ועדין לא כל תלמיד יכול לשרוד בתוך המערכת הפורמלית ולכן יש לנו את תוכנית היל"ה, אני כל כך מתרגשת מהרקע שעומד מאחורי הקמת המקום הזה".
3 עשורים חלפו מאז הטרגדיה, והזמן לא משכך את הכאב אפילו במעט. "הזיכרון חי ובועט כאילו זה קרה רק אתמול", אומרת נאווה בכאב, "רק לומדים איך לחיות עם זה ולא ליפול לבורות. לומדים להתמודד. הזמן לא מרפא, ממש לא". האבא דניאל מבקש להשאיר צוואה, שתזכור את אריאל בנו הוא מרגיש שהם עשו משהו קטן אבל טוב בשביל לכבד את זכרו של הבן, הוא מתעקש שאותם בני נוער שנפלטו מהמסגרת הפורמלית ראויים לחברה טובה וצודקת ואנחנו עושים משהו קטן כדי לעזור לזה. זה המעט שבמעט שאנחנו תורמים.
