מיוני 1967 עד היום עברו את בתי הכלא הישראלים כ-800,000 פלשתינים. מספר מדאיג לכל הדעות. בכל הקשור לזכויות של אסיר קיימת עוצמת פער בין מה שמקבל מי שרצח ראש ממשלה בישראל, רוצח העונה לשם
יגאל עמיר, ובין הזכויות ותנאי המאסר השמורים לקטין פלשתיני, הכלוא בכלא הישראלי. רבבות קטינים עברו את "בית הספר העממי" ששמו בית כלא ישראלי, ואין להם זכויות כמו לעמי פופר, רוצחם של שבעה פלשתינים.
אין בכתבה זו סניגוריה על מי שלחץ על ההדק או השתמש בלהב הסכין כדי ליטול חיי אדם. אין בכתבה זו סניגוריה על מעשי אלימות המסכנים חיי אדם. יש בכתבה זו קריאה לשמירה על דמותנו כחברה.
יש בכתבה זו קריאה לצאת ממעגל הדמים כתוצאה משליטה שלנו על חיי עם אחר. שליטה, שבעטיה גואה ההתנגדות, העולה גם על שרטון מעשי אלימות ומעשי רצח. דמותנו כחברה נפגעת, כשלפחות בן אחד מכל משפחה פלשתינית עובר את שערי בתי הכלא שלנו. איננו מעלים על סדר היום שלנו - מה קורה לנו, שמאות אלפי פלשתינים במשך חמישים שנות שליטתנו בשטחים ישבו ויושבים מאחורי סורג ובריח בבתי כלא שלנו ומקבלים מערכת לימודים מסודרת לשנאה ולנקם. למרביתם, המאסר מהווה בית ספר לנחישות יתר במאבקם הצודק למדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.
דמותנו כחברה נפגעת, כשאנחנו לא מעלים על סדר היום שלנו, מה קורה למאות כלואים בכלא הישראלי, שעקב שביתת רעב גופם נחלש. אנחנו אדישים לכלוא השובת רעב, הנתון לירידה דרמטית בקצב פעילות לבו, פגיעה ביכולתו המוטוריות, סכנה לראייה ולשמיעה, מתקשה בהליכה ופוקדים אותו סחרחורות קשות. אנחנו כרגע חוגגים, כי "הצלחנו להוריד" את השובתים לאשפתות באמצעות פלישת מצלמות לאסלות בחדר השירותים, ומעלים בכל מהדורת חדשות את "תוצאות החשיפה".
אנחנו משחררים את עצמנו מנשיאת תווית של ירידה לתחתיות השפל, כאשר אנחנו מתגאים בהתבהמותנו. "הצלחנו" במלחמה הפסיכולוגית להביא שובת רעב ל"תחתיות השפל", כשניחוח האסלה מתלווה להוכחות של שירותי הביטחון, שיש שובר שביתה שנפל בפח הנגיסות ב"טורטית" ובעוגיות.
התבהמותנו כחברה הביאה אותנו לקבל כמובן מאליו, שרוצח ראש הממשלה מקבל זכות לטלפון יומי לבני משפחתו ושלל הטבות חומריות, ואילו לבנו גס בהיענות לפלשתיני, ששנים יושב כלוא בבית סוהר.
התבהמנו כחברה, כאשר אנחנו נותנים את כל הבמה להנאה של שירותי הביטחון מהצלחתם להשפיל את הכלואים הפלשתינים תוך ירידה לתהומות הביבים, תוך פלישה לאסלות שלהם בבתי הכלא. אותם שירותי ביטחון מעניקים זכויות רבות לרוצח עמי פופר, רוצח של שבעה פלשתינים ופציעת שמונה, שבית משפט פסק לו שבעה מאסרי עולם.
עמי פופר זכה להינשא ולהביא לעולם שלושה ילדים. זכה לצאת לחופשה עם אשתו וילדיו לאילת. נהג ברכב לחופשה לאילת ללא רישיון והיה מעורב בתאונת דרכים קשה, בה שכל את רעייתו ואת בנו הצעיר. לפני כארבע שנים התאפשר לו להינשא בשנית. רוצחם של שבעה פלשתינים נמנה בין האסירים הלא רבים, שזוכים לצאת לעבודה אזרחית מחוץ לכלא.
כחברה, שעולם ערכיה נושא פניו לקדושת החיים, עלינו לדרוש מהשר לביטחון פנים ומשירותי בתי הסוהר לנהל משא-ומתן עם שובתי הרעב. לא לנוח על זרי דפנת היוהרה, לפיה איננו מונעים בשלב זה את רצונם של האסירים לשבות רעב, ואם יהיה צורך נאכיל אותם בכפיה למרות שכל נציגי הרופאים בישראל מאוחדים שזה מעשה אכזרי, המסכן את גופו של שובת הרעב.
כחברה עלינו לא ללכת שולל אחרי מערכת, שמצליחה בשלב זה להצניע את שביתת הרעב של מאות אסירים פלשתינים, שחייהם נתונים בסכנה.
