בחיבורו האוטוביוגרפי מגילת ספר מספר הרב המפורסם יעקב עמדן (1697 1776) כי בשנת 1743 חלו הוא וכל בני ביתו במחלה קשה. השמועות על מצבו עשו להן כנפיים, ורבים בקהילת אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק) התפללו ונתנו צדקה למען החלמתו. עמדן לקח תרופה מסוימת הגורמת להזעה, אך עוצמתה הייתה כה גדולה עד שהרב מספר כי "נפלה עלי זיעה גדולה, ומרוב הזעה נחלשתי וכמעט פרחה רוחי, ונשארה בי מעט תנועה, וכן נבהלו מאוד העומדים עלי..."
באקט של ייאוש השקה אותו רופאו בכף גדולה של יין, פעולה שלדברי עמדן הביאה לידי התאוששותו המהירה, "ותחי רוח יעקב כבראשונה, ואהי לנס בעיני השומעים והרואים, הייתה בעיניהם תחיית המתים. ברוך מחיה מתים ורופא חולים"
1 כפי שראינו במבוא, במשך שנים התמקד המחקר ההיסטורי בשדה הרפואה בביוגרפיות של "הרופאים הגדולים" ובתגליותיהם המדעיות והציג נרטיב המפאר את תרומתם למאבק בסבל ובחולי. תיאורים כמו תיאורו של עמדן, העוסקים בחווייתו הסובייקטיבית של החולה, לא היו על-פי רוב בין "חומרי הגלם" של עבודת ההיסטוריונים.
במחצית שנות השמונים של המאה העשרים טען רוי פורטר (Porter) כי התמקדותם של ההיסטוריונים בדמותם של הרופאים בלבד יוצרת עיוות היסטורי של ממש בתיאור העולם הרפואי. פורטר קרא לכתוב היסטוריה רפואית "מלמטה" ("doing medical history from below"), אשר תתמקד בנקודת מבטם של החולים, "כיוון שדרושים שניים כדי לקיים מפגש רפואי - החולה וגם הרופא"
2 אף על-פי שפורטר לא היה הראשון שקרא לכתוב היסטוריה באופן זה, מאמרו הוא אבן דרך ב"היסטוריוגרפיה החדשה" של הרפואה. מגמת כתיבת ההיסטוריה "מלמטה", אשר הושפעה מהמגמות הכלליות במחקר, נעשתה דומיננטית מאוד, ובשנים האחרונות נכתבו מחקרים רבים על העולם הרפואי אשר התמקדו בנקודת מבטם ובחוויותיהם של החולים.
החוקרים לא ניתחו את כתביהם הרפואיים של הרופאים הגדולים בלבד, אלא החלו לחפש אחר תיאורי מחלות וסבל במכתבים, ביומנים ובאוטוביוגרפיות של "האנשים הפשוטים"
3 וכמו-כן במקורות אחרים שאינם רפואיים במובהק
4 שאלות חדשות החלו להישאל, כגון מה עשו החולים ואל מי פנו? מה היה תפקידם של בני הבית ושל הסביבה הקרובה בטיפול הרפואי? מה היו תפיסותיהם הרפואיות? וכיצד הגדירו מצבים של חולי ובריאות? התברר שגישה חדשה זו הכרחית, בעיקר במחקרים אשר עסקו ברפואה בעולם הקדם מודרני, שבו היה לחולים תפקיד מרכזי. המעורבות הפעילה של החולים בלטה כל כך עד שמקצת החוקרים קראו לחדול משימוש במונח "patient", המבטא לטענתם כניעה ופסיביות, והציעו להשתמש במונחים "sick" או "sufferer", שלהם קונוטציות ניטרליות יותר
5 מחקרים אלה הראו כי לחולה בראשית העת החדשה באירופה הייתה, כאמור, אפשרות בחירה בין מגוון רחב של סוגי מרפאים ודרכי טיפול שהיו זמינים ב"שוק הרפואי". פעמים רבות בחר החולה לפנות אל כמה מרפאים בעת ובעונה אחת, ולעתים המליץ כל מרפא על שיטת טיפול שונה. מחקרים אלה הדגישו כי נוסף על בחירת המרפא, החולה וסביבתו הקרובה אף השפיעו השפעה מכרעת על בחירת הטיפול, ופעמים רבות אף הוציאו אותו לפועל בעצמם. בחירתם של החולים לא נבעה מבורות, אלא מידע מעמיק בתאוריות רפואיות שעיצב משנה רפואית מגובשת. תפיסתם הרפואית של "ההמונים" לא הייתה שונה באופן יסודי מתפיסתה של "האליטה" הרפואית, ואפשר אף לומר שהייתה שפה רפואית משותפת לחולה ולרופא. ממצאים אלה חיזקו את המגמות אשר טענו כי דיון בעולם הרפואי המתבסס על קטגוריות דיכוטומיות כמו "רפואה עממית" ו"מלומדת" איננו יכול לשקף נכונה את אופיו המורכב של עולם זה
6 למרות ריבוי המחקרים שנכתבו בשנים האחרונות על אזורים שונים באירופה ודנו בנקודת מבטם של החולים, המחקרים המוקדשים לחולים היהודים היו מעטים מאוד
7 כדי להציג את נקודת מבטם של החולים אתמקד בכמה ספרי זיכרונות מהמאות השבע עשרה - שמונה עשרה מגרמניה, שהמרכזיים בהם הם זיכרונותיה של גליקל בת לייב
8 מגילת ספר של ר' יעקב עמדן
9 ויש מנחילין של ר' פנחס קצנלנבויגן
10 ההסתמכות על חיבורים מסוגה זו מציבה מכשולים רבים בפני ההיסטוריון. ראשית יש לזכור כי כל טקסט משקף חוויה פרטית וסובייקטיבית ואינו משקף בהכרח את המציאות בקרב כלל האוכלוסייה. שנית, אף על-פי שהמידע נמסר מ
מקור ראשון, יש להביא בחשבון את מניעיו של הכותב ואת קהל היעד, אשר יכולים להשפיע על הצגת הדברים. בעייתיות זו אף הניעה חלק מהחוקרים להזהיר את עמיתיהם מפני הסתמכות יתרה על מקורות מתעתעים אלה
11 למרות הדברים האמורים יש להדגיש כי אנו יכולים ללמוד רבות מהחיבורים האוטוביוגרפיים על חייהם של בני התקופה.
ראשית, מובן שהמקרה הפרטי ואף החריג ביותר יכול ללמדנו על התרבות שבה התרחש, כי חיים "ייחודיים" אלה נוצרים מן הנורמות והערכים שאפיינו את החברה שאליה השתייכו
12 שנית, בעיית אמינותם של הכתבים האוטוביוגרפיים איננה נחלתם הבלעדית. האם ישנו מקור היסטורי אשר איננו כפוף לנטיות לבו של מחברו? נקודה אשר איננה נתונה במחלוקת בקרב החוקרים היא כי מקורות אלה גדושים במידע יקר מפז שההיסטוריון אינו יכול להתעלם ממנו, וכפי שכתבה לוסינדה מקריי בייר (McCray Beier), "אין טוב ממנו לעורר את ההיסטוריה לחיים"
13 מעיון בחיבורים אלה עולה כי ענייני בריאות וחולי העסיקו רבות את מחבריהם. קצנלנבויגן ועמדן במיוחד מתארים בפרטי פרטים את המחלות שייסרו את גופם ואת מחלותיהם של קרוביהם. העיסוק בחולי ובבריאות, שלקורא המודרני נראה לעתים אובססיבי, נובע מכך שהחולי ולמעשה אף המוות היו בני בית אצל רבים בראשית העת החדשה. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין שלושים וחמש לארבעים שנים בלבד והושפעה משיעורי תמותה גבוהים להחריד של תינוקות וילדים. כחמישים אחוזים מכלל הילדים באירופה הקדם מודרנית נפטרו בטרם מלאו להם עשר שנים
14 כל שלושת הכותבים (קצנלנבויגן, עמדן וגליקל) איבדו במהלך חייהם כמה ילדים ולפחות בן זוג אחד בגיל צעיר יחסית
15 מציאות קשה זו באה לידי ביטוי בדבריו של עמדן, שמפעם לפעם דיווח לקוראיו על מצבם של בני ביתו:
בשנת ת"ק [1740] נפטר לי מזוגתי (הראשונה) בני צבי הירש ע"ה [עליו השלום]... (אשתי השנייה) ילדה לי תאומות, ונפטרה אחת כבת שש, והשנייה נחמה תי' לאי"ט [תזכה לאריכות ימים טובים], אחר כך ילדה לי בן וחי איזה חודשים ופתאום מת, אחר כך נפטר גם כן גם בנה מבעלה הראשון מת בביתי, ואחר שנה היא רביעית לנישואין מתה גם היא...
16 בשל החשש מהופעתו של חולי היכול לקטוף את חייהם שלהם ושל יקיריהם בלי כל אזהרה, ספרי הזיכרונות של התקופה מספקים לנו מידע עשיר על פעולותיהם של "האנשים הרגילים" בשעת חולי, על תפיסותיהם הרפואיות וכמובן על תחושותיהם
17 על סמך ספרי הזיכרונות ומקורות רבים אחרים אדגיש כמה נושאים שאני סבור שהם חיוניים להבנת אופיה של חוויית החולי בחיי היומיום באותה תקופה. אקדים ואומר כי מסקנותיי בעניין החברה היהודית בגרמניה במאות השבע עשרה - שמונה עשרה יאוששו את מסקנותיהם העיקריות של החוקרים בעניין החברה הנוצרית באירופה, אשר תוארו לעיל. אך תיאורו של העולם הרפואי מנקודת מבטם של החולים היהודים יכול ללמדנו דברים נוספים מלבד העובדה כי פעולותיהם בשעת חולי דמו לפעולותיהם של שכניהם. דרכי הפעולה של החולים בעולם הקדם מודרני ואף הדרך שבה תפסו את המושגים "בריאות" ו"חולי" ואת גופם שלהם הושפעו עמוקות מתפיסותיהם הדתיות. על כן "סיפורי המחלה" שהותירו לנו חולים יהודים בני התקופה פתחו לנו צוהר נדיר שבעדו אנו יכולים להתבונן בעולמם וללמוד על תפיסתם בנוגע למגוון נושאים החורגים משדה הרפואה בלבד.
