נאום ראש הממשלה בפני חברי הקונגרס היהודי

כבוד יושב-ראש ההסתדרות הציונית
צירי הקונגרס
אורחים נכבדים
אחי ואחיותי

בראש ובראשונה ברצוני לקדם בברכה את כל באי הקונגרס הציוני ה-34. הגעתם אלינו לירושלים, בירת הנצח של עמנו מזה 3000 שנה, בשלושה ימים קשים מאוד לתושבי הבירה.

מכות כואבות ניחתו עלינו , ביום שלישי בשכונת גילה ואתמול בגבעה הצרפתית. דווקא משום כך, ההתכנסות הזו היא בעלת משמעות סמלית רבה-במיוחד בעת הזאת. זה מפגן מרשים מאד של אחדות יהודית חובקת עולם.

זהו מסר לכל תפוצות ישראל, כי עמנו עומד איתן, נטוע במולדתו, וכוחו עמו להתייצב כאחד מול כל אתגר - ולנצח.

ביום שלישי בבוקר הייתי בדרכי אליכם כשהגיעה אלי ההודעה הקשה ההיא.

אמרתי בעבר כי אין בכהונתו של ראש הממשלה רגע ארור יותר מהרגע הזה שבו צלצול הטלפון, או הפתק המוכנס לישיבה, מביא בשורת האויב. זה הרגע הנורא מכל, הבודד מכל.

וכשבאה הבשורה הקשה עומד שקט באוויר, שמות נלחשים ותמונות צפות, ילדה בת 15 מחייכת בדרכה ליום כיף בבית ספרה, אב לחמישה בדרכו לעבודה. נהג האוטובוס שהחליף חבר כדי להספיק ולראות משחק כדורגל, נער פצוע המלווה למנוחות את אחותו הגדולה.

מגיל 17 אני ניצב בשירותו ש העם היהודי. עברתי את שדות הקטל הנוראים ביותר, ראיתי את כל אימי המלחמה ומוראותיה, אחזתי ביד חברי המדממים למוות, עצמתי את עיני הנופלים - ולא ראיתי זוועה כמו זו שראיתי ביום שלישי בירושלים.

זוועת הגופות המרוטשות, המבתרות, המתגוללות בדם - זוועת ההרוגים שרוצחם המתועב ניסה לגזול לא רק את חייהם, אלא גם את כבודם.

זוהי עת חירום לעמנו. מזה 21 חודשים נתונה ישראל תחת מתקפת טרור קשה. בה בעת גואה גל עכור נוסף של שנאת ישראל ברחבי העולם, שביטוייו הנפשעים היו בהתקפות על בתי כנסת, מוסדות קהילה ויהודים בארצות רבות.

אין זה יד המקרה, שהאנטישמיות מוצאת את ביטויה המקביל במתקפת הטרור בארץ ובפגיעות ביהודים בגולה.

אחדותו של העם היהודי ושותפות הגורל בין ישראל והתפוצות אינן ניתנות לחלוקה. אך יש הבדל יסודי עמוק בין ההתקפות והפוגרומים שידעו היהודים לפני היות הציונות ומדינת ישראל ובין המאבק הניטש היום. העם היהודי איננו עוד בן בלי-בית, איננו עוד חסר-ישע ואיננו תלוי עוד בחסדי זרים. המסע הציוני הגדול יימשך ויעפיל אל יעדיו, וכפי שהוכח שוב ושוב שום מכשול לא יעמוד בדרכו.

זו איננה מתקפת טרור הראשונה שידענו בארץ ישראל, מאז ראשית ההתיישבות. למעשה זה רק גל נוסף במערכה המשכת כבר למעלה מ-120. ההבדל הוא בכך שהפעם עומדת מאחורי פעולות החבלה והרצח רשות טרוריסטיות פלשתינית, בתמיכת ציר הטרור העולמי טהרן-בגדד-דמשק-בן לאדן.

ישראל תחדל גם בעיצומה של המערכה הזאת, לחפש נתיבים לשלום עם שכניה. אך כלל ברזל אחד יש לקבוע, חפצי חיים אנחנו באזור הזה. מיגורו של הטרור והפסקה מוחלטת של האלימות וההסתה הם תנאי מוקדם לכל האפשרות להשיג שלום, ועל כך נעמוד בכל כוחנו.

מדינת ישראל מקיימת מערכת יחסי חוץ מסועפת עם רוב אומות העולם. יש לנו ידידים חשובים ונאמנים בעולם החופשי, ובמיוחד עמוקים ואיתנים יחסינו עם ארצות הברית של אמריקה. אלו הם יחסים המושתתים על ערכים משותפים, על מסורת רבת שנים, וגם על אינטרסים ושיקולים מדיניים, כלכליים, צבאיים ואסטרטגים.

אולם ידענו כבר בעבר עיתות גאות ושפל ביחסינו עם מעצמות ומדיות חשובות על רקע של חילוקי דעות מדיניים וניגודי אינטרסים.

רק גורם אחד במערכת יחסיה של מדינת ישראל הוא נתון ידוע, קבוע, בלתי מותנה ומובן מאליו: יחסי ישראל והתפוצות. זו ברית אחים שאין חזקה ממנה, היא עמדה במבחנים רבים.

כאשר צריך היה לעלות בבת אחת חמישים אלף יהודי תימן "על כנפי נשרים" לארץ ישראל ומאות אלפי יהודי צפון אפריקה ומאה שלושים אלף יהודי בבל, כאשר היה צורך למצוא מסילות ליהדות הדממה ולשמור על גחלת הקיום היהודי במחתרת מאחורי מסך הברזל.
כשדרוש היה מאמץ ליצור לחץ ורעש בדעת-הקהל העולמית למען מסורבי העלייה ואסירי ציון.

כשהתחולל המפנה ההיסטורי המיוחל ונפתחו השערים לעליית המיליון ממדינות חבר העמים: כשריך היה להיערך מייד ברוח ובחומר לקליטה המונית של נחשול העולים המבורך.
כשנקרתה ההזדמנות ההיסטורית להצלתה של יחידות אתיופיה. וכשנקרא הלב היהודי לעשות לתיקון מצוקות ועוולות חברתיות במפעל שיקום השכונות. בכל אלה ואלפי יוזמות ואתגרים, שבהם הרימה מדינת ישראל את הנס, ושבהם נבחנה האחדות היהודית- עמד העם היהודי בכל הפצותיו בכבוד.

גם בעצם הימים הללו, חרף כל המצוקות והקשיים, אני עד להתגייסות יהודית לאתגר העלייה מארגנטינה. אני אישית רואה בעלייה מארגנטינה בעת הזאת, בעליה בכלל, משימת קודש, ראשונה בסולם העדיפות הלאומי. אני מקדיש לכך זמן ותשומת לב מרובים.

הקשר האמיץ בין העם היהודי בארץ ישראל ובין אחינו מעבר לים הוא קשר הדדי איתן. מדינת ישראל זקפה את קומתם של היהודים באשר הם והצילה את העם היהודי מהתפוררות אחרי השואה. ישראל היא כיום הציר והעוגן ומרכז- הקיום היהודי.
ישראל נוטלת על עצמה, את האחריות לגורל העם ברחבי העולם.

אני בטוח כי אתם יודעים היטב את המשימה המשותפת שלפנינו: ביצור קיומו של העם היהודי, הבטחת עתידו וחיזוק זהותו של הדור הצעיר. הכלים שיש בידינו כדי לעגן ולטעת בילדינו זהות וגאווה ושייכות יהודית הם בעקרם כלים חינוכיים.

לימוד השפה העברית, ההתחברות אל המקורות,ידיעת ההיסטוריה היהודית העשירה, הכרת מורשת התקומה והגבורה וקשר חי ועמוק למדינת ישראל- כל אלה הם הכלים שבהם נמלא את שליחותנו.
ומעל לכל, ובראש הכל, העלייה לישראל.

במשך כל שנות הגלות, התפללו היהודים כשבפניהם למזרח ובפיהם השבועה "אם אשכחך ירושלים-תשכח ימיני" לצערנו, כשזכינו וקמה מדינת ישראל ונפתחו שערי הארץ לעלייה- שכחו חלק מאתנו את השבועה.

האשמה בכך אינה רק על אלו שלא עלו לארץ אלא גם על ממשלות ישראל, שהשלימו, מי פחות, מי יותר, עם מציאות זו.
אני יודע שיתכן ויהיו כאלה שדברים אלו ישמעו להם קשים אולם עבורי אלו דברים הנאמרים מן הלב. לו היה בידי הזמן לכך- הייתי יוצא למסע לקהיליות היהודיות בעולם ונפגש עם המוני היהודים כשבפי מסר אחד ויחיד: עלו לישראל. עלו לישראל.
אני מאמין כי יום יבוא ואני עוד אעשה זאת.

העלייה היא הצעד הציוני ביותר, היא הצעד המוסרי ביותר, היא הצעד הנכון ביותר.

ידידי באי הקונגרס הציוני,

אנחנו נמצאים בשבוע של פרשת "בלק".
בשבת הקרובה, בכל בתי הכנסת בארץ ישראל ובגולה, יקראו יהודים את הפסוק: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא..."

היום ינעלו שערי הקונגרס הציוני ואתם תשובו, איש- איש למקום מגוריו.
מה תספרו לבני משפחותיכם?- מה תגידו לילדיכם?

ספרו להם על מתקני המחקר והמדעים המשוכללים ועל האוניברסיטאות מהטובות בעולם,
ספרו להם על מדינה פורחת בעיבורו של המדבר.
ספרו להם על גבורת היומיום של אזרחי ישראל ועל כוחות הביטחון העומדים איתן, ספרו להם על ילדה בת 15 שלא תראה עוד אור יום לעולם.

ספרו להם כי ראיתם את ארצנו- והיא מדממת ובוכה, ספרו להם כי פגשתם את עמנו- והוא עומד בגבורה.

ספרו להם כי זכינו ועמנו כלביא קם וכארי נישא.

תודה רבה.