השבוע הייתה לי תחושה של נסיעה לאחור במנהרת הזמן. חזרתי לשעה קלה לימים של פעילותי האינטנסיבית במפלגת העבודה וכדוברה תחת היו"רות של רבין, פרס וברק.
סייעתי למטהו של
עמיר פרץ לקיים מפגש מעניין של ישן וחדש, של עבר ועתיד, של ניסיון ורעננות שנועד להדגיש כי יש למצוא את השילוב הנכון והמנצח של ותיקים וחדשים בהובלת מפלגה. באחד החדרים במרכז הסמינריוני שבכפר המכביה ברמת גן מצאתי עצמי ניצב לצדם של מי שהובילו את מפלגת העבודה להישגיה האלקטוראליים הגדולים יחד עם קבוצת חברי כנסת מכהנים שמאחדת אותם התמיכה בעמיר פרץ במרוצו לראשות מפלגת העבודה.
היו שם שרים לשעבר כמו
עוזי ברעם, שר הפנים והתיירות בממשלת רבין, שרת הקליטה בממשלת
אהוד ברק, פרופ'
יולי תמיר, סגן שר החוץ של פרס,
אלי דיין וסגן שר הביטחון של בן-אליעזר,
ויצמן שירי ורבים אחרים. אפילו דב מאיר, בן ה-90 שעמד בראש המפלגה בתל אביב הגיע לפגישה. כולם בכירים שזכו לאמון גדול מהציבור ומבינים, לא מעט, בדרך לגיוס תמיכה ציבורית רחבה במפלגה: כיצד על מנהיגיה לנהוג, אלו עמדות להשיג ואת מי לגייס לתוכה כדי לעמוד במשימה של חזרה לשלטון.
יחד עם החבורה הכל כך מכובדת התייצבו גם מי שכיהנו בכנסת כנציגי מפלגות אחרות והחליטו להצטרף לשורותיה כדי להביא לבחירתו של עמיר פרץ. היו שם מלי פולישוק ו
אתי לבני מימי הזוהר של מפלגת שינוי ועימם דורון אביטל שהיה מפקד סיירת מטכ"ל -ח"כ מטעם קדימה.
הפורום המכובד בעיני כלל גם את חברי הכנסת
איציק שמולי,
רויטל סויד,
איתן ברושי,
נחמן שי וחיליק בר שניתן היה לראות על פניהם את הרצון להאזין, ללמוד ולהפנים מהוותיקים את המתכון לניצחון בבחירות.
קצרה היריעה מלסקור את רשימת המחמאות להן זכה עמיר פרץ מהמשתתפים: על ניסיונו העשיר שמתמצא גם בכהונתו כסגן ראש ממשלה וכשר ביטחון -תנאי הכרחי לכהונה מוצלחת כראש ממשלה, באורח חייו הצנוע, מי שלא הלך "לעשות לביתו", ולתפיסתו הערכית הסוציאל דמוקרטית שהתבטאה בעשייה חברתית חשובה כמו טיפול פנסיה לכל, בעיסוק בהפסקת ניצולם המחפיר של עובדי קבלן ובהעלאת שכר המינימום.
עמיר פרץ עצמו שמודע לעושר האינטלקטואלי וניסיון הפוליטי העצום של ותיקי המפלגה הודיע בפגישה כי מיד לאחר בחירתו בכוונתו להקים מועצה מייעצת ליו"ר ולמפלגה שתורכב משרים, סגני שרים וחברי כנסת לשעבר חברי העבודה. פרץ הוסיף כי יפעל להחזרתם של בכירים נוספים שפרשו ממנה במרוצת השנים יחד עם מאמץ מיוחד לצירופם של אישים בעלי מעמד ציבורי שהצליחו בתפקידיהם בתחומי הביטחון, מדיניות חוץ, הכלכלה, החברה, החינוך והשמירה על הדמוקרטיה.
לא נותר לי אלא להתלות באילנות גבוהים לגבי השילוב בין העבר והעתיד.
אמר נפוליאון בונפרטה כי "עם ללא עבר, אין לו עתיד" ויגאל אלון בדרכו: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". וכפרפרזה על אמירות חכמות אלו אנוכי הקטון עשרות מונים מהם אסיים ב"מפלגה שאינה זוכרת את עברה ומאזינה לדברי החוכמה של ותיקיה ובוניה מאבדת את עתידה לדעת".
