|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
במערבולת חייה של ז'אן מורו
|
ז'אן מורו נחשבת לסמל הגל החדש והקולנוע הצרפתי בכלל ● השחקנית הדגולה זכתה בפרסים רבים, גם בינלאומיים, ביניהם אוסקר כבוד שהוענק לה מידיה של שרון סטון ב-1998 על כל פועלה ● " ז'אן לה פראנסז", כפי שכינוה מחוץ לארצה, הייתה שגרירתו המיטבית של הקולנוע הצרפתי ברחבי העולם
|
|
ז'אן מוֹרוֹ [צילום: פרנסואה מורי/AP]
|
|
|
|
|
ב-31 ליולי, 2017, ירד המסך על חייה של השחקנית הצרפתיה הגדולה ז'אן מורו. השחקנית האגדתית, שהגדירה עצמה כ"אישה שמשחקת", שהדביקה לעצמה את צמד התארים "מיסטית וקלת דעת", נפטרה בדירתה, לא רחוק מפלאס טֵרְן בפריז, ליד אולם פְּלֵיֵיל, בגיל 89. עוזרת הבית גילתה אותה במיטתה, ללא רוח חיים, בבוקר, ופרצה בבכי. בשנתיים האחרונות הסתגרה ז'אן בדירתה, שלא כהרגלה במשך כל חייה הסוערים. חברה הטוב, הבמאי ז'אן-פייר מוקי, סיפר שז'אן לא יכלה עוד לשחק מפאת חולשה והרגישה נעזבת. ב-2015 הופיעה בסרטה האחרון, "כשרון חבריי", בבימויו של אלכס לוץ. בנוסף, סבלה מאוד מחצי הלעג להם שימשה כמטרה. קולה שהלך והצריד עם השנים, הזדקן עם הגיל, משך חיקויים שפגעו בנפשה של השחקנית הנערצת.
ז'אן מורו, נחושה, דעתנית, כנה, נדיבה, ניהלה ביד רמה קריירה ארוכה ומצליחה בת 65 שנים תזזיתיות. השחקנית המפורסמת, בצרפת ובעולם כולו, הייתה חברתם הקרובה של במאים, שחקנים, מוזיקאים, זמרים, סופרים, אמנים בכלל. היא תמכה בצעירים בראשית דרכם ובאמנים שהיו זקוקים לעזרה והייתה פעילה מאוד באירועי תרבות ופסטיבלים למיניהם.
ז'אן מורו שיחקה, החל מתחילת שנות ה-50, ביותר מ-130 סרטים תחת שרביטם של במאים רבים, ביניהם פרנסואה טריפו, לואי מאל, ז'אק דמי, ז'אן רנואר, רוז'ה ואדים, אנדרה טשינה, וגם לואיס בונואל, אורסון ולס, מיכלאנג'לו אנטוניוני, ג'וזף לוסי, איליה קאזאן, ריינר ורנר פאסבינדר. ז'אן מורו זכתה בפרסי כבוד על מפעל חייה מטעם פסטיבל קאן, ברלין וונציה ובעוד פרסים רבים אחרים.
ב-1958 הפכה לכוכבת בעקבות הופעתה בשני סרטים של לואי מאל, "מעלית לגרדום" ו"הנאהבים". פגישתה עם לואי מאל הייתה ציון דרך חשוב בדרכה האמנותית. בפעם הראשונה צולמו פניה, שנחשבו עד כה "אסימטריים", כפי שהם, בלי שניסו להתאימם לקני המידה האסטתיים של התקופה. "הנאהבים", שהיה נועז לזמנו ועורר שערורייה, היה מתנת הפרידה שלה לבמאי. ז'אן נהגה לעזוב את מאהביה ראשונה כי חששה להיעזב.
|
|
|
חלמה על ריקוד [צילום: גדי דגון]
|
|
|
|
חלומה כנערה היה להיות רקדנית, כמו אמה ● רקדנית קלאסית, או, אם לא, לפחות רקדנית מיוזיק-הול
|
| ▪ ▪ ▪ |
ז'אן מורו נולדה ב-1928 לאב בעל מסעדה ברובע ה-9 ולאם אנגליה-אירית, רקדנית. את רוב שנות ילדותה בילתה בווישי. כשאביה פשט רגל, עברה המשפחה לגור במלון זול במונמרטר. דודה של ז'אן מימן לה שיעורי ריקוד ופיתח בה את התשוקה לקריאת ספרים. אביה, לעומת זאת, היה צר אופק, קפדן ואלים. המריבות בין האב לאם, זוג לא מתאים, העכירו את ילדותה הקשה של ז'אן.
חלומה כנערה היה להיות רקדנית, כמו אמה. רקדנית קלאסית, או, אם לא, לפחות רקדנית מיוזיק-הול. לו הייתה מצטרפת לאמה כשנפרדה מאביה, הייתה מנהלת קריירה של רקדנית בעולם האנגלו-סקסוני. אך החיים קבעו שז'אן תשחק.
את הקריירה שלה כשחקנית התחילה דווקא בתיאטרון, שאותו לא עזבה מעולם. ז'אן, מלכת תיאטרון, שיחקה בכ-60 מחזות לאורך חייה. הבמאי הגרמני קלאוס מיכאל גרובר השפיעה עליה, לדבריה, עמוקות ושינה את חייה. מתפקידים קטנים בקומדי פרנסאז הגיעה מהר מאוד לתפקידים ראשיים. כשרון משחקה זוהה והוערך מייד וגדולי הבמאים שיחרו לפתחה. וכך, גילה יום אחד אביה של ז'אן את תמונת בתו בעיתון "פרנס סואר", שוד ושבר! בתו שחקנית! ז'אן למדה משחק ונעשתה שחקנית בהסתר מהוריה.
עבור אביה המיושן של ז'אן, יליד המאה ה-19, המילה "שחקנית" הייתה נרדפת ל"פרוצה". הבת הסוררת קיבלה סטירה מצלצלת ונזרקה מהבית. הגירוש רק הגביר אצל השחקנית המתחילה את המרץ לדבוק בייעודה, בחירותה ובעצמאותה. ז'אן טרפה את החיים ולא נרתעה משום מכשול. ושיא האירוניה, גילמה תפקידי פרוצות בזה אחר זה. ברבות הימים סלחה לאביה והוא אפילו סיים את חייו בביתה.
|
|
|
שרה [צילום: יוטיוב]
|
|
|
|
ב-1962, ז'אן, בתפקיד קתרין, הצלע הנשית במשולש הסרט "ז'יל וז'ים", תפזם את השיר האלמותי בקולה הצרוד והחושני, שיר שידבק בה לנצח
|
| ▪ ▪ ▪ |
שלוש שנים לאחר הצלחתה בסרטיו של לואי מאל, גילמה ז'אן את דמותה של קתרין בסרטו של פרנסואה טריפו "ז'יל וז'ים", שהיה לתפקידה הידוע ביותר. השיר שליווה את הסרט, "מערבולת החיים", התפרסם אף עוד יותר ממנו וסיפור הצלחתו יוצא הדופן קשור בחיי האהבה הפרטיים של ז'אן עצמה. השיר נולד, למעשה, זמן רב לפני הסרט. ז'אן נישאה בפעם הראשונה ב-1949 לשחקן, לבמאי ולתסריטאי ז'אן-לואי רישאר. באותה שנה הופיעה בסרטה הראשון, "אהבה אחרונה", בבימויו של ז'אן סטלי. היחסים הסוערים, מלאי התהפוכות, און אנד אוף, בין ז'אן לבן זוגה, התנהלו תחת עיניו של החבר הטוב, סרז' רזוואני, שכתב בהשראתם את השיר "מערבולת החיים": נפגשנו, הכרנו, נפרדנו, חזרנו, נפרדנו... שבע שנים לאחר מכן, ב-1962, ז'אן, בתפקיד קתרין, הצלע הנשית במשולש הסרט "ז'יל וז'ים", תפזם את השיר האלמותי בקולה הצרוד והחושני, שיר שידבק בה לנצח. השיר, שנועד במקורו לחבורה מצומצמת בלבד, ששרה בטיולים במכוניות שכורות, קיבל במפתיע תפוצה רחבה הרבה יותר. פרנסואה טריפו ביקש מרזוואני רשות להשמיע את השיר בסרטו שבו הגיבורה מהססת בין הגברים בחייה ומחליטה, בסופו של דבר, לאהוב את כולם. צילומי הסרט נתקלו בבעיות תקציב ובתאונות שעיכבו את העבודה. "נשיר", אמר טריפו. וז'אן שרה את "מערבולת החיים" כשרזוואני מלווה אותה בגיטרה. הקטע, שצולם בבקתת עץ גדולה בהרי הווז', שולב בסרט. ב-17 במאי, 1995, שרה ונסה פאראדי את "מערבולת החיים" בטקס הפתיחה של פסטיבל קאן, מול נשיאת חבר שופטיו, ז'אן מורו. וזו, קמה ממושבה, הצטרפה לזמרת-שחקנית הצעירה וסיימה יחד אתה את השיר. בסופו של המופע המרגש, ז'אן הדביקה נשיקה לגב ידה של ונסה. השיר, שלא נועד להיות אלא הפתעה קטנה, הפך לסימן ההיכר של פסטיבל קאן ה-84, דואט מיתולוגי בהיסטוריה של הזמר הצרפתי.
|
|
כשנפצע הילד בתאונת דרכים, במכוניתו של ז'אן-פול בלמונדו, ונפל לתרדמת בת שבעה עשר ימים, לא משה ז'אן ממיטתו
|
| ▪ ▪ ▪ |
ב-1949, השנה שבה החלה ז'אן לשחק בסרטים, נולד בנה היחיד. ז'אן לא נועדה להיות אמא. כך תספר מאוחר יותר. היא ילדה תוך שעתיים והתקשרה מייד לבמאיה כדי להודיע שהיא מרגישה נפלא וזמינה לעבודה. ילדיה היו הדמויות שגילמה, שלהן נתנה חיים ולא היו לה, לפי שעה, צרכים אחרים. את ז'רום בנה אהבה, למרות הכול, בדרכה שלה.
כשנפצע הילד בתאונת דרכים, במכוניתו של ז'אן-פול בלמונדו, ונפל לתרדמת בת שבעה עשר ימים, לא משה ז'אן ממיטתו. אך ז'רום, שסבל מהיותו הבן של, לא היה מאושר. רק מאוחר בחייו מצא את עצמו וייעודו והשלים עם הוריו. כיום, ז'רום רישאר, בן 86, חי בלוס אנג'לס כצייר.
כשהייתה בת 31 לקתה ז'אן בסרטן הרחם ומאז נמנע ממנה להיות אם שוב. זוהי השנה שבה נפרדה מהמעצב הגדול, פייר קרדן, לאחר רומן של כמעט חמש שנים. כל פריז יודעת שקרדן אוהב גברים. אך ז'אן, שהתאהבה בו ממבט ראשון, ידעה שקרדן יוכל לאהוב אישה. המעצב הבליט את יופיה הייחודי של השחקנית הנערצת בתלבושותיו היוקרתיות. בני הזוג רצו שניהם בילד משותף אך החיים קבעו אחרת.
|
|
ב-1951 נפרדה מבעלה הראשון, אב בנה, ז'אן-לואי רישאר אך נשארה אתו ביחסים טובים והמשיכה בשיתוף פעולה אמנותי
|
| ▪ ▪ ▪ |
ז'אן מורו ניהלה את חיי האהבה שלה, לדבריה, כגבר. קשריה נולדו תמיד מתוך הערכה לפעילותו האמנותית של האהוב. בין מאהביה של הפאם פאטאל נמנו פרנסואה טריפו, ז'אן-לואי טרנטיניאן, מרצ'לו מסטרויאני, סשה דיסטל, אורסון ולס, טוני ריצ'רדסון (שעזב את ונסה רדגרייב בשבילה), ראול לוי (מפיק סרטים, במאי ותסריטאי שהתאבד בגיל 44 ב-1966), ז'ורז' מוסטקי. ז'אן לא אהבה את בגידותיו של זה האחרון ועזבה אותו לאנחות בלי לומר לו מילה עד סוף חייו.
ב-1951 נפרדה מבעלה הראשון, אב בנה, ז'אן-לואי רישאר אך נשארה אתו ביחסים טובים והמשיכה בשיתוף פעולה אמנותי (רישאר כתב תסריטים עם טריפו). ב-1977 נישאה לבעלה השני, הבמאי ויליאם פרידקין ("מגרש השדים", "הקשר הצרפתי"). הזוג נפרד לאחר שנתיים כי ז'אן לא יכלה לסבול את החיים בארה"ב.
|
|
דירתה, שבה גרה מזה 33 שנה, הייתה גדושה ספרים
|
| ▪ ▪ ▪ |
ז'אן מורו הייתה קוראת נלהבת והעריצה במיוחד את ג'יימס ג'ויס וגיום אפולינר. דירתה, שבה גרה מזה 33 שנה, הייתה גדושה ספרים. ספרי פילוסופיה לא נכנסו אליה. ז'אן לא התביישה להכריז שפילוסופיה משעממת אותה. כמו-כן סיפרה שהייתה נרדמת עם ספרים בתוך מיטתה. בין חבריה הקרובים נמנו המינגווי, אנאיס נין, טנסי ויליאמס, מרגריט דיראס לה קראה " מרגו", ג'ויס קרול אוטס אתה עיבדה תסריטים מתוך ספריה.
|
|
|
ימי הזוהר [צילום: בבו/AP]
|
|
|
|
לכל אוהב קולנוע ז'אן מורו שלו ● יש הזוכרים אותה עם בריז'יט בארדו ב"ויוה מריה" של לואי מאל, יש הזוכרים אותה כסלסטין ב"יומנה של חדרנית", בבימויו של לואיס בונואל
|
| ▪ ▪ ▪ |
ז'אן מורו נחשבת לסמל הגל החדש והקולנוע הצרפתי בכלל. השחקנית הדגולה זכתה בפרסים רבים, גם בינלאומיים, ביניהם אוסקר כבוד שהוענק לה מידיה של שרון סטון ב-1998 על כל פועלה. " ז'אן לה פראנסז", כפי שכינוה מחוץ לארצה, הייתה שגרירתו המיטבית של הקולנוע הצרפתי ברחבי העולם. לכל אוהב קולנוע ז'אן מורו שלו. יש הזוכרים אותה עם בריז'יט בארדו ב"ויוה מריה" של לואי מאל, יש הזוכרים אותה כסלסטין ב"יומנה של חדרנית", בבימויו של לואיס בונואל, לפי הרומן של אוקטב מירבו, יש כזונת צמרת ב"אווה" של ז'וזף לוסי, יש כמורה ב"מדמואזל" של טוני ריצ'רדסון, יש כאם הדבקה למעלה מהנדרש בבנה ב"מודראטו קנטבילה", בבימויו של פיטר ברוק, לפי הרומן של מרגריט דיראס, יש כלידיה בסרטו של אנטוניוני, "הלילה", יש כז'אקי ב"מפרץ המלאכים" של ז'אק דמי, יש כז'ולי ב"הכלה לבשה שחורים" של פרנסואה טריפו, יש כמרגריט דה ולואה בסרטו של ז'אן דרוויל, "המלכה מרגו", יש כליידי מ. בסרטו של לורן היינמן, "הזקנה שהלכה בים", לפי הרומן של פרדריק דאר, יש כסבתא בסרטו של פרנסואה אוזון, "הזמן שנשאר", יש כרבקה, אמו של ויקטור, ב"מאוחר יותר", בבימויו של עמוס גיתאי, לפי ספרו האוטוביוגרפי של ז'רום קלמן. ורבים מאוד יזכרוה תמיד כקתרין, אישה מודרנית, הבזה למוסכמות, ב"ז'יל וז'ים" של פרנסואה טריפו, זו המפזמת להנאתה את "מערבולת החיים".
|
|
| תאריך:
|
06/08/2017
|
|
|
עודכן:
|
06/08/2017
|
|
אורנה ליברמן
|
|
במערבולת חייה של ז'אן מורו
|
|
שרגא מילשטיין, ניצול שואה וגמלאי, ששימש במשך שלוש קדנציות בין השנים 1998-1983 כראש מועצת כפר שמריהו ובשנים 2005-2013 היה יו"ר "משואה" המכון לחקר השואה - מכהן כעת כיו"ר ארגון שארית הפליטה ברגן בלזן בישראל. הארגון, שהוקם ב-1945 בתום מלחמת העולם השנייה, המאגד היום כ-400 מניצולי מחנה ברגן בלזן בכללם בני הדור השני והשלישי לניצולים - מקיים פעילות שוטפת לחבריו בדגש על הנצחת זיכרון השואה.
|
|
|
|
|
תוך עיון בארכיון עיתונות ישן בחיפוש אחר חומר בנושא מסוים, צצה לנגד עיני באקראי, ידיעה שפורסמה בעיתון דבר ביום שישי 22 בדצמבר 1950 תחת הכותרת "שמונה חיילים נספו בתאונת מטוס". וזו לשון הידיעה: "דובר צה"ל הודיע בצער כי מטוס של חיל-האוויר, שהיה בתפקיד סיור ביום ב' - 18 בדצמבר, לא חזר לבסיסו. שברי המטוס נמצאו למחרת יום ג' על חוף הים ליד זיקים בשפלה. נעדרים שמונה חיילים, כולל הטייס. הודעות על כך נשלחו למשפחות".
|
|
|
|
|
רעיה הייתה אישה אצילה. היא דיברה אצילה. היא לחמה אצילה. היא לבשה אצילה. היא חכמה אצילה. היא חלקה על זולתה אצילה. דחתה בוטות אצילה. תמכה מתינות אצילה. עמדה אצילה בטרקליני אצולה ועמדה אצילה במשכנות עוני, ופתחה אצילה שערים למי שהעולם נעל אותם עליו, אם תינוק, או תינוקת, אם נער או נערה, אם זקן או זקנה, אם אסיר ציון כאנטולי שירנסקי ואם אסירה כאידה נודל . היא הייתה אצילת ויצ"ו, אצילת ההסתדרות הציונית, אצילת הסוכנות היהודית, אצילת האמנויות, והמדעים, והאחווה היהודית חוצת היבשות. כך אני זוכר אותה, אצילה.
|
|
|
|
|
"כציפור נמלטה מפח יוקשים" - כך קרא הסופר יליד גאורגיה יעקב פפיאשווילי לספרו החדש, והשם אכן צופן רמזים לנפתולי ההיסטוריה, ואותה ציפור אינה עוזבת. הרצון לפענח את סודות הרוח, סודות הקשר בין ההיסטוריה לספרות ולכתיבה, כל אלה ממלאים את דפי היצירות של יעקב פפיאשווילי.
|
|
|
|
|
לא הייתי קורא את הספר "כצל נטוי" של אנטוניו מוניוס מולינָה, מכיוון שזכה בפרס ירושלים לשנת 2013 והוא נמנה על סופריה החשובים ביותר של ספרד. קראתי אותו כי הוא נבחר לעיון בבוקלאב שלי. אני מוכרח לציין שקוראי הספר נחלקו פחות או יותר לשניים - חובבי הקריאה והמתנגדים (היו שאמרו שהוא פשוט לא מעניין). קראתי את הספר עד תומו, קריאה ראשונה. היה ברור לי שתהיה שניה כי רק אחרי הסיום, הצלחתי להבין טוב יותר את תוכן הדברים וההקשר שלהם.
|
|
|
|
|
