|
השיירות הגדולות, העמוסות כל טוב, שנסעו מהשפלה לירושלים, היוו פיתוי לתושבי הכפרים הערביים שחלשו על הדרך. מעטות היו ההתקפות על המשאיות הריקות שחזרו בשיירות מירושלים לתל אביב – המשאיות המלאות הן שקסמו לכפריים, ועבד אל-קאדר אל-חוסייני ניצל את תאוות השוד שלהם. יחסי הכוחות בין המגויסים היהודים למגויסים הערבים בסביבות ירושלים היו לטובת הראשונים, אבל במלחמה על הדרך הייתה יד הערבים על העליונה, כתוצאה מהמוני הכפריים שנהרו מכל הארץ אל מקור הפרנסה החדש. הצלחתם הייתה מובטחת מפני ששיירות הנוסעות בשטח אויב מאוכלס, הינן חשופות לפיגועים; מפני שהטקטיקה של המגינים על השיירות לא השתכללה בחודשי המלחמה הראשונים, כמו זו של תוקפיהן, ומפני שמפקדי השיירות היו ברובם מפקדי כיתות ומפקדי מחלקות צעירים, ואף שכבר צברו ניסיון קרבי, היה להם קשה לפקד על שיירות גדולות. הרי קטע מדוח של הש"י מסוף מארס: "הבדווים מעבר-הירדן, משבט סוחרה, באו לסביבת בית-מחסיר וחירבת-אומור, לעסוק בביזה." 1 בשבוע שבין 18 ל-24 במארס אירעו ארבעה אסונות לשיירות בסביבות ירושלים: לשיירת הר-טוב; לשיירת 21 במארס; ל"שיירת פורים", ולשיירת עטרות. עם החרפת המלחמה גברה תלותה של ירושלים העברית בשיירות. יהודי ירושלים היו זקוקים למאה טונות אספקה ביום. במברק ששלח מפקד ירושלים, דויד שאלתיאל, ב-26 במארס, ל יגאל ידין, ולאמנון זעיר (רודי) – שתפקד כ"קונסול ירושלים" בתל אביב – נכתב שנשק רב הלך לאיבוד בקרבות שיירות הר-טוב ועטרות, ושחטיבת "עציוני" אינה יכולה לצייד אפילו מחלקת עתודה אחת לפעולות יזומות ולמכות נגדיות. "דאג לשליחת מקלעים, רובים ותת-מקלעים. דחוף!" למחרת (27 במארס) בשעה 8 בבוקר, (אחרי שיצאה שיירת נבי-דניאל מירושלים) שלח שאלתיאל מברק לראש אגף האפסנאות במטכ"ל, יוסף אבידר, ודרש ממנו נשק ותחמושת. ב-28 במארס בשעה 10:45 בבוקר (בעיצומו של קרב נבי-דניאל) שלח ציון אלדד מברק דומה לשאלתיאל ולזעיר. 2 בצהריים שלח שאלתיאל מברק לגלילי, לידין ולזעיר: "עשו כל המאמצים לשלוח עוד היום שיירה עם אוכל וציוד, ואם אפשר גם אנשים. תצרפו לשיירה נהגים מגויסים. אין להשיג נהגים כאן. לשיירה חשיבות יוצאת מין הכלל, מכל הבחינות." שאלתיאל גם ביקש להצניח, אם אפשר, נשק ותחמושת מהאוויר, בייחוד פצצות למרגמות. 3 עוד מברק שלח שאלתיאל בשעה 10:30 בלילה לדב יוסף, ששהה אז בתל אביב וארגן משלוחי אספקה לירושלים: הגישו העזרה מיד, למנוע קטסטרופה... מצב האספקה בירושלים מחריד. עם אובדן כלי-הרכב בדרך מכפר-עציון, יש לעשות מאמץ מוגבר להבטיח מזון לעיר ללא איחור, עוד בראשית שבוע זה." 4 ב-30 במארס הודיע שאלתיאל במברק לידין: "דחוף! רימוני הגנה ופצצות 3 אינטש. הרזרבה בידנו אפסית," וחזר על הצעתו, להטיל את התחמושת מהאוויר או להטיסה לים המלח, ומשם להעלותה לירושלים עם שיירה של מפעל האשלג. 5 ב-29 במארס, יום לאחר אסון שיירת נבי-דניאל, ביקש מפקד פלוגת הפלמ"ח בקריית-ענבים, אליהו סלע, ממטה הפלמ"ח, במברק, לשגר אליו, בהטלה ממטוס, כדורים למכונות-ירייה: "אין לי אף כדור אחד." 6 ראש הש"י הירושלמי, יצחק לוי, דיווח למפקד הש"י הארצי, איסר בארי: "בעיר בהלה בקשר לאספקה... המצב עלול להתפתח למהומות רעב," 7 ויושב-ראש ועדת-המצב הירושלמית, חיים סלומון, שלח מברק לדב יוסף: "תובעים באופן נמרץ לגייס כל כלי-רכב משוריין בשביל אספקה לירושלים. ירושלים כבר רעבה, ואם, חס וחלילה, תישבר רוחם של התושבים, קיימת סכנה להתמוטטות כללית בחזית ההגנה של העיר. לדעתנו, תושבי הארץ במושבות, בערים ובהתיישבות, חייבים לתת חלק ממנתם להזנת תושבי ירושלים. אנו דורשים פעולה ממשית ורואים חובה לעצמנו להעמיד אתכם על חומרת המצב, ועל התוצאות העלולות להתפתח לכושר עמידתם של העיר והמחוז." 8
|
|
מכבי מוצרי – מתאם השיירות לירושלים מטעם הפלמ"ח, ועוזרו של יצחק רבין לחזית קו ירושלים- תל אביב, שלח מברק ליצחק רבין ול יגאל ידין ב-28 במארס, עוד לפני שחולצו אנשי שיירת נבי דניאל (כדי לשלוח את המברק הזה היה על מוצרי לצאת מרמת רחל ולנסוע למטה חטיבת "עציוני" בעיר) "למרות המכות שקיבלנו, אין ברירה אלא לגשת מיד לחידוש התחבורה בקו תל אביב-ירושלים." מוצרי דרש לשלוח מיד לירושלים חמישה-עשר משוריינים ופורץ-מחסומים אחד, בפיקוד עמוס חורב; לשלוח שלוש מחלקות פלמ"ח וארבעה מפקדי מחלקות לקריית-ענבים ולמעלה-החמישה, כדי לתגבר את הפלמ"ח החונה שם; לתפוס בסיסים בשער-הגיא ולאבטח את השיירות, וכן לקיים תצפית אווירית על כל שיירה, כל שעות נסיעתה. "אם לא נחדש מיד את התחבורה, ירושלים תרעב. אחר-כך יהיה קשה עוד יותר לעשות זאת." 9 אם התכוונו לזעזע את מנהיגי היישוב ואת מפקדי ה"הגנה", השיגו שולחי המברקים את מטרתם. המנהיגים והמפקדים – שלא עלו מתל אביב לירושלים ולא ראו בעיניהם את המצב בה (על אף בקשותיו של שאלתיאל) – סברו שירושלים עומדת להתמוטט. (אמנם, יגאל ידין העריך 10 שמצבה של ירושלים פחות רע מכפי שמתואר במברקים).
|
|
3. התארגנות שיירה לנבי דניאל ולירושלים
|
|
בשלושים שעות המצור על אנשי שיירת נבי דניאל, התארגנו לוחמים מהגדודים הרביעי והחמישי של הפלמ"ח, לפריצת הדרך אל הנצורים. מפקד הגדוד הרביעי (גדוד העתודה) של הפלמ"ח, יוסף טבנקין, היה אז בחופשה ושהה בקיבוצו, עין-חרוד, וקצין-המבצעים של הפלמ"ח, יצחק רבין, שהיה, עד שפוטר זמן קצר לפני כן, מפקד חזית הקו לירושלים, קרא לו במברק לחזור מיד לתל אביב ולסייע בארגון הכוח. 11 מפקד בסיס הפלי"ם 12 בקיסריה, אליהו (כושי) שחר, שגויס עם פקודיו למשימה זו, סיפר שהכוונה הייתה לפתוח "דרך בורמה" לגוש-עציון, בציר כפר-אוריה – הר-טוב – אל-חאדר. 13 סיכויי יחידות הפלמ"ח לחלץ את הנצורים בנבי דניאל היו קלושים; הצבא הבריטי, שחילץ אותם, מנע מהם את המבצע הנואש. שלוש פלוגות, מהגדודים הרביעי והחמישי, עלו אז לירושלים. ב-29 במארס, סיפר ישראל גלילי לחברי המפקדה הארצית, שארבע מאות לוחמים נשלחו לירושלים עם מאתיים סטנים ושתי דווידקות, ממחסני המטכ"ל, ועם ארבע מאות שבעים ואחד רובים, ממחסני הקיבוצים, (ב-29 במארס עדיין לא הגיעו הלוחמים האלה לירושלים). 14 שתיים משלוש הפלוגות, בפיקודם של יוחנן זריז (עוזי נרקיס צורף לפלוגתו, כמפקד יותר בכיר) ואורי בן-ארי, הורכבו מלוחמים ותיקים ומטירונים ומסיימי טירונות, שרבים מהם היו עולים חדשים, ניצולי שואה, שבאו זה עתה מקפריסין. על הפלוגה השלישית, הוותיקה, בפיקודו של יעקב סטוצקי, הוטל לאבטח את השיירות שיעלו לעיר מהשפלה. אורי שלם, שהדריך כיתת טירונים ממחלקתו של רפאל (רפול) איתן בגבעת-עדה שבשומרון, קיבל פתק ממפקד הפלוגה, חיים (פוזה) פוזננסקי: "רד לתל אביב לשלושה ימים." הרץ שהביא את הפתק אמר לו: "יוצאים למבצע לכמה ימים". הרי סיפורו של שלם: "הגעתי לשרונה. 15 היה בלגאן גדול. אמרו שיוצאים לירושלים. הגיעו כל-מיני מתגייסים, חלק מאומנים וחלק טירונים. קראו שמות, 'אתה מפקד כיתה, אתה מפקד מחלקה'. אותי מינו למפקד על מחלקה. זמן קצר לפני-כן סיימתי קורס מ"כים 16 קצר, ואף פעם לא הייתי מפקד מחלקה. נתנו לי מפקדי-כיתות ומחלקת חיילים. לא הכרתי אף אחד מהם. מפקד הפלוגה היה אורי באנר (בן-ארי). לא הכרתי אותו. בחלוקת הנשק היה בלגאן, כל אחד לקח כלי אחר. אמרו שעולים לירושלים, לא היה לי ברור בשביל מה." 17 אחד מפקודיו של שלם, הרברט ברגר (אז עולה חדש), סיפר: "אמרו, אתה, אתה ואתה, תעלו על המכונית. תשאירו את החפצים האישיים, וקדימה לשרונה. שם קיבלנו נשק שגייסו בקיבוצים. חילקו אותנו לכיתות ולמחלקות ונסענו לחולדה." 18 גרשון אגמון, איש הפלוגה הימית של הפלמ"ח (פלי"ם), נקרא לקריה מבסיס הקליטה של חיל-הים שהוקם אז בקיסריה, קיבל מחלקה שאת רוב אנשיה לא הכיר, והצטרף איתה לכוח של זריז; 19 מיכאל גור, קשר מחטיבת "גבעתי", יצא ב-18 במארס לחופשה קצרה, וב-3 לפנות בוקר נקרא מביתו לשוב לבסיס. שם נאמר לו שהפלמ"ח ביקש מ'גבעתי' שמונה קָשָרִים למבצע מיוחד. גור התנדב, עלה על אחד המשוריינים של זריז ויצא לחולדה. 20 הרי תוכנית המבצע: שיירת אספקה, בפיקוד עמוס חורב, תביא לחולדה ב-29 במארס את הפלוגות של יוחנן זריז, יעקב סטוצקי ואורי בן-ארי. בלילה תיסע פלוגת זריז (עם עוזי נרקיס כמפקד בכיר) במשוריינים מחולדה לשער-הגיא, ותתפוס את משלט 773, כדי לאבטח את השיירה שתצא מחולדה ב-30 במארס בארבע לפנות בוקר, ותגיע לקריית-ענבים כעבור שעה. פלוגת סטוצקי תאבטח את השיירה עד קריית-ענבים. השיירה תמשיך לנסוע, תגיע לירושלים, תפרוק את משאה ותחזור לתל אביב בו ביום, ואז יאבטחו אותה זריז, בן-ארי ופקודיהם, מהמשלט שבין שער-הגיא ובין ירושלים, יחד עם הפלמ"חניקים הוותיקים – פקודיו של אליהו סלע (רעננה). פלוגתו של סטוצקי תחזור עם השיירה מירושלים לתל אביב. בערב ילכו זריז ופקודיו ברגל משער-הגיא לנווה-אילן, וסלע ופקודיו יאבטחו אותם בדרך. מנווה-אילן ייסעו זריז ופקודיו למעלה-החמישה. עוזי נרקיס יפקד על כל יחידות הפלמ"ח, ועמוס חורב יהיה אחראי למנהלה וכן לסידורי לינה ואספקת מזון. 21 הביצוע לא חפף את התוכנית.
|
|
1. א"צ, דוח שיירה 31 במארס 1948.
2. א"צ, תיק עציוני 28 במארס. 1948.
3. א"צ, אל הלל, ידין, קונסול, מאת עציוני, 82 במארס 1948.
4. א"צ, אל אמיתי בעבור ד"ר דב וסף, מאת עציוני 28 במארס 1948.
5. א"צ, אל ידין מאת עציוני 30 במארס 1948.
6. א"צ, אל המועצה מאת יהודה, 29 במארס 1948
7. א"צ, אל טנא מאת יבנה, 29 במארס 1948.
8. א"צ, אל הסוכנות בעבור ד"ר דב יוסף, מאת חיים סלומון 29 במארס 1948.
9. א"צ, אל המועצה, ידין. מאת מק, 29 במארס 1948.
10. כפי שנראה להלן.
11. א"צ, עדות מס' 54 של יוסף טבנקין: סדרת הראיונות הנ"ל עם יוסף טבנקין.
12. פלי"ם – פלוגה ימית של הפלמ"ח.
13. ראיון עם אליהו שחר (כושי) ב-26 במארס 1987.
14. את"ה, ארכיון גלילי, תיק 23: א"צ, עדות מס' 54 של יוסף טבנקין.
16. הקריה בתל אביב
17. שנקרא "קורס מדריכים" ומסיימיו היו לסגני מפקדי כיתות.
17. ראיון עם אורי שלם.
18. ראיון עם הרב יחיאל (הרברט) ברגר.
19. ראיון עם גרשון אגמון
20. ראיון עם מיכאל גור.
21. א"צ, פקודה לאבטחת מעבר השיירה, 28 במארס 1948; א"צ, דוח משלט פלוגה 4
|
|
