לציון 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון, הקשבנו בימים אלו בכנסת ובתקשורת לנאומים חוצבי להבות לציון זכרו של הרצל. שם הספר "אלטנוילנד" כיכב בלהט הנאומים שנישאו, אך נראה לי, למרבה הצער, שאת הרומן האוטופי, אותו כתב הרצל בשנת 1903 ונושא את השם "אלטנוילנד" לא קראו רבים מחברי הכנסת, שציינו את שמו ומי שקרא התעלם ביודעין מנושאים חשובים לחיינו כיום.
הדוברים המכובדים, שציינו את השם "אלטנוילנד", התעלמו מהעובדה, שהרצל הציג ברומן הזה מודל של חברה, בה אין קניין פרטי באמצעי הייצור. בידי המדינה נתונים האמצעים כמו קרקע, מים, חשמל וכל אוצר טבע קיים ואוצר טבע שיתגלה.
הרצל שלל לחלוטין בעלות פרטית על אמצעי תקשורת כמו עיתונות. בעלות על העיתונות חייבת להיות של כלל ציבור הקוראים. הרצל מדבר על בעלות קופראטיבית, כשהמניות של העיתון הם בידי קוראיו.
הרצל לא היה סוציאליסט, אבל ביקש בספרו להציב בלמים איתנים להון הפיננסי על-ידי ההון האנושי, וזאת מתוך מודעות למגרעותיו של הקפיטליזם. מתוך מודעות למצבו של מי שנדרש למכור את כוח עבודתו כדי להתקיים, הרצל דורש יום עבודה של שבע שעות, ואף ניתן לכך ביטוי בהצעה לדגל המדינה.
הבעלות על הבנקים חייבת להיות רק בידי המדינה. די בדוגמה זו כדי לבטא את עוצמת הפער בין חזונו של הרצל, כיצד יתגבשו חיים חברתיים במדינת היהודים, ובין המציאות הקיימת כיום. אין מקום בחזונו של הרצל לתופעה של חברות כוח אדם, הסוחרות למעשה בכוח אדם במדינת ישראל בחסות חוקים שכנסת ישראל חוקקה. קיומן של אותן חברות מהוות סטירת לחי לחזון שנרקם ב"אלטנוילנד".
מפלגה גזענית
קיומה של חברת עֲבָדִים כדוגמת "מרמנת", המעסיקה אלפי עובדי חינוך במערכת החינוך, זו דוגמה אחת מני רבות למכת אגרוף לחזון יחסי העבודה, אותו שרטט הרצל בספרו.
לחזונו של הרצל חוטא משרד החינוך, האמון על הנחלת מורשתו, כשבמערכת יחסי העבודה במשרדו כ-15% מורים מועסקים באמצעות אותן חברות, שאת קיומן שלל הרצל מכל וכל.
אין דבר יותר נלעג, מאשר העובדה שהכנסת, שחוקקה סידרה של חוקים גזעניים, מעלה על נס את הרומן "אלטנוילנד" בו מקדיש הרצל מספר פרקים לנאומים של מנהיג מפלגה גזענית שבראשה עומד הרב ד"ר גאייער. רב קיצוני וקנאי הדורש לשלול מהערבים ומכל מי שלא יהודי זכות לאזרחות בארץ, כי זאת מדינת יהודים.
הרצל מביע סלידתו מנאומיו של כל מי שמגלם היום את הרב ד"ר גאייער. לדעתו של הרצל, לערבים יש זכויות בתוקף העובדה שנולדו כאן - זכות מוּלֶדֶת. הרצל רוחש הערכה רבה למהנדס הערבי, תושב חיפה, ראשיד ביי. ברומן, הרב ד"ר גאייער נושא את נאומיו אכולי שנאה לציבור הילִידים, בני העם הערבי. הרב ד"ר גאייער מזכיר לנו, את השתלחויות הלשון של מנהיגי הימין בישראל, המציגים אותה פוזה של פטריוטיות לאומית מזויפת ופופוליסטית.
המהנדס הערבי ראשיד ביי, אחד המנהיגים במחנה המתנגד לרב ד"ד באיעער, מזכיר לי יותר את דמותו של חבר הכנסת עודה איימן, העומד כיום בראש
חד"ש, חבר כנסת ערבי הגאה בלאומיותו, מגן על זכויותיהם של בני המיעוט הערבי החי בארץ הזו בתוך חזית משותפת של יהודים וערבים הלוחמים לצדק ולשוויון לשני העמים.
צדק ושוויון
הרצל מגלה אהדה רבה למהנדס החיפאי, ראשיד ביי, אחד מגיבורי "אלטנוילנד", שלמד בטכניוון בהידלברג, איש תרבות, בעל מודעות לאומית ערבית גבוהה ופתוח מאוד לערכי חברה הומניים ולערכי צדק ושוויון לשני העמים, שילדה הארץ הזו.
מצער, שהרב ד"ר גאייער, המובס בבחירות ב"אלטנוילנד", רעיונותיו ההזויים רווי השנאה לערביי ארץ ישראל
מתנחלים היום בלבבות של ציבור גדול, ומנווטים מדיניות של ממשלה בישראל לעבר הקצנה ושנאה, לעומתו המהנדס ראשיד ביי, ששייך למחנה שברומן של הרצל המביס את הרב ד"ר גאייער, דעותיו נדחקות היום על-ידי חלקים גדולים בציבור הישראלי.
הרצל ביקש חברה, בה מוטלת חובה על כל צעיר מגיל 18, טרם כניסתו לשוק העבודה או הלימודים האקדמיים להשתלב בשירות לאומי. שירות הנושא בנטל העבודה הסיעודית בבתי אבות, אחים ואחיות בבתי חולים וכל עבודה שעשויה לתרום לקהילה.
הרצל, שלא היה סוציאליסט, ראה את העולם הלא מתוקן של אירופה בשנת 1903. "אירופה הקפיטאליסטית שיוצרת עוני בתוך עושר, והחברה היהודית בארץ ישראל תהיה מופת לתיקון עולם"
1. לצערי, מופת זה לא הוצג במלל הרב בו הוצפנו בחודש האחרון.
על המורשת של הרצל השתלטו, למרבה הכאב, ממשיכי דרכו של הרב ד"ר גאייער, שנוא נפשו של בנימין זאב הרצל. מעטים בחברה הישראלית שוחים נגד הזרם הגלים עכורים והרוח הרעה, הנושבת ממשנתו של הרב ד"ר גאייער המככבת כיום במדינת ישראל.
