מסע המכירות של הילרי קלינטון לקידום ספרה What Happened, המציג את גרסתה להפסדה בבחירות לנשיאות, הביא את גרג ג'ארט מרשת פוקס ניוז – שכידוע תומכת בדונלד טראמפ – לקבוע: קניית הכסף היא בזבוז כסף.

לקלינטון יש סלידה ארוכה ומתמשכת מן האמת, כותב ג'ארט. היא מעוותת אותה, מכופפת אותה ומתאימה אותה לצרכיה ולשאיפותיה. זה נכון גם לגבי "מסע ההאשמות" הנוכחי שלה, שנועד להעשיר עוד יותר את חשבון הבנק התפוח-ממילא שלה. מי שמצפה לקבל את האמת מן הספר החדש – יתאכזב, משום שאין כל קשר בין התיאורים המופיעים בו לבין הסיבות האמיתיות שגרמו לקלינטון להפסיד לטראמפ, הוא טוען.

מה שקלינטון עושה בספר הוא מה שפסיכיאטרים מכנים "השלכה" – כאשר אנשים מאשימים בצורה שיטתית אחרים בכשלונותיהם. הם רואים את עצמם כקורבנות תמידיים ומסרבים לקבל את האחריות על ההחלטות שהם לבדם קיבלו. בעולמה של קלינטון, כולם אשמים חוץ ממנה. היא דומה מאוד לריצ'רד ניקסון בפרשת ווטרגייט: "אני מקבל את האחריות אבל לא את האשמה". וכמו ניקסון, ממשיך ג'ארט, קלינטון הפכה להיות שם נרדף לשערוריות ומחלוקות מעשה ידיה. איש לא הכריח אותה לשלוח דוא"ל בשרת לא מאובטח. איש לא הכריח אותה לקבל 225,000 מגולדמן-זאקס תמורת הרצאה. איש לא הכריח אותה להשתמש תוך ניגודי עניינים בקרן הנושאת את שמה.

בניסיון להסביר את התנהגותה, קלינטון מעוותת את העובדות ומבצעת הטעיות בקנה מידה תעשייתי, תוך שסיפורי הבדים שלה רודפים זה את זה. היא עושה את זה בצורה כל כך נרחבת, עד שדומה שזה הטבע השני שלה – מאשים ג'ארט. אבל האמריקנים היטיבו לראות מבעד להטעיות ולשקרים שלה. הסקרים לימדו בצורה עקבית שרוב האמריקנים אינם נותנים בה אמון משום שאינם מאמינים לה [הערה שלנו: חוסר האמון בטראמפ היה ונותר גבוה בהרבה]. בפוליטיקה, אם לא מאמינים לך – גם לא יאמינו בך. זה היה ונותר הליקוי הקטלני באישיותה של קלינטון.

האמת היא שקלינטון הייתה מועמדת חסרת השראה שניהלה קמפיין לקוי. היא התעלמה מעצותיהם של מומחים פוליטיים מנוסים. היא לא הבינה מה באמת אכפת לבוחרים ולא הצליחה ליצור מסר עקבי שיעשה שכל מבחינתם. וכמובן, היא הייתה אפופה בשערוריות תוצרת בית ותירצה אותן בהסברים שרק מעטים היו מוכנים לקבל. אלא שבספר ובהופעותיה הפומביות, קלינטון מסרבת להכיר באמת. זה מחייב אומץ הדורש בחינה עצמית אמיתית – ולקלינטון אין את זה.

"אם אתם רוצים להוציא כסף על ספר מעשיות המוסווה כספר תיעודי – שיהיה לכם לבריאות", מסכם ג'ארט. "בשביל אלו שלא רוצים – הנה הרשימה של כל הסיבות שקלינטון תולה בהם את ההפסד שלה. אין ספק שהרשימה תתארך ככל שהיא תמשיך לדבר על זה".

הרשימה שמביא ג'ארט כוללת 43 פריטים, אבל אנחנו נסתפק כאן בחלק מהם: סקסיזם, גזענות, קסנופוביה, נשות הפרברים, ג'ים קומי, FBI, הרוסים, ולדימיר פוטין, וויקיליקס, המפלגה הדמוקרטית, ברק אובמה, ג'ו ביידן, ברני סנדרס, חבר האלקטורים, נתוני הסקרים, חדשות בכבלים, ניו-יורק טיימס, fake news, טוויטר, נטפליקס, מנהלי רשתות הטלוויזיה, "כוחות אנטי-אמריקניים", מצביעים בעלי מידע מועט, אנשים שרוצים שינוי, אנשים שהניחו שהיא תנצח, המפלגה הרפובליקנית, סטיב בנון, חוקי זיהוי הבוחרים, השופט ג'ון רוברסט, בנגזי.