כל פרויקט הנדסי מתחיל זמן רב לפני שלב הביצוע. הביצוע נחשב לתחילת הסוף. פרויקט מתחיל בשלב הרעיון. למשל ניוטון – ראה תפוח נופל ואז הפיסיקה התחילה להשתולל, גם היום. מישהו, המכונה 'המזמין', מבקש להקים את הפרויקט כי יש לו חזון לוהט, והעשן, האדים עם שרידי גחלים של אש התאווה הבוערת בו מבקשים לפרוץ החוצה, למרחב. המזמין ממנה אדריכל, או מתכנן, כדי לתרגם את החזון לשפת המעשה. מגיע שלב בעלי המקצוע (היועצים) – אלה החייטים, כמו בסיפור המפורסם. לפעמים, לאחר שהשלימו את מעשה תפירת הבגד המלכותי, נותר המזמין עירום כביום היוולדו, ורק הילדים תמימי הדעת מבינים. בפרויקט שלנו, אותו אני מתאר בהליכה, לא מדובר בנוכלים. בעלי המקצוע (מהנדסים) בסביבה שלנו הם מלח הארץ. לאחר שמסתיים שלב התכנון מגיע שלב המכרז. זה שלב עקרוני-משפטי כשמדובר בחברה ממשלתית כי היא לא-שייכת-לאף-אחד. מדובר בממשלתית-ממלכתית, לא בטייקון, בברון, באוליגרך, בעולם-תחתון. שום הנהלה ציבורית חפצת חיים לא תנסה ליצור רושם שהנהלתה מסתתרת מאחורי קנוניה (אג'נדה) למסור את העבודה לאחד מנאמניה, ידידיה, חבריה, עושי דבריה, שוחרי טובתה ו/או בנו של ראש-העיר. אולי זו הסיבה שנציגי אש"ף זוכים לאחרונה במרבית המכרזים הממשלתיים... אותם אי-אפשר להאשים בקרבה משפחתית אוהדת. התהליך של מינוי קבלן וצנתור חשבון הבנק שלו בעטין הממשלתי מוסווה בתרגיל משפטי שמכונה מכרז, בו לכאורה משתתפים קבלנים גדולים המורשים על-פי החוק להשתתף במכרז בסדר גודל של מיליארד ולמעשה הרבה יותר. גם חברות זרות משתתפות בתרגילי מכרזים כדי ליצור רושם אמין ובינלאומי של תקינות ברמת הפסגות. בדרך כלל חברות זרות חוברות למקומי זב-חותם כדי לעזור לו לצבור תנופה ושם תמורת מסירת העבודה וניהולה לאנשיהן.
האם ניתן להשפיע על בחירת קבלן במכרז? הנה כמה רמזים, ולא ארחיב בשל לשון הרע. בכל פרויקט רחב-יריעה יש מכלול סעיפים שהמזמין יודע (מראש) שאין בכוונתו לבצע. סעיפים כאלה משובצים רק כדי ליצור 'מרחב-תמרון תקציבי' שמאפשר לו להתנייד כרצונו מבלי להזדקק להכרעה של ועדת מכרזים ו/או השר הממונה. אם אתה במסגרת התקציבית, כל ההכרעות טמונות מראש בכיסך ואינן כרוכות בעיכובים, במאבקים רוויים ביצרים פוליטיים. שום מנכ"ל או ראש אגף-בינוי מכובד לא הוקע על צלב אם נותרו באמתחתו כמה עשרות מיליונים (חסכון?) בסיום פרויקט עתיר שנים והשקעות של כסף ציבורי-ממשלתי-ממלכתי. כשקבלן יודע מראש מה לא יידרש לבצע הוא יכול לעבד את תמחורו בהתאם וליצור לעצמו יתרון אסטרטגי על פני האדמה. הנה, זרקתי עצם.
כל יזם, מזמין, או משרד ממשלתי המבצע פרויקט ציבורי מכובד טורח לשמור 'מרחק נגיעה', ולכן ממנה בא-כוח כדי לנהל בשמו את הפרויקט. ככה מסיטים אש, לשני צדדים, כשצריך. בצד אחד ניצבים המתכננים ובצד שני מנהלי הפרויקט, חברות ניהול והנדסה (למעשה - כוח אדם הנדסי). הכלל הרומי החשוב נשמר גם פה: הפרד ומשול. המלה 'הנדסה' יוצרת תגובת שרשרת שמדובר במערכת מקצועית, מדעית, יעילה, תכליתית וחסרת-פניות. ולכן ראש-אגף בינוי ושאר פוליטיקאים בממסד הממשלתי אוהבים להתעטף בה. האמת, כמו בכל שטח אחר – שהצפיות גדולות מאוד אבל האדם עצמו כמעט זבל. אם יש לכם ספקות תשאלו את הצד השני מה דעתו על הראשון, ולהפך.
אם קשה לכם לעכל את דברי, אני מציע שתחשבו על לול מלא תרנגולות מקרקרות בלי אף-אחד עם ביצים, והוא מוקף מאות שועלים מתוחכמים, רבים מהם מחוברים לרשויות באמצעות רשתות הסוואה, אינטרנט, חשבונות בנק ואינטרסים בלתי מזוהים. הם משתדלים ליצור רושם שהם רק נובחים ולהפיץ בושם של חיות-מחמד השומרות על תקינותו של הלול. בכל מעשה רצח האליבי הוא גורם מכריע שעולה לדיון כבר בשלב המוקדמות. שועלים חייבים שיהיו להם עדי אליבי במגע יד. כאלה הם מתכננים וחברות ניהול ו/או כוח אדם. ידם לעולם אינה במעל - היא מעל.
בסופו של דבר תמיד נבחר קבלן-ראשי אחד. הייתי עד לכך פעמים רבות בחיי, חלקן בחו"ל. הזוכה במכרז הינו הקבלן הממוזל שנקב במחיר הנמוך ביותר. במקרה שלנו ההפרש הכספי בין הצעה 1 (של הזוכה הזול) להצעה 2 מעליו היא 20% מהיקף הפרויקט, וכולם נבהלים. לכאורה... יש הכרעה (טעות נפוצה לחשוב שהיא נפלה רק ברגע שפתחו את המעטפות). קבלן מס' 2 קם ממקומו בכעס ופונה לקבלן מספר 1. הוא צורח (אולי במלים יותר יפות): אתה חתיכת חרא! כל מי שנמצא באולם הזה יודע שאין לך כל כוונה לבצע את העבודה. באת לחרבן לכולנו את החיים ולהרוס את השוק... 2 משליך בבוז את תעודת המשתתף שלו לעבר ראש-אגף-בינוי של הממסד, המעונב כהרגלו, ומסתלק בטריקת דלת. התעודה צונחת לתוך צלוחית של טחינה או מיונז על השולחן. אני די מרוחק ברגעים חגיגיים. שווה להתבונן בהבעת פניהם של שאר הקבלנים המשתתפים. הבעה של שאט-נפש כאומרת, למה לי זה לא קורה? מס' 5 אומר לעצמו, הרי גם מס' 2 היה מפסיד פה מיליונים... כן, אומר מס' 3, אבל הוא לפחות היה מסיים את העבודה כמו שצריך, כמו אידיוט, רק אחר-כך מתמקח... טוב, נאנח מס' 6, זו המציאות הנפיצה בישראל, לשם כך הכנתי רזרבות בתוך הצעה שלי... מס' 1 קם ממקומו וזועק, זו עלילת דם נוראה ואתם שותקים?... ארכיטקט צעיר ונמרץ שיושב לא רחוק ממני ונוגס בתפוח עץ, פולט בלחש, זו עלילת דמים נוספת...
מנכ"ל החברה הזוכה (זו יכולה להיות סולל-בונה, שיכון ובינוי, שיכון ופיצוי, בינוי ופינוי, אלקטרה, אפריקה בישראל, אשטרום, דניה-סיבוס, דורי, בוני האומה ועוד כמה שמבטאות פעילות של קונצרנים ענפים ומסועפים בכמה בורסות) מגיע לבקר באתר, אולי בפעם הראשונה, ברכב שטח מהודר, ממש בן-חור על המרכבה. מולו ניצב בחור כבן 40, רון גורדון, מלא מוטיבציות, שעשוי להתמנות למנהל הפרויקט מטעם הקבלן, אם המזמין והמנהלת שהקימו חברות הניהול-יאשרו את הבחירה. לבחור המיועד יש לסת בולטת, עיניים עקשניות וטענה נפוצה שהוא כבר שירת באחת הסיירות ועשה את שלו. לא ממש זו שממנה הגיחו לפחות שני ראשי ממשלה, כמה עשרות אלופים, רמטכ"לים - אבל פטרידיוטים, כמו שאנחנו, לא עושים חשבון דקדקני...
רמנכ"ל קונצרן הבנייה, זרועו מונחת על כתפו של איש הסיירת, בקושי מקשיב למישהו מהמתגודדים סביבו. הוא קצר-רוח, מביט בשעון ללא הרף, מנפנף בידיו לגרש זבובים ומחשבות זרות. יש לו מה לומר ולא צריך לנחש. כל הרמנכ"לים דומים ואם שמעת אחד אתה שומע בעצם את כולם וזה מזמזם כמו נר-תמיד באוזן. את המורשת שלהם הם גוררים בקיטבג מחברה לחברה, אינם נעצרים בדרך בשל כישלון, מפולת או קריסה של מבנה במשמרת שלהם. אותי מעניין, אומר המנכ"ל, רק מה שהחוקים והתקנים הממשלתיים מחייבים אותנו לפי החוק. אני לא רוצה פה משטרה ובתי משפט עם כותרות בתקשורת שהזנחתי מינוי של מפקח בטיחות או משהו חוקי כזה. שאיש לא יפרשן פה את חוקי המדינה, התקנות העירוניות וכל שאר ירקות של בית משפט. את זה יש לבצע לפי הספר כי מדובר בתיק פלילי ומעצר. אבל כשמדובר בחוזה עם נותן העבודה שלנו, הכל פתוח לפרשנות והרשות נתונה בידינו. איש לא יכריח אותי להעסיק פה 10 מנהלי עבודה רק משום שהחברה שלנו התחייבה לכך חגיגית בחוזה. וזה אמור לגבי כל סעיף וסעיף בחוזה. אנחנו מבינים, גורדון? הוא פנה לעבר איש הסיירת שלו שהחניק חיוך בגרונו. מה יש פה להבין? אותתה תנועת ידו של גורדון שנשלחה מעט קדימה. זה המקום לציין שקבלנים גדולים ובעלי מוניטין מבטאים את רחשי הלב בשפת גוף עשירה. לא שזה הרגל או ניסיון לעקוף הקלטות סתר כמו שזה ניסיון להוסיף חתימה ודגש אישי לדברים משמעותיים שאין מאחוריהם דבר מלבד קיר אטום ועקשנות.
עד מהרה אפשר היה לחוש בזרוע על כתפו של רון שכבר ניתן לו כתב-מינוי לתפקיד מהנדס ביצוע ראשי של הקבלן. זרועו של המנכ"ל מונחת על כתפו של ומתקתקת את הוראותיו כמו בסרטי האימה של הסדרה. כבר החלו חיכוכים צפויים עם המנהלת כי המנכ"ל פועל לפי פרוש רש"י של החוק היבש (רש"י – רואים שאני יותר-גדול). הוא אכן שלח, כנדרש בחוזה, בקשה רשמית למנות 5 מנהלי עבודה וארבעה מהנדסי ביצוע שהגיעו מחברת כוח-אדם דיסקרטית. זה נעשה באיחור מחושב ומתוזמן. האנשים הופיעו באתר לפני 3 חודשים ואיש לא טרח להציג אותם לפני המנהלת ונציגיו של המזמין. המנהלת, בראשותו של בר, יירטה את המצב בשיקול דעת איטי ומכובד והחלה לשלוח מכתבי הפצרה, תרשומות-תחינה, רישומי יומן-עבודה, תזכורות ובקשות לומר, תוך שמירה על נימוס מאופק, שההליך בו נוקט הקבלן להעסיק עובדים לא מורשים ולא מאושרים אינו תקין, לכאורה, מבלי לפגוע בזכויות, ואינו תואם את הנדרש והמבוקש במסגרת החוזה...
באחת הישיבות רבות המשתתפים, כשבר, מנהל הפרויקט מטעם המזמין והמנהלת, אמר שזו עוד הזדמנות מצוינת לצקת יסודות של שיתוף פעולה הדוק לכל העתיד, חייך אליו רון את חיוכו המפורסם מהסיירת (כאילו הוא כורע על ברכיו וטוען את המחסניות לפני היציאה), לכסן את סנטרו כלפי בר וצקצק בלשונו. ושוב צקצק. כמו אומר, יסודות בתחת שלך, בר – האנשים האלה יוצקים עכשיו בטון, הם עובדים בשטח. מה אתה עושה? ההתרסה הגלויה, המתנשאת, זכתה לתשומת לב. השתררה שתיקה מביכה. בר התבונן ברון ומצמץ בשפתיו כמוצץ סוכריה חמוצה. ברור שאתם יוצקים, הוא אמר, זה תפקידכם, זו האחריות שלכם, אלא ש...
ומה האחריות שלכם, שלך? קטע אותו רון וראיתי, אני כמעט מוכן להישבע שראיתי את הזרוע על שכמו מאמצת את המהלך בתנועת אצבעות מטופפות, משולשת.
אנחנו נדאג שתהיה לכם יכולת לבצע את הפרויקט על כל מורכבותו המאתגרת, הרעים בר. אנחנו נלווה אתכם לאורך הדרך ונאפשר...המשיך בר בהסברו המפורט, החגיגי והמעמיק, אבל רון שוב קטע אותו על קו הזינוק. מלווה מלכה, שאל, הייתי בטוח שזה רק במוצאי שבת?
המזמין, נציגיו והמנהלת באחריות בר בדקה את המסמכים שהקבלן הגיש ומצאה ש 70% מהפרסונל המקצועי של הקבלן אינו תואם את דרישות החוזה. למשל, מנהל הפרויקט, כלומר רון גורדון, עם הזרוע המפחידה על שכמו, לא עונה לדרישת המזמין למהנדס אזרחי בעל 10 שנות ניסיון ועבודה כמנהל/מהנדס ביצוע ראשי. הצצתי במסמך ושמתי לב שהמהנדס לא סיים את לימודיו בטכניון בחיפה אלא במוסד כלשהו המכשיר בעיקר הנדסאים. חברי מנבר אמר, זה המצב היום, עכשיו כולם מהנדסאים עם תעודות מגולפות.
החלה הצגה של חליפת מכתבים ענפה ואינטנסיבית בין המנהלת לקבלן ובין הקבלן למנהלת, עם עלבונות, קללות, חרפות, והכל לכאורה – וכולם שמים פס עד שיוסף נער החלומות בוש בכותונת שלו. עד מהרה התערבו בכירי האדבוקטים בשוק האקדמיה למשפטפטנות והחלה שוב תשפוכת בשם מרשי ולא מרשך, כן מרשה, ומבלי לפגוע אני הולך להיכנס באיממממממממא של הסבתא שלך... בטח שמתם לב שאיש מאתנו אינו מתעסק באבא כשהוא מתרכז בנושא עקרוני. המזמין, באמצעות נציגיו, שאל את בר באחד הדיונים המרתונים, לא כדאי לעצור להם את העבודה? בר ענה, כל כך מהר, זה נשק יום הדין? התשובה של הקבלן הגיעה ממשרד עורכי-דין ששמות השותפים, העמיתים, התומכים, הקולגות, היועצים בשולי הדף השתרעו על שני דפים. לכן כל מכתב של החברה המפוארת בעלת המוניטין נזקק לשני דפים לפחות כדי להכיל את הכבודה אפילו אם הוא מכיל משפט אחד מלומד: לך, בבקשה, לכל הרוחות. בסופו של דבר הכותב הנכבד בדיוק יצא ממשרדו של ראש הממשלה ואמר למזכירה, תחתמי שם בשמי ותשלחי כי זה דחוף ומכריע. מה אתה יודע, אמרה המזכירה לעצמה, אולי הרוחות ייחלשו אחר-הצהרים ואפשר יהיה ללכת לים.
