עסקות במזומן הן קרקע פוריה לכלכלה שחורה, המהווה לפי הערכות לא פחות מ-20% מהתוצר הלאומי. לא אחת, הן גם גורמות לסכסוכים עסקיים וכספיים, בעיקר נוכח העובדה שהן אינן מתועדות או נרשמות כראוי.
בעולם שבו תשלומים מועברים במגע יד בטלפון סלולרי, וקשה עד בלתי אפשרי למצוא עסקים המתגאים בשלט המודיע "לא מכבדים אשראי", עסקות במזומן הולכות ומתמעטות. יתרה מכך: הרשות לאיסור
הלבנת הון פרסמה לאחרונה דוח, לפיו שימוש במזומן הוא דפוס הפעולה העיקרי להלבנת הון (יותר משימוש בחברות קש וכפליים מהלבנת הון בעסקות נדל"ן).
הנה דוגמה למקרה מסוג זה שנדון בפני הרשם הבכיר ראמי נאסר, בבית המשפט השלום בעכו. מקרה אחד המעיד על רבים, וקריאת חובה לכל מי שמשלם במזומן. ענייננו בתביעה שהגיש קבלן עבודות בנייה נגד לקוח, שלטענתו לא שילם לו כנדרש. אולם מכיוון שהצדדים הסכימו שהתשלום יבוצע במזומן, הקבלן התקשה להוכיח שהוא לא קיבל את הכסף. הוא נאלץ לכתת רגליו בערכאות, כאשר הלקוח טוען שהכספים הועברו במזומן במעטפות ודין התביעה להידחות.
הרשם מתח ביקורת חריפה על התנהלות הצדדים במזומן, בפרט משום שהעסקה עמדה על סכום לא מבוטל של 52,000 שקל. בית המשפט קיבל אומנם את התביעה ברובה וקבע שהתשלום לא הועבר, אך המסכת המשפטית והטרחה שהיו מנת חלקו של הקבלן, מעידים היטב על הצורך שבקיום עסקות באמצעי תשלום אחרים.
המפקח לא ראה שטרות
אדם שטוען לפירעון תשלום במזומן - כמו הלקוח במקרה זה - יכול להוכיח את דבריו גם כשאין בידיו מסמכים בכתב כמו חשבוניות וקבלות. עם זאת, על-מנת לעמוד בנטל עליו להציג ראיות אחרות שתומכות בדבריו. למשל: דפי חשבון בנק המעידים על משיכת כספים בהיקף המתבקש, עדי ראיה שנכחו במועד התשלום, צילומים המתעדים את העברת הכספים וכדומה.
במקרה הנדון קבע בית המשפט, כי בעל הבית לא השכיל להרים את הנטל שהונח לפתחו. הנתבע טען שהוא העביר מעטפות ובהן תשלום במזומן באמצעות המפקח על הפרויקט, ואף הביא את המפקח לעדות בבית המשפט, אך האחרון העיד שלא בדק את תוכן המעטפות אלא רק העבירן כשהן סגורות. הלקוח גם לא הציג תדפיסי חשבון בנק שהיו יכולים לאשר את משיכת הכספים. כמו-כן, למרות שהוא טען שניהל מעקב אחר הוצאות בניית הבית "עד האגורה האחרונה", אף דוח לא הוצג.
מעבר לגרסת ההגנה בדבר העברת התשלום במזומן, בעל הבית ניסה לעלות טענות נגד איכות העבודות שבוצעו. הוא אף העיד, כי הפקיד במזכירות היישוב בו הוא גר פיקדון בסך 40,000 שקל, אשר כנראה יחולט בשל הנזקים שקבלן העבודה גרם ברשלנותו לרכוש הציבורי שבסביבת הבית.
עם זאת, בית המשפט לא קיבל את הדברים (אלא רק קיזז 1,000 שקל בלבד מהסכום). בעל הבית לא הציג חוות דעת מומחה לגבי הליקויים כפי שהוא מחויב לעשות בהתאם לתקנה 214ג' לתקנות סדר הדין האזרחי. כמו-כן, הקבלן העיד שהוא היה נכון לבצע תיקונים ככל שיידרשו, אך התובע לא אפשר לו לעשות זאת למרות שהוא מחויב לכך בהתאם להוראות חוק חוזה קבלנות.
תזכורת מפס"ד הירשזון
כאמור, הרשם נאסר קיבל את התביעה אך מצא לנכון למתוח ביקורת על הצדדים שהתנהלו במזומן. "דפוס התשלום במזומן בעבודות קבלניות ובפרויקטים קטנים גורם במקרים רבים לתביעות ולסכסוכים משפטיים", כתב בפסק הדין. "הגבלות על השימוש במזומן הפכו להיות בכל העולם, ובכלל זה בישראל, עניין שבשגרה. מספר הולך וגדל של מדינות מטילות הגבלות קשות על השימוש במזומן כאמצעי תשלום מתוך האמונה שצמצום השימוש בו יהווה את חוד החנית במאבק במעלימי מס. שורש הבעיה במערך עסקות במזומנים הוא העדר תיעוד", הטעים הרשם. "הדעת נותנת כי קבלנים, מפקחים ואנשים מן היישוב ינהלו עסקיהם באופן מתועד כראוי, ובמיוחד לא במזומנים אם מדובר בסכומים של עשרות אלפי שקלים".
הרשם אף הפנה את הצדדים לפסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בפרשת השר לשעבר
אברהם הירשזון, שם נאמר: "בעולם שבו מזומנים הולכים ונעלמים, קבלה שיטתית של כספים באמצעות מעטפות מזומנים, בלא שכספים אלה מתועדים ונרשמים באופן גלוי משמשת אינדיקציה ברורה לאי-כשרותם של התשלומים".
לסיכום: אין ספור מחקרים מצאו, כי עסקות במזומן מקלות על הלבנת הון, העלמת מס, ביצוע עבירות שונות ואף מימון גורמים עוינים וטרור. המזומן הוא רכיב תשלום אנונימי שהסתרתו מהרשויות קלה, והוא מאפשר ביצוע פעילות פיננסית ומסחרית בהעדר פיקוח אמיתי. מפסק דין זה אנו למדים, כי תופעה זו עלולה לעלות ביוקר, והקושי בהוכחתה (לכאן או לכאן) איננו עניין של מה בכך. יש מי שיגיד כי פסקי דין מסוג זה הם קול קורא למחוקק.
