מצער, שאותה תנופת עשייה מבורכת שהרימה את המערכת הרדומה בהוראת המתמטיקה אינה פוקדת את מערכת החינוך לילדים חולים, השקועה בתרדמה עמוקה מאוד כבר יותר מדי שנים.
תנופת העשייה המבורכת בהוראת מתמטיקה ב-5 יחידות לימוד זכתה ליוזמות תקשורתיות. הן גם מצטלמות יפה. אך בפינה נזופה במערכת החינוך עומדת מבוישת ונכלמת חוליה חלשה של מאות תלמידים, שנמנע מהם לפקוד יום יום את בתי הספר. החוליה החלשה הזאת הופקדה בידי חברה פרטית.
דווקא החוליה החלשה ביותר הזקוקה למיטב המורים, זוכה למורי קבלן העובדים על בסיס של שכר שעתי. תנאי עבודתם ושכרם רחוקים מאוד מתנאי עבודה והשכר של המורים העובדים במסגרת משרד החינוך.
אני משוכנע, שנפתלי בנט לא היה מעלה על דעתו להעביר לידי חברה פרטית את ספינת הדגל של הוראת מתמטיקה ברמה של 5 יחידות, אך חוליה חלשה כמו תלמידים הנאלצים חודשים ארוכים - ולעתים שנים - להיות מרותקים למיטת חוליים בביתם או לשהות בבתי חולים, אותם ניתן לזרוק לידי חברה פרטית. להסתפק בכבשת הרש של שעות הוראה, כבשת הרש, שהולכת ומצטמקת משנה לשנה, וכיום היא מסתכמות ב-7 שעות הוראה שבועיות.
אינני בא לסקור את עוצמת הפער במספר שעות ההוראה - שניתנו לכל ילד חולה בתקופות, בהן כיהנו כשרי חינוך
אבא אבן, יגאל אלון וזבולון המר - ובין שברירי שעות ההוראה שניתנות כיום.
מה שכן נידרש - שילד חולה יקבל אותה מכסת שעות הוראה שמקבל הילד הבריא. גישה זו הייתה מעוגנת במערכת החינוך בעבר. מצער, שכרסמו בה במשך שלושים שנה. והשנה הביאו אותה עד למיטת סדום מופקרת.
