עכשיו זה מדעי: הטלוויזיה ממדרת מיעוטים

בראשית המאה ה-21 התמונה המופיעה על מסכי הערוצים המסחריים בישראל עדיין מורכבת בעיקר מקבוצה דומיננטית של גברים יהודים חילונים וותיקים. בו בזמן יש הכחדה סמלית כמותית של קבוצות אחדות: ערבים, חרדים ועולים. גם נשים ומזרחיים סובלים מהכחדה סמלית כמותית. כך עולה ממחקר חדש אותו ערכו החוקרים ענת פירסט ואלי אברהם, אשר מתפרסם בספר חדש: "תקשורת ופוליטיקה בישראל", בהוצאת מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד, שערך פרופ' דן כספי.

- למחקר מעקב בנושא: הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא [הרשות השנייה]

מתוך כלל הדמויות שנדגמו במהדורות החדשות ובתוכניות האקטואליה והאירוח (בערוצים המסחריים - 2 ו-10) 63% הם גברים יהודים חילונים ותיקים לעומת 3% דמויות ערביות, 2% חרדים ו-2% עולים בלבד. פער התגלה גם ביחס שבין אשכנזים (63% מהדמויות) לבין מזרחיים (37% מהדמויות).

במחקר נבחנו גם זהויות הכתבים, המנחים והפרשנים, ומהניתוח עולה כי המרקע שייך לקבוצות הרוב: גברים (66%), יהודים (99%), חילונים (90%), אשכנזים (73%), וותיקים (100%). שיעורים כה גבוהים לקבוצה מסוימת בניהול "במת התקשורת" אינם מותירים, למעשה, מקום לנציגי הקבוצות האחרות. גם בתוכניות האירוח ובדרמות משועתק פרופיל שכיח זה. מחקרי מעקב שנערכו ב-2006-2005 מצביעים על מגמה דומה ומתמשכת בשידורים המסחריים.

עלייה בהשתתפות נשים

המחקר מצביע גם על עלייה בשיעור השתתפות נשים בתוכניות מ-24% ל-32%, אך העלייה אינה ניכרת במהדורות החדשות (21% בשנת 2005 לעומת 19% ב-2003). במילים אחרות: מקומן של הנשים במרחב הציבורי עדיין זעום (אגב, מקומן של הנשים בתוכניות ריאלטי גדל בשנים אלה מ-39% ל-52%). החוקרים ממליצים לתמרץ את הגישה הרב-תרבותית בתוכניות, ולשקול מתן תגמולים ופרסים למשדרים ולזכיינים שינסו להתמודד עם המציאות החברתית המורכבת. עוד ממליצים החוקרים ליצור תוכניות שמטרתן לשבור את הסטריאוטיפים של קבוצות בחברה הישראלית.

מאמר נוסף בספר "תקשורת ופוליטיקה בישראל" מנסה לענות לשאלה האם משרה ממשלתית כרגולטור הופכת לתחנת מעבר בדרך אל השוק הפרטי. החוקרת תהילה שוורץ-אלטשולר מגלה כי תוך ניסיון לדחייה או סירוס של רגולציה, פורסים ארגוני התקשורת רשת של פיתויים סמויים בפני ראשי המנגנונים העוסקים במישרין בוויסות עליהם. אחדים מהם חוצים את הקווים ולאחר תקופה בשירות ציבורי ונקלטים בתאגידי תקשורת אותם ויסתו בעבר ובשמם הם מנהלים משא-ומתן מול מי שירש אותם בתפקיד.

כותרות עתידניות

הספר "תקשורת ופוליטיקה בישראל" מכיל תשעה מחקרים ומאמרים ומבוא של העורך פרופ' דן כספי, ראש המחלקה לתקשורת וראש מרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטה בן-גוריון. הוא מציג גישה באשר ליחסי הגומלין בין פוליטיקה לבין תקשורת, לפיה הפוליטיקאים אינם קרבנות חסרי ישע של אמצעי התקשורת והשפעתם האימתנית עליהם. הספר מדגיש את אחריותם המלאה של הפוליטיקאים למתפרסם עליהם.

במאמר אחר מוטי נייגר מגלה שאמצעי התקשורת מעבירים דגש לכותרות "עתידניות", על אירועים ותהליכים צפויים בעתיד: "אם בעבר רוב הכותרות העוסקות בעתיד היו ברמת ספקולציה נמוכה (נוסח "שר החוץ ייפגש עם שגריר ארה"ב") הרי אפשר לראות מגמה של שימוש רב והולך בתרחישים שאינם מתממשים במציאות ("יבוטלו חמישה משרדי ממשלה") או בתרחישים הגרועים מכל (worst-case-scenarios), המהלכים אימים על הקורא ("הטילים האירנים יכולים להגיע עד לב ישראל").

תמיר שפר מאתר שלושה מרכיבים לאיכות פרלמנטרית של חבר כנסת - פעילות, מעמד פוליטי ומיומנות תקשורתית, וקובע ש"ניתוח אמפירי רחב-הקף מראה כי למיומנות התקשורתית הכריזמטית יש את ההשפעה המשמעותית ביותר על ההצלחה התקשורתית והאלקטורלית של חברי הכנסת. למעמד הפוליטי אין כל השפעה, ואילו לאפקטיביות הפרלמנטרית השפעה שלילית על ההצלחה האלקטורלית. גם לבולטות ולאיכות החשיפה התקשורתית של חברי הכנסת השפעה חיובית מובהקת על הצלחתם בבחירות הפנים-מפלגתיות. הלכך, ניתן לראות שלמשתנים תקשורתיים דומיננטיות רבה בתהליך בחירת המועמדים במפלגות, בעוד שלמשתנים פוליטיים ופרלמנטריים השפעה זניחה או במקרה הגרוע יותר, שלילית.

מאמרים נוספים בספר כתבו אלי אברהם, דפנה למיש, ברוך לשם, רפאל כהן-אלמגור, יורם פרי, יריב צפתי ויובל קרניאל.