אמנם יש ל
אילנה דיין דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת ייל בארה"ב אבל היא עדיין לא הוכשרה להיות שופטת, ולכן אין כל משמעות לאמירתה כי "העדויות שהצטברו נגד
אלכס גלעדי (בחשד לאונס ולהטרדות מיניות) לא משאירות מקום לספק". בתור משפטנית היא חייבת לדעת כי קיים הבדל תהומי בין עדות לא מוכחת של נאנסת, לכאורה, לבין מה שמוכח בבית המשפט. אבל מה אכפת לאילנה דיין. העיקר בעיניה כנראה ששמה יופיע בתקשורת כפוסקת.
לכאורה יכולה אילנה דיין לטעון כי הוזמנה להתראיין בתוכנית הרדיו "סדר יום" שמגישה
קרן נויבך וכיוון שנתבקשה להתייחס לעדויות שפורסמו ב
הארץ כי שתי נשים העידו שגלעדי אנס אותן, היא בסך-הכל הביעה את דעתה האישית והסבירה ש"אלכס גלעדי לא יכול להיות נשיא קשת".
אילנה לא טרחה לומר, אולי כדי לא לקלקל את "הסיפור", כי כבר יום קודם לשידור הודיע אלכס גלעדי שהשעה את עצמו, מיוזמתו, עד שהאמת תצא לאור. בנוסף להשעיה העצמית הודיע גלעדי שהוא מכחיש את האשמות האונס נגדו. בהודעה שמסר לדירקטוריון קשת כתב: "אלחם להוכחת חפותי מן הטענות הבלתי מבוססות האלה ואנקוט בצעדים המשפטיים הנדרשים כנגד האשמות השווא הללו".
גלעדי לא היה היחיד ב"חגיגה" של ההטרדות המיניות. העיתונאית
דנה ויס הצהירה בגלוי, כי
גבי גזית הטריד אותה מינית לפני 15 שנה וכשעברה במסדרון במערכת התעקש לנשק אותה "על הפה". בציוץ בטוויטר שאלה: "למה?. ככה. כי אתה יכול. בשגרה".
מזלו של גזית שיש לו תוכנית רדיו וזו במה טובה להשיב על ההאשמות. וכה אמר העיתונאי חריף הלשון: "מלכתחילה ממש לא חשבתי שיש צורך בתגובה, אבל בעקבות אינספור פניות של מאזיני התוכנית האדוקים, בעיקר מאזינות קבועות, שבהמוניהן שלחו אליי במהלך הלילה הודעות תמיכה חמות והודעות גינוי, על מה שהן קראו 'השיימינג של הימים האחרונים' - אני מרגיש חייב לכן, חברותיי הטובות, ולכם חבריי, ואני מבקש לומר, בלי שזה יפתיע אף אחד: כל הדברים שנכתבו ופורסמו אתמול על-ידי הגברת ויס, לא היו ולא נבראו, נקודה. ובמקום לכלות זמן שידור יקר על זה, נחזור ונעשה עכשיו מה שאנחנו עושים כל יום במשך עשר השנים האחרונות, והכי טוב, וזה להגן על נשים באשר הן, ובעיקר כאשר הן מוחלשות ומוכות. אז במקום להפריח רכילות בדיונית אנחנו נעסוק בדברים המועילים ולא נחדל מכך כל עוד אנחנו כאן".
במסגרת סופת התלונות על אונס והטרדות מיניות המשתוללת בארץ כמו מגיפה מדבקת, נראה לי שהגיע הזמן לשים סוף פסוק למחול השדים הזה
וזאת באמצעות הגשת תביעות על הוצאת דיבה נגד המתלוננות, ולבחון אם יש ביכולתן להוכיח את טענותיהן. כך יכול אלכס גלעדי לתבוע את נרי ליבנה וגבי גזית את
דנה וייס ויחליט בית המשפט מי דיברה אמת ומי דלתה את הסיפורים ממעמקי דמיונה. בהקשר זה מעניין יהיה לראות אם היו"ר
יאיר לפיד יתבע את
סילבי קשת כדי להגן על שמו של אביו המנוח טומי. דווקא במקרה זה יהיה קשה לסילבי להוכיח שלא מדובר בסיפור בדים, אלא אם כן תוכל להזמין את המנוח מעולם המתים ולבקש שיעיד לטובתה.
