אשכול נבו מוכר לצופים בזכות המחזה "הקומה השלישית",שעלה בת' בית לסין. שכאילו נכתב כיום על האימפקט של ההפגנות הסוערות שמפרות את חיי הציבור - כמו אלו המתרחשות תכופות בימים אלה. את חלקו הראשון של הספר "שלוש קומות", שנקרא "הקומה הראשונה", עיבדו הפעם יחד נבו,
עירית הורביץ לוז, והשחקן אמנון וולף, שכשקרא את המחזה "נדלק" עליו. ואכן, נראה כאילו התפקיד הראשי נתפר במיוחד עבור וולף.
חיי זוג והורים לשתי בנות שחייהם דחוסים בעבודה, בטיפול בילדות ובבעיות זוגיות שהן חלק מחיי היומיום - מקבלים תפנית שמעוררת כזו סערה ביניהם, עד שהיא מצליחה לפורר אותם כמעט לגמרי. מסתבר, שהזוג הכה עסוק, מסתייע בשמרטפות של זוג השכנים המבוגרים טובי הלב. אך לדבש יש גם עוקץ: השכן המבוגר הרמן (
רוברט הניג הטוב והוותיק),שהחל לסבול מדימנציה, מאבד את דרכו תוך טיול עם הילדה בת ה- 12, והיא מוליכה אותו למקום מסתור אישי שלה ושל אביה ביער. ההורים כמעט נטרפים מדאגה. האב, אמנון וולף היצרי והסוער, כבר בטוח שלילדה האהובה שלו נגרמה הטרדה מצד השכן. בעיצומה של סערת רגשותיו, כשהשכן והילדה סו"ס נמצאים, ובמהלך עימות עמו, הוא מנסה להרים את הזקן מהרצפה, ומוציא לו את הכתף ממקומה. הזקן מתאשפז, ונאלם דום.
לא עוזרות חקירות המשטרה ובדיקות רופא ופסיכולוג שאין מימצאים שאכן ארע משהו פיסי-מיני בין השניים. ארנון (
אמנון וולף בתפקיד חייו) לא משתכנע, והופך לאובססיבי לעניין, עד כמעט לטירוף. מולו ניצבת הרעיה איילת (
מאיה מעוז השחקנית האולטימטיבית שאין דומה לה) שמנסה להרגיעו, אך לשווא. לתוך הדרמה משתרגת קארין, נכדתו של השכן הדימנטי שהגיעה מצרפת. וכצרפתיה טיפוסית, חרף גילה הצעיר -17, היא מנסה לפתות את הגבר החטוב המושך אותה חרף הבדלי הגילים. הוא עומד כנגד כל הפיתויים, ורק ברוב יאושו, על-מנת למצוא הוכחה לתיאוריה שלו - הוא נעתר לה בלית ברירה בסצינה סוערת. אך מסתבר שאסור להאמין לאף אחד.
המערבולת בחיי הזוג, מול האב הנטרף מדאגה, וכשהאם, איילה/מאיה מעוז נלחמת על הנורמליות, וגורמת לילדה המתוקה אור (
הדר ברנשטיין הכובשת את הלב בהופעת בכורה לבוגרת בית צבי 2016) לחזור לשיגרה. זאת - הודות להתנהלותה, חוזקה הנפשי והרוך והחום שהיא מעטירה על הילדה; המערבולת הזו מאימת לפורר את חיי המשפחה. כשלתוך זה נוספת התנהגותה הפתיינית של הקטינה הצרפתיה (
גאיה גור אריה החפה מכל צרפתיות ברקע שלה, אך כה משכנעת שהיא כן במיבטא ובשטיקים). בכל סערת ההתרחשויות שתי דמויות שומרות על הנורמליות והאיזון: מאיה מעוז המופלאה כאם הכה רגישה וחכמה המצליחה לנווט את המשפחה ולהביא לריפויה, והשכנה טובת הלב רות (
רותי לנדאו הכה מושלמת לתפקיד המכמיר). משב רוח מרענן נוסף של עליצות מביאה להצגה מאמנת הכושר האנרגטית בשיעורי הספינינג שהזוג עוסק בהם,
רונית אפל, שאף מופיעה כשוטרת וכפסיכולוגית, כשאת כולן היא ממחישה בחיות וטמפרמנט נאותים לפי התפקיד.
לבו של המחזה, מעבר לדרמה המשובחת שהוא ממחיש, נעוצה בפואנטה העיקרית שלו:
המחזה נוגע בנקודה כאובה ששותפים לה רבים בימינו: החיים הלחוצים והצורך בהתמסרות לעבודה, גורמים להורים לחוש רגשי אשמה על החסר שיש לילדים באהבה וחום שהם כה זקוקים להם. והכל נגרם מהכרח שני ההורים לעבוד כדי לפרנס, בעוד הילדים כבעלי חשיבות מישנית נשארים בחסדי זרים, שמרטפים.
מכשירי אופני הספינינג המוצבים על הבמה באמצע אולם הבימרתף האינטימי, הופכים תוך שניה למכונית בה נוסעים האב ובתו או עם אשתו, כך שכמעט ללא אביזרי במה, אך עם עיטור פיסולי דו ממדי מעוצב יפה ברקע, שהופך גם לפסנתר כשצריך, עיצוב הבמה של
נאווה שטר מעניק כר פעולה נרחב לשחקנים. מה עוד, שאת המעברים מהכניסות לאולם, ניצל יפה הבימאי הצעיר
רועי שגבלצורך סטרצ'ינג למרחב הפעילות. גם את האימון על אופני הספינינג מנצל הבימאי כמקבילה לאקט מיני בהשתלהבות והקתרזיס של בני הזוג. אין מה לומר - אולם הבימרתף, ששמו הוסב ל"ברטונוב", (ע"ש אחד ממייסדי הבימה הראשונים), כל הצגה שעולה בו מצליחה לבטח. כי תיאטרון בו הקהל יושב ממש צמוד לשחקנים ולהתרחשויות, הוא עצמו הופך לחלק מהדרמה, וכך נכבש על ידה..
הצגת "ספינינג" מהווה אתגר חוויתי לכל הצופה בה, באיכויות המשחק הנדירות שמגישים מאיה מעוז שאין שני לה, ואמנון וולף המיתמר לתפקיד בו הוא מחצין את מלוא יכולותיו בשיאן - הרגשיות, הטמפרמנטיות ושליטתו על הבמה. הבימוי המשובח, והקאסט שכולו עשוי ללא רבב - בסיפור המטלטל את כל הצופים היוצאים נדהמים - כל אלה שולחים את קהל הצופים הביתה עם חוויה בלתי רגילה בעליל. 
