במשך שנים לא מעטות נהגתי לצפות בתוכנית "לונדון וקירשנבאום", שהייתה מעניינת במגוון נושאיה ומשעשעת בגישתה הלא מתנשאת על הצופים. למרבה הצער הלך
מוטי קירשנבאום לעולמו והתוכנית נותרה עם
ירון לונדון כאחראי בלעדי לבחירת הנושאים. במתכונת ההגשה החדשה הפך לונדון למגיש יחיד ההולך אחר חמדת לבו, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בהגיגים הפרו-פלשתינים, שהוא מפרסם דרך קבע ב
ידיעות אחרונות.
אט-אט שינתה התוכנית את עורה והפכה להיות משהו יבש ו"מכובד". המתכונת ברורה ושגרתית. לונדון מתחיל בדרך כלל במשהו ערבי-פלשתיני, תחום שבו מתמחה
צבי יחזקאלי ואליו הוא מצרף מומחים מתחום האקדמיה באותו עניין; אחריהם אייטם מן העולם הגדול שעל הפקתו אחראי נדב אייל; וממתינות בתור נשים ערביות הסובלות מבעלים אלימים ורצחניים; ואסור לשכוח נציגים של אירועי היום. ומה שחשוב לא פחות - מופע שבו הוא מתנפח מרוב חשיבות עצמית, כשהוא מציג בפני הצופים את הידע הנרחב שלו. כמעט מעולם לא ראיתי שלונדון יזם, כחלק מן התוכנית, שידור של מופע מוזיקלי מוזר וסוער, כמו בימי השיתוף עם קירשנבאום.
בימי עבר רחוקים פעלה מגב הרי השומרון תחנת שידור בשם "קול רמאללה" שכונתה על הסקאלה Ram, ששידוריה באנגלית לא עסקו בתעמולה אנטי ישראלית והיא הייתה חביבה על בני הנוער הישראלים, בעיקר בגלל הרוח הרעננה והשירים הלועזיים ש"
קול ישראל" היבשושי דאז לא נתן להם במה. אומנם בשידורים בערבית, בחסות הממלכה הירדנית, הפיקה התחנה הפלשתינית תעמולה אנטי ישראלית. גם התוכנית של ירון לונדון אינה עוסקת בתעמולה אנטי ישראלית אבל כיוון שמצוקתם של ערביי ישראל והפלשתינים הנתונים בכיבוש ישראלי, קרובה לו ונוגעת בו, כנראה בכאב רב, הוא נותן להם ולנציגיהם להשמיע את קולם בתוכניתו כמעט בכל אחד מארבעת הימים שבהם הוא מופיע באולפן. משום כך אולי הגיעה העת להסיר את השם "קירשנבאום" מכותרת התוכנית ולכנות את המופע "קול לונדון מרמאללה" כדי שיהיה ברור את האינטרסים של מי השידור הזה משרת.
לונדון מעיד על עצמו לא פעם שהוא יודע מעט על הרבה תחומים. הודאה זו אינה מציבה אותו במעמד של חכמה יתרה. לכן הוא משתדל מאוד להוכיח למרואיינים ולצופים שהוא מכיר, לפחות כמותם, ואולי אף יותר, את תחום התמחותם, כשהוא ממהר להתפרץ לדבריהם ומונע מהם להבהיר את עמדתם עד הסוף.
אחרי שנים של צפייה נאמנה בתוכנית חדלתי להתלהב. עתה, תחת שרביט הסוליסט של לונדון, כבר אינני להוט ואט-אט אני מתעלם ממנה עד שנגמלתי לחלוטין. מבחינתי יכול לונדון להוציא מן הקבר אלילת בד כמו מרילין מונרו שהלכה לעולמה במאה שעברה ולראיין אותה על הרומן הסקסואלי שלה עם הנשיא קנדי - ואני לא אצפה. "קול לונדון מרמאללה" כבר נמחקה מזכרוני.
