"דבר, תוציא, יאללה"

השופט: יניב הלר, בית משפט השלום בחדרה

המועד: יום חמישי, 9.11.2017, שעה 10:00

הנושא: קדם משפט

על השופט יניב הלר נפל הסכסוך הכי בעייתי שיש: בין בני זוג לשעבר ואשתו השנייה של הבעל, המייחסים זה לזה השמצות הדדיות. ומה שעוד יותר גרוע הוא, שהשלושה משתייכים למגזר הבדואי, בו - כפי שהם עצמם אומרים - השמצות הופכות לעובדות והאשמות עלולות להביא לנידוי חברתי ואף לגרוע מכך. כאשר נכנסתי לאולם, הלר ניסה למכור לצדדים את הצעת הפשרה שלו: כולם יחזרו בהם מכל ההאשמות ויבהירו שלא היה בהן ממש.

"אלי מגיעים רק פעם אחת בטוב. עכשיו באים בטוב. תסכימו שאין יותר פרסומים ולא אומרים שום דבר. בפעם הבאה אני אהיה פחות נחמד", הוא אומר ופונה לבא כוח הנתבעת: "אתה מפריע לי. קיבלת כתב תביעה צולע ובאת לייצג". התובע מדבר אבל הלר ממהר להפסיק אותו: "די כבר! לא רוצה לשמוע על ההריון. עו"ד ממן, שיש לי חיבה כלפיו, קיבל את כתב התביעה כמו שהוא והוא לא שווה הרבה. עזוב, זה [שייך ל]בית משפט למשפחה. תקשיב מה נעשה. תקשיב, דקה". לבסוף הלר נכנע, לוגם מים ונשען לאחור: "דבר, תוציא, יאללה".

הצדדים מוציאים קיטור והלר מנסה להתקדם: "עכשיו אתה רוצה לשמוע אותי? כבר אמרת שלוש פעמים 'דבר אחד'. מה זה עוזר לנו?". הוא פונה לבא כוח התובע: "אתה רוצה שיהיה שקט? אני משיג לך שקט. תקשיב! לנהל את התיק הזה אני לא רוצה, כי לא ייצא ממנו הרבה. יש סיפור של מזונות - תפתרו את זה איפה שצריך לפתור. אני עכשיו משיג לך התנצלות, הבטחה שלא תהיה שום אמירה שלא במקום, והתחייבות שאם תהיה אמירה שלא במקום, אם זה יגיע אלי - זה יטופל בחומרה. אנה [האישה לשעבר] תצהיר שהיא לא מפרסמת שום דבר בגנותכם, לא בפייסבוק ולא על הקירות". התובע: "היא שחקנית". הלר: "גם אני".

הלר פונה לנתבעת: "אני לא רוצה לשמוע על הסכסוך. זה מעניין אותי כרכילות, אבל לא מעבר לכך. את מצהירה שאם נאמרו דברים - את מצרה על כך, וכל הסכסוכים יהיו רק בבית המשפט. אם זה יקרה עוד פעם - זה לא יהיה טוב, כי תהיה תביעה כזאת".

בא כוח התובעת, הלא היא האישה השנייה, לא רוצה לוותר על הטיעונים שהכין למרות שהלר כבר כמעט הגיע לפסק דין. "אתה יכול לדבר רק אם אתה עוזר לי", משיב הלר. "באת היום בלי חליפה. יש לו חליפה של ורסאצ'ה, אתה מזלזל בבית המשפט. הוא עשה את הונו בווגאס, בהימורים בלתי חוקיים", הוא מתלוצץ. בא-כוח התובעת: "היא מאוימת". הלר: "זה המשפחה שלה. מה אתה רוצה ממני?! זה ייכתב [שאין כל יסוד להשמצות]".

"כל פעם שרוצים לקשקש משהו"

אבל בא-כוח התובעת בשלו, ומאחר שלפניו שופט דתי - הטיעון שלו הולך למקורות. הלר זורם איתו: "או, עו"ד ממן רוצה לצטט את החפץ-חיים. אם תגיד לי מה שמו - זכית בתביעה. תגיד לי: מה היה ספרו החשוב בהרבה? כל פעם שרוצים לקשקש משהו על לשון הרע, מצטטים את החפץ-חיים. זה ספר שהוא כתב כי היה לו חשוב שידברו יפה, אבל עיקר עבודתו הוא המשנה-ברורה".

אחרי עוד כמה דקות של טיעון מיותר, הלר מנסה לשכנע את בא-כוח התובעת שניתן לסיים. הוא מבהיר ש"כדי שהיא [התובעת] תוכל לחזור הביתה ולא יהרגו אותה", יהיה כתוב בפירוש בפסק הדין שלא היה יסוד להאשמות נגדה". אבל עורך הדין ממשיך והלר לא מצליח לקטוע אותו: "אתה חושב שלא ראיתי את זה? זה נספח לכתב התביעה. אני יודע שיש פסקי דין. אני מכיר את כל פסקי הדין בנושא הפייסבוק".

בשעה טובה יכול הלר להכתיב את פסק דינו: הנתבעת מתנצלת, מבטיחה שלא לפגוע שוב בתובעת, ש"פרסום לשון הרע להבא יגרור סנקציות משמעותיות" וחוזרת בה מהפרסומים שפגעו בכבודן של התובעת ומשפחת בעלה. "הצדדים כולם שמעו את דברי בית המשפט ולפיהם כבוד האדם הוא ערך יקר. ביטויי לשון הרע הם ביטויים חמורים שיש להצר עליהם, וכל ביטוי שהיה בו כדי לזלזל בכבודו של מי מן הצדדים, ובפרט ביטויים בעלי קונוטציות מיניות פוגעניות, הוא ביטוי מגונה, חמור ויש להצר עליו".

הוא אומר שהתובעת תוכל להראות את פסק הדין לבני משפחתה; עורך דינה דורש התחייבות מראש ל-100,000 שקל על לשון הרע עתידית, וחוטף מ-הלר: "וגם הורדת אצבע. די!". עורך הדין ממשיך להפריע והלר עדיין לא מצליח להשתלט עליו: "עו"ד ממן, אל תדליק אותי. די, נגמר". זה לא עוזר לו והוא צריך לנסות שוב: "די! תקשיב לי. הגעת בלי החליפה אז הגעת גם לא אלגנטי! היא חוזרת עם פסק דין ואומרת למשפחה שלה: הנה, בית המשפט אמר. אני לא אנהל את התיקים האלה". ממן: "פעם ראשונה שאני יוצא עצבני מדיון". הלר: "עוד מעט אני בוכה בשבילך. היא קיבלה בדיוק את מה שהיא צריכה". בתשומת לב ראויה, הלר מבקש מאיש המשמר להפריד בין הצדדים מחוץ לאולמו למשך כמה דקות.

"כנראה מומחה לתשבצי היגיון"

התיק הבא הוא תביעה נגד עיריית חדרה וחברת הביטוח איילון בשל נזק שהותירה אחריה חברה שעבדה עבור העירייה. "סאני שירותי תברואה הם כנראה מכה גדולה, השאירו נזקים בכל חדרה. כל הקיץ היו לי תביעות קטנות [נגדה]". בא-כוח התובע מעלה טענה והלר מעיר: "את זה יכולתם להגיד בכתב תשובה, אבל לצפות לכתבי תשובה זה כנראה יותר מדי. כנראה כבר שכחו שבסדרי הדין יש כתב תשובה, אבל יאללה".

נציג איילון מציג את פוליסת הביטוח של החברה. "מי שכותב ז'קטים [תנאים כלליים] לחברות ביטוח הוא כנראה מומחה לתשבצי היגיון, כי אני לא מצליח להבין; זה פועל לרעתכם", אומר הלר. אתם מפתיעים אותי בקדם עם טענות ואתם עוד כועסים שאני לא מבין אותן! לא יכול להיות שאיילון לא יודעת מה כתוב בז'קט שלה. לא הצלחתי להבין את זה, נשבע לך. הניסוחים שלכם הם בלתי קריאים עד הסוף. עוד לא ראיתי פוליסת ביטוח שקריאה עד הסוף. יש לי אח שעוסק בזה".

הלר תופס את ראשו תוך כדי קריאה וגם ההסברים של נציג איילון לא ממש מקדמים אותו. הוא חושב בקול מהי הפסיקה בנושא ההשתתפות העצמית: "לא נעים לי לומר, אני מעודכן בזה מלפני עשר שנים. כשהייתי עוזר משפטי עסקנו בזה, מאז לא עסקתי בזה. מחברת ביטוח יש לנו ציפייה לגיטימית שיגידו כל טענה שקרית; אני צוחק, אני צוחק.

"העילה כנגד העירייה נראית לי מאוד מוזרה. אני לא יודע כלום על סאני; אני יודעת שזאת חברה שפשטה את עצמה למוות ועכשיו אין בה כלום. כל הקיץ שמעתי איך היא דפקה מכוניות. לתבוע עכשיו את עיריית חדרה כי היא לא דאגה שלחברה העובדת מטעמה יהיה ביטוח? יש פסיקה שמחובתה של עירייה שקבלן שמספק לה עבודות, יהיה לו ביטוח רכב?! יש דרישה לביטוח - אבל לא ביטוח רכב". והוא מסכם את עמדתו: "אוי ויי זמיר".

"אני עצבני, מה לעשות"

הלר פונה לבא כוח איילון: "תקדם אותי. זה שאני עוין מאוד את חברך, זה לא אומר שטענתו מופרכת עד כדי כך. יכול להיות שעירייה תקח אחריות על מיקור חוץ כמו על עבודות שלה". נציג איילון: "המקום לברר את זה הוא תביעה על 11,000 שקל?". הלר: "זו טענה. דין פרוטה כדין מאה". לבא כוח התובע: "בדיוק על זה הייתם צריכים להגיש כתב תשובה, ולא להגיש ארבעה ימים לפני דיון בקשה לצירוף, למרות שבקדם זה אפשרי; אבל אני עצבני, מה לעשות".

הלר פונה לנציג איילון: "אתה מבין שהם נשארים עם שער דפוק ואיש לא משלם להם. כמי שמייצג חברת ביטוח אתה מאומן להגיד 'לא', אני מבין. יכול להיות שעד הדיון הבא תצליח להסביר לנו את הסתירה בין סעיף 9 לסעיף 2. אני לא הצלחתי, ולפי רוב הדעות האינטליגנציה שלי לא הרבה מתחת לממוצע. אם איילון מבטחת את העירייה, אולי כדאי לקנות [את הסיכון], שלא ניכנס לדיון העקרוני בחבויות של העירייה. אדוני יוכל לתת לו [לתובע] משהו, כדי שהוא יוכל לחזור ללקוח ולהגיד: הצלחתי לדוג משהו מהסאני האלה".

הצדדים ממשיכים להתווכח על אותן נקודות, וכאן היה ראוי שהלר יחתוך אותם - במיוחד בהתחשב בהיקף התביעה. במקום זה, הוא פונה לבא כוח התובע: "אם הייתם מגישים לי כתב תשובה שהייתי יכול להרביץ לעו"ד ג'ובראן [בא כוח איילון] - בסדר; ועכשיו אתם רוצים לצרף עוד חתן [את העירייה]. הסיכויים שלכם לקושש מעיריית חדרה רשלנות - אינני יודע כמה הם גדולים. מבחנים שנכשלים עולים כסף. נצרף אותם, תמורת ההוצאות הנכונות - ואז נשאלת השאלה כמה זה כדאי". מצד שני, הוא מזהיר את בא-כוח איילון שייתכן שהחברה תמצא את עצמה נכנסת בדלת האחורית כמי שמבטחת את העירייה.

"אני מבין שאתה בברוך"

כעת פונה הלר ישירות למנהל החברה התובעת: "זה בסדר שמייצגים אותך בלהט והתלהבות, אבל התיק הזה קצת בברוך. מי שפגע בך זה סאני, ואם הייתי צריך להמר - לא תראה מהם הרבה. התביעה הישירה מול איילון מצבה לא טוב, כי יש השתתפות עצמית של 10,000 שקל ונשאר לנו דלתא [הפרש הנזק] של 2,000 שקל. הדרך היחידה שאתם יכולים להציל את זה, זה ללכת לכיס הבא - עיריית חדרה. בעיני הטענה הזאת, על פניה, אני לא בטוח שהיא כל כך חזקה. אני מבין שאתה בברוך, שברו לך את השער, אני מנסה להוציא לך משהו".

הלר שולח את נציג איילון לבדוק האם החברה אכן מבטחת את העירייה ומבטיח שאם התשובה תהיה חיובית - "נצטרך לעשות איזה פריש-מיש. אני לא אקבל את כל התביעה, אבל יהיה משהו". הוא פונה אליו: "המלצה חמה שלי - שהעירייה תקבל את הדבר הזה. אתה תגיד להם: יש מעון חוסים שצריך לעשות איתו משהו". הלר מבקש שאיילון תשקול לפצות ב-5,000 שקל, וחוזר אל התובע:

"יש לך בעיה משפטית, טכנית. אתה 100% [צודק, אבל] מי שגרם לך נזק - הוא לא קיים. אין לי משהו נגדך, אני פשוט צריך לנהל את זה לפי החוק. יש פער בין מה שאתה מרגיש שלא פייר לבין המצב המשפטי. גם ניהול הדיון עולה משהו. אם הוא מצליח להביא לך חצי מהסכום - גם זה משהו. זה שעורך הדין [שלך] טון בהתלהבות מולי - זה יפה מאוד; מחוץ לאולם הוא יגיד לך שזה לא פשוט". הלר ממשיך לנסות ולשכנע את התובע ובא-כוחו בעוד נציג איילון יצא להתקשר; יש שופטים שהיו נמנעים מכך.

השורה התחתונה: הכנה מצוינת לדיונים והתמודדות יפה עם טענות בלתי צפויות, בשילוב הומור מחודד, מאפשרים להלר לנצל בצורה המיטבית של קדם המשפט. היה ראוי שידבר בעצמו קצת פחות - למרות שדבריו הם תענוג לאוזן - ובמיוחד שימנע מעורכי הדין לחזור על טענות שכבר נשמעו ולהעלות דרישות שכבר נדחו.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 9