המלך ויקראם והערפד

המלך ויקראם והערפד׳, היא אסופה של אחת עשרה אגדות עם הודיות עתיקות, שהופיעה באנגלית לראשונה לפני למעלה ממאה שנה, ב-1870. אולם האוסף ההודי המקורי מכיל עשרים וחמישה סיפורים הינדיים, שנכתבו במקור בסאנסקריט ותורגמו אחר כך גם ללשונות הודיות עממיות יותר.

מתרגם האסופה לאנגלית היה נוסע וסופר מפורסם, סיר ריצ׳ארד ברטון, שהביא לעולם המערבי מניחוחו של המזרח. הוא תרגם לאנגלית את ה׳קאמה סוטרה׳ ואת סיפורי ׳אלף לילה ולילה׳, וכתב ספרים רבים על עלייתו לרגל למכה ומדינה, על מסעו לדהומיי, על מסעותיו לחקר מקורות הנילוס, ועוד.

המלך ויקראם היה דמות חצי-היסטורית, מעין "המלך ארתור" של המזרח. מלך בשם ויקראמאדיטיה, שפירוש שמו הוא "שמש הגבורה" (׳ויקראמה׳ פירושו ׳און׳) אכן מלך בהודו העתיקה, ובדמותו נקשרו אגדות עם רבות. אחת מהן, המלך ויקראם והערפד, היא סיפור המסגרת של אסופת הסיפורים והמשלים המובאת בספר זה.

בין השאר מספרים על המלך ויקראם, שממש ברגע לידתו נולדו עוד שני אנשים: האחד יוגי, נזיר בעל כוח עליון, והשני בנו של עושה-שמן. רגע הלידה המשותף הוביל אותם גם לגורל משותף, או לפחות משיק.

המלך גאנדארבה-סינה, אביו של ויקראם, ראה לימים את היוגי עושה מדיטציה, גופו קבור באדמה והוא מתנזר מאכילה, משתייה ומכל מנעמי העולם הזה; על פניו זוחלות נמלים ובשערות ראשו נכנסים ויוצאים עכבישים, ולמרות זאת שריר בפניו אינו זע. המלך התפעל מכך עמוקות, אך נערה רקדנית התערבה איתו על מטיל זהב, שבכוחה להביא אליו את היוגי המתנזר ותינוק על כתפו.

במרמה הצליחה לפתות את היוגי — לו סיפרה שהיא בת-אל — לשאת אותה לאישה ולהוליד לה ילד. אז הביאה אותו אל ארמון המלך כפי שהבטיחה, ותינוקו על כתפו. היוגי, שהבין כי הולך שולל, קילל את המלך, נמלט ליער, שחט את תינוקו שלו ונשבע לנקום בויקראם, בן המלך, בעזרת בנו של עושה-השמן.

יום אחד, לאחר שויקראם היה למלך, הגיע לחצרו היוגי מחופש לסוחר צעיר בשם מאל דאו, ומדי יום היה נותן בידי ויקראם תפוח ובו אבן אודם גדולה ויפה. משרבו התפוחים והמלך גילה מה יש בתוכם, פנה אל הבחור ושאל איך יוכל להשיב לו כגמולו. זה, בתשובה, ביקש ממנו לבוא יחד עם בנו הצעיר לפגוש אותו בלילה מסוים באתר לשריפת המתים על גדת הנהר גודאוורי. כשהגיעו ויקראם ובנו למקום נגלה לעיניהם מראה מבעית: באמצע הילולה מקפיאת דם של שדים, רוחות רפאים וחיות טרף, ישב היוגי, שאנטה-שיל שמו, וכל לבושו אזור-חלציים. גופו השחור מצובע היה בפסי גיר לבנים, חגורת עצמות אדם הקיפה את מותניו ופניו היו משוחות באפר ממדורות המתים. בשתי ידיו החזיק עצמות ותופף בהן על גולגולת אדם. לשאלתו החוזרת של המלך היאך יוכל לגמול לו על נדיבותו, ענה כי כל מבוקשו הוא שהמלך ויקראם ובנו יילכו מייד לאתר שרפה אחר, במרחק שעה או שעתיים של הליכה, ויביאו אליו משם גופה התלויה על עץ מימוזה.

ויקראם ובנו יצאו למלא את בקשתו, וכשהגיעו אל האתר השני התברר להם שהגופה התלויה אינה אלא באיטאל (ערפד) חי — שד שנכנס בגופות של מתים ומקנן בהן. השד התחמק מהם והסכים לבסוף להסגיר את עצמו רק בתנאי אחד: שבעת שיישאו אותו אל היוגי, יספר הוא באוזניהם סיפורים. והסכם עשה הבאיטאל עם המלך ויקראם: שאם לא יוכל המלך להתאפק, ויגיב לדבריו במילים, יעזוב אותו השד וישוב למקומו על העץ; אבל אם יכבוש המלך את יצרו ולא יגיב, יניח לו הערפד להביאו אל היוגי ואף ימסור את עצמו מרצונו לידיו של הקוסם, ולויקראם יניח להפיק ממנו חסד שרק הוא, והוא בלבד, יכול להעניק.

אבל, האם בלכתו כך בדרך והערפד צרור על שכמו, זוכר המלך ויקראם את אזהרתו של הענק, שאמר לו פעם כי היוגי מבקש להרוג אותו, ושלשם כך יישתמש נגדו בבנו של עושה-השמן? האם יש קשר כלשהו בין הבאיטאל לבנו של עושה-השמן, והאם לא נשקפת למלך ויקראם סכנה איומה בסוף אותה דרך?

זהו סיפור המסגרת. כל אחד מאחד עשר הסיפורים המקוריים המובאים להלן סופר על-ידי הבאיטאל למלך ויקראם ולבנו בדרכם אל היוגי שאנטה-שיל.

מדובר אם כן במחרוזת של סיפורים נפרדים, כל אחד מהם פנינה בפני עצמה, שהחוט המקשר ביניהם הוא המעשה במלך ויקראם ובערפד.

ספר זה תורגם לעברית מתוך העיבוד האנגלי שכתב ריצ׳ארד ברטון, שליקט ותרגם את האגדות לאנגלית. ברטון הוסיף הערות שוליים והערות בגוף התרגום (המובאות בסוגריים). כדי להקל על הקורא האנגלי, עושות רבות מההערות הקבלה בין מושגים המוכרים במערב. שמרנו ככל הניתן על רוח המקור במהדורה העברית.

ראוי לציין, כי ספר זה נערך, באנגלית, על-ידי איזבל ברטון, אשתו של ריצ׳ארד ברטון — ששרפה לאחר מותו את כל כתביו הארוטיים, שלא פורסמו עד אז.

איזבל ברטון, אשתו של רי׳צארד (הצעירה ממנו בארבעים שנה), ערכה את הסיפורים בקפדנות פוריטנית, שהביאה מבקרים רבים לטעון כי הנוסח הוא ״יותר ברטונית מאשר הינדית״. אולם עובדה היא כי, למרות שבמאה ה-91 ראו אור מספר נוסחים אנגליים של ״אגדות ויקראם״ — חלקן בתרגום קפדני ומלא — דווקא הנוסח המתורגם והערוך על-ידי הברטונים הוא שכבש את לב הקוראים, שרד את השנים הרבות והודפס בלא פחות מ-007 מהדורות שונות.

האיורים המקוריים, שצויירו במהדורה המקומית על-ידי ארנסט גריסט, מובאים גם במהדורה העברית. התמונה הראשונה בספר הינה של אלברט לצ׳פורד.