בימים ששר החינוך,
נפתלי בנט, מנהיג מפלגת
הבית היהודי מקדיש את כל מרצו לגרש מכאן בנים חורגים לאלוהים ואדם שגנבו גבולות וכ-38,000 חיים בתוכנו, מן הראוי להפנות את תשומת לבו של נפתלי בנט לעבודתו של שר חינוך בשם זבולון המר, מי שהיה באותם הימים מנהיגה של המפד"ל.
אני שואל את עצמי מה היה קורה לנו, אם בשנות התשעים של המאה הקודמת היה לנו שר חינוך, העונה לשם נפתלי בנט ולא השר העונה לשם זבולון המר, ולידו מנהל משרד נמרץ ויעיל בשם
זבולון אורלב, שברבות הימים כיהן גם כחבר כנסת והובס על-ידי נפתלי בנט במאבק על הנהגת הבית היהודי.
אולי לא רבים יודעים, אבל מי שהעז לראשונה לחבק את ילדי העובדים הזרים ולפתוח בפניהם את מערכת החינוך היה שר החינוך זבולון המר, כשלידו מנכ"ל משרדו זבולון אורלב.
זבולון המר היה הראשון שקבע, שחוק חינוך חובה התש"ט (1949) חל על כל ילד הגר בישראל, ללא קשר למעמדו במרשם האוכלוסין במשרד הפנים. מה שקבע המר לראשונה בשנות התשעים, ניתן למצוא כהוראות מחייבות של משרד החינוך שנתיים לאחר מותו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס/(10) כ"ז באייר תש"ס, 1.6.2000.
אוכלוסייה חלשה
אי-אפשר שלא להתרגש למקרא ההוראות באותו חוזר מנכ"ל - "הוראת חוק חינוך חובה חינם חלה גם על ילדי
עובדים זרים בגיל חינוך חובה השוהים בישראל, ללא קשר למעמדם הפורמלי של הוריהם... חובה להעניק לתלמידים אלה את מלוא חינוכם על-פי צורכיהם". וכאן בא פירוט הצרכים - "שירותים פסיכולוגיים, מסגרות המשך, ביקור סדיר, חינוך חובה חינם לגילאים 4-3 ויום חינוך ארוך במקומות שחוקים אלו חלים עליהם".
זבולון המר וזבולון אורלב לא שיסו אוכלוסייה חלשה בדרום תל אביב באוכלוסייה החלשה מאפריקה. הם לא נכנסו לתחרות מי יהיה יותר עוין לאלו, שעשו דרכם בנתיבי הרעב והאימה מאפריקה לישראל. הם זכרו שבאותם נתיבים מישראל מוכת הרעב עשו פעם את דרכם אברהם אבינו, נכדו יעקוב וגם ניניו.
בימים של הסתה פרועה נגד אותם כ-38,000 אפריקנים והשתתפותו הפעילה של שר החינוך נפתלי בנט בהסתה, מן הראוי לציין את פועלם המוסרי של שר חינוך זבולון המר ומנכ"ל משרדו זבולון אורלב.
מצער, ששר החינוך ושרת המשפטים שמו לעצמם כמטרה לגרש מכאן את אותם הבנים החורגים לאלוהים ולאדם, אני מציע להם, שייקחו שיעור ביהדות מוסרית והומאנית מזבולון המר, שגילה מחויבות כה מרשימה לפעולה למען קליטה נאותה של ילדי הפליטים, וברוח פועלו נקבעו כללים בחוזר המנהל הכללי של המשרד.
גישה מוסרית
אני פונה לנפתלי בנט לא לשים את כל יהבו על חקיקה העוקפת בג"ץ כדי לגרש מכאן את בני אפריקה. מן הראוי שיאמץ את היחס החם וההומאני של השר זבולון המר, שבזכותו קרמו גם עור וגידים שורה של תקנות המחייבות לפעולה עד היום את מערכת החינוך ולמעשה מחייבות גם את נפתלי בנט.
למעשה לאור דרכו של זבולון המר הלכו כל שרי החינוך. מן הראוי, שגם השר נפתלי בנט יפתח ליבו כלפי הזר החי בתוכנו, כלפי הזר שכל יום עובד לעתים שתים עשרה שעות ביום תמורת פחות משכר מינימום.
משרד הבריאות, משרד הפנים, משרד העבודה והרווחה אינם יכולים לרשום לעצמם עשיה הומאנית ויהודית כלפי הזר, כפי שאפשר לזקוף לזכותו של מי שהיה שר החינוך זבולון המר. מצער, שאף לא משרד אחד אימץ את המודל שעוצב על-ידי מי שהיה מנכ"ל משרד החינוך, זבולון אורלב.
אני חייב גילוי נאות. אינני נמנה עם מי שתמך בדרכם המדינית של זבולון המר ז"ל וזבולון אור לב. רק מצאתי לנכון להביע את הערכתי לגישה מוסרית ואנושית בתפקידיהם החינוכיים.
