ערוץ 20 מבקש לבטל עיצום בסך 100,000 שקל שהטילה עליו המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין, בנימוק שאינו נותן ביטוי לרפורמים ולקונסרבטיבים. אולם בעתירה שהגיש הערוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד יושב-ראש המועצה יפעת בן חי שגב, הנחת המוצא של ערוץ המורשת כאילו יש מקום למתן ביטוי להשקפות שאינן אורתודוקסיות - שגויה מיסודה.
ב-1 במרס 2017 קיבלה מועצת בכבלים והלווין החלטה, הדורשת מהערוץ למורשת ישראל (ערוץ 20) לתת ביטוי בשידוריו לדעות רפורמיות וקונסרבטיביות. החלטה כזו חרגה מתחום סמכותה של המועצה.
הערוץ הייעודי למורשת ישראל נועד לציבור הדתי. הצהיר על כך יו"ר ועדת הכלכלה לשעבר, ח"כ
אלי גולדשמידט, בדיון במליאת הכנסת (1.4.97) וחזרה על כך שרת התקשורת לשעבר,
לימור לבנת, בדיון בוועדת הכלכלה (17.3.98). ח"כ
גדעון עזרא המנוח אף הוסיף באותו דיון כי הערוץ נועד
לתת מענה למי שאינם צופים בערוצים אחרים מחשש לתועבה.
חוק הבזק, תיקון מס' 25ז(5) העוסק בערוצים היעודיים קובע כי: "שידורי פרסומת אסורים וכן נושאים האסורים לשידור כשידורי פרסומת, דרך כלל, בנסיבות מסוימות או בשל היותם פוגעים בטעם הטוב או ברגשות הציבור, לרבות ברגשות ציבור היעד".
בסעיף י' לחוק הנ"ל נכתב: "השר יקבע, בהסכמת שר האוצר, את שיעורי התמלוגים ודמי הרשיון שישלמו למדינה מי שקיבלו רשיון לפי סעיף זה בהתחשב, בין היתר, בסוג הערוץ, דרכי מימונו ואופי שידוריו". ואכן, באפיון הערוץ על-ידי שרת התקשורת נקבע כי יהיה זה ערוץ "המיועד לרבדים שונים בחברה הישראלית ובמיוחד לאוכלוסייה הדתית-מסורתית, המעוניינת במידע ודעת על מורשת ישראל".
הנה כי כן, מדובר בערוץ המיועד לציבור דתי ושומר מסורת ונוצר
במיוחד עבורו במטרה לאפשר עבורו טלוויזיה נקייה משידורים הנוגדים את אמונתו הן בתחום הצניעות והכשרות, הן בתחום השבת ובוודאי בתחום הדעות ויתר מצוות הדת. שילובן בערוץ של השקפות רפורמיות, הנתפשות בעיני הציבור הדתי והמסורתי כחיקוי זול ליהדות, כמוהן כנתינת בשר טרף בתבשיל כשר. שילוב תכנים המנוגדים ליהדות עשוי להבריח הן את הצופים והן את המפרסמים, ויפגע בהכנסות הערוץ - וחמור מכך, במילוי היעוד שלשמו הוקם בחוק.
מורשת (מלשון ירושה) היא דבר המסור מדור לדור. הרפורמה לעומתה באה לשבור את שרשרת הדורות ולמעשה מנתקת את העם מהמסורת. כך למשל, האוחזים בשיטה הרפורמית, הקונסרבטיבית ודומיהם אינם רואים בשידורים בשבת חילול שבת, ומבחינתם זו אפילו מצווה (כגון "ערוץ הקבלה" המשדר בשבת). אי-השידור בשבת הוא הסימן המובהק להיותו של הערוץ מופנה לציבור שומרי המסורת בישראל.
החלטת המועצה בטלה מעיקרה, שכן מלכתחילה הורתה בחטא. המצאת כללים הנוגדים את דבר המחוקק היא אולטרה וירס, ועל בן חי שגב היה להורות למועצה לתקן את כלליה כך שיובהר, כי חובתו של הערוץ למתן ביטוי למגוון דעות, גישות וזרמים שונים בציבור, למגוון השקפות בחברה ולבעלי תפישות מנוגדות, היא בגדר השבעים פנים בתורה, קרי: מחויבות להלכה, ולא לפן השבעים ואחד, קרי: רפורמים, קונסרבטיבים ודומיהם.
