השבוע שעבר היה קשה במיוחד לתקשורת האמריקנית, אפילו בקני המידה של ממשל טראמפ. שר החוץ, מייק פומפיאו, אמר שאינו צריך לענות על שאלות בנוגע לדרך בה יוודא הממשל שקוריאה הצפונית מפרקת את נשקה הגרעיני; מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ, בראד פרסקייל, קרא לשלול את אישור הכניסה של כתב CNN לאחר שצעק שאלה לעבר הנשיא; טראמפ עצמו התייחס בגסות רבה מן הרגיל לכתב אחר של הרשת; והוא העניק ראיון ספונטני על מדשאת הבית הלבן ל-Fox and Friends תוך הטחת עלבונות ביתר התקשורת.

אבל אולי התקשורת צריכה לשנות את כל גישתה? זה לפחות מה שחושב ג'ורג' לייקוף, מדען התנהגותי ומומחה ללשון, אשר בדק במשך שנים רבות כיצד עובדת תעמולה. "טראמפ צריך את התקשורת והיא מסייעת לו כאשר היא חוזרת על דבריו", אמר לייקוף למרגרט סאליבן, פרשנית התקשורת של וושינגטון פוסט. זה בסדר בזמנים נורמליים, אבל לא כאשר הנשיא מנהל מתקפה מכוונת נגד התקשורת ולמעשה נגד חופש הביטוי.

לייקוף מציע להפוך לגמרי את הגישה. במקום לדווח על דבריו של טראמפ ואז לבדוק אותם, הוא מציג את גישת "כריך האמת". הדיווח צריך להיפתח בתמונה הכוללת והמדויקת, לאחר מכן יש לצטט את טראמפ ולסיים בבדיקת טענותיו. זהו הכריך: אמת, ספין, אמת. לא לחזור על השקרים של טראמפ כמות שהם, משום שבכך העיתונות היא רק המגבר שלו ורק מסייעת למסע התעמולה שלו – שמטרתה ליצור רושם כוזב על-ידי חזרה שוב ושוב על אותן טענות.

יש ללייקוף עוד הצעה: שלחו את המתמחים לתדריכים של הבית הלבן. מאז 21.1.17, כאשר שון ספייסר מסר נתונים כוזבים על מספר הנוכחים בהשבעה, התדריכים הללו שוב אינם מקום לעיתונאים מוכשרים ומנוסים; חבל שיבזבזו עליהם את זמנם ומרצם. זהו המקום בו העיתונאים הם מטרה להתקפות גסות, המקום בו הדוברים מסרבים לענות על שאלות לגיטימיות ובמקום זאת חוזרים על שקרים.

קרוב לוודאי שהצעדים הקיצוניים הללו לא יתממשו, בגלל מסורות עיתונאיות מושרשות עמוק – כותבת סאליבן. רוב העיתונאים מאמינים שאם יחזרו על האמת, היא תנצח בסופו של יום את השקרים של הממשל. וסיקור הבית הלבן הוא פסגת השאיפות של כל עיתונאי, משרה יוקרתית אותה משיג מי שעבד בהצטיינות לאורך זמן. לפי קו המחשבה הזה, עיתונאות טובה תנצח את השקרים והתעמולה; כל מה שצריך לעשות הוא להמשיך את אותה עבודה שנעשתה תמיד.
"אני מקווה מאוד שזה נכון", כותבת סאליבן, "ושעדיין יש לנו דמוקרטיה מתפקדת ועיתונות חופשית שתגשים את האמונה הזאת. כמו שכתב ארנסט המינגוויי בשורה האחרונה והאפלה של 'גם השמש זורחת': האם לא נחמד לחשוב כך?".