עו"ד אבי נימצוביץ, שייצג לקוח בתיק הוצל"פ, הטיל עיקול על חשבון הבנק של עדה דרסלר מנתניה על לא עוול בכפה. העיקול הוטל בחודש יוני אשתקד והוסר, כעבור כחודש, לאחר תחנונים וטלפונים למשרדו. דרסלר תבעה את עו"ד אבי נימצוביץ', בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה בסכום של 3,500 שקל. לטענתה, נבצר ממנה לבצע פעולות בחשבון, נגרמו לה הוצאות לבירור העניין ועוגמת נפש.
בכתב התביעה תארה דרסלר את השתלשלות האירוע: היא צלצלה לסניף בנק לאומי בנתניה והופתעה לשמוע מפקיד הבנק שחשבונה מעוקל. בהמשך קיבלה מכתב מהבנק בעניין ועדכנה את משרדו של עו"ד נימצוביץ שנפלה טעות והיא אינה חייבת כספים לאיש. לדבריה, נתקלה ביחס מזלזל והעיקול נותר על כנו. בהתערבות בנה הודתה הפקידה שנפלה טעות והעיקול יוסר. זה לקח כמעט חודש.
בכתב ההגנה ביקש עו"ד נימצוביץ' לדחות את התביעה ולחייב את דרסלר בהוצאות. לדבריו, מיד לאחר שהתברר שהעיקול בוצע, בטעות ובחשבון שאינו שייך לחייבת, הוא בוטל ידנית בלשכת ההוצל"פ והפקידה התנצלה בפני דרסלר. עו"ד נימצוביץ', האשים את בנק לאומי ברשלנות כשלא בדק אם יש התאמה בין מספר תעודת הזהות לשם בעל החשבון שיש לעקל. "אילו הבנק היה נוהג כך הרי שהעיקול לא היה נרשם". לטענתו, דרסלר לא הסתפקה בהתנצלות נוספת מצד מנהלת המשרד וביקשה סופשבוע כפיצוי למרות שלא הציגה ראיה שהעיקול הסב לה נזק. העו"ד התרעם שדרסלר ניסתה להתעשר על חשבונו שלא כדין.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה אביבה טלמור, חייבה ביום רביעי שעבר את עו"ד נימצוביץ' לשלם לדרסלר 2,500 שקל פיצוי. לדבריה, הוכח שהעיקול הוטל שלא כדין ביום 14.6.06 כאשר הבקשה לביטולו הוגשה ביום 17.6.06 והבנק הודיע שהעיקול בוטל ביום 10.7.06.
השופטת הביעה תרעומת על התנהלותו של עו"ד נימצוביץ': "לא רק שחשבונה של התובעת עוקל שלא כדין והתובעת לא יכולה היתה להשתמש בחשבונה כרצונה, אלא שלאחר שנודע לנתבע ולעובדי משרדו מהתובעת ובנה שחשבונם עוקל שלא כדין, עבר זמן ניכר ביותר עד שבוטל העיקול אף שהיה על הנתבע לפעול מיד להסרת העיקול ולהודיע על כך מיד לבנק, לתובע ולבנה - דבר שלא נעשה". השופטת הוסיפה שלדרסלר נגרמה עוגמת נפש ובזבוז זמן כשנאלצה לטרוח לבטל את העיקול.
