"סלט קטן עם בעלי"

השופטת: נועה גרוסמן, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום שני, 4.6.2018, שעה 08:45

הנושא: פשיטות רגל


"בוקר טוב, בוקר טוב, מה שלומכם, שבו בבקשה" - נכנסת נועה גרוסמן בחיוך רחב וניגשת מיד לעבודה. החייב בתיק הראשון לא הגיע בנימוק שעבר ניתוח. "אני מצטערת לשמוע", אומרת גרוסמן ופונה למנהל המיוחד בבקשה לשמוע את עמדתו: "סליחה שאני מקימה אותך". היא תוהה: "מה מנע ממנו לבוא היום? הוא עבר ניתוח לפני חודשיים - ומאז הוא לא יוצא מהבית? זו לא חלילה ביקורת, אלא לעמוד בכללי הפקודה וכדי שלא יהיה שום דופי בתוכנית שתאושר".

בא-כוחו של החייב מסביר ומציג בווטסאפ אישור מחלה. גרוסמן קוראת בקול: "אישור זה אינו תקף למוסדות משפטיים. אתה צריך משהו יותר טוב. חבל, זה אינטרס שלו". היא מכתיבה החלטה ביעילות וברהיטות, תוך הקפדה ראויה על הכללים: "יש מקום להציג תעודות רפואיות הולמות, וככל והדבר יבוצע - אכריז על החייב פושט רגל ואאשר את תוכנית הפרעון". היא מוודאת שהנושים הוזמנו ומציינת בהחלטה שזהו "דבר המדבר בעדו". היא מסיימת בפנייה לצדדים: "רק תתנו לי הודעה מתאימה ונסגור את הפינה הזאת. תודה רבה, יום טוב, בריאות!".

את בא-כוח החייבת בתיק הבא גרוסמן מכירה היטב: "מה נשמע? מה קורה? מה חדש בעולם? מזמן לא נפגשנו. ברחוב המסגר אתה כבר לא עובד? איזה פרויקט בנו שם. בחנוכת הבית הוא היה מלא. טוב, נחזור לעניינים שלנו". החייבת נמצאת וכך גם עורכת דין של אחד הנושים: "את מוזמנת לשבת בספסל עורכי הדין, למה מאחור? בואי לשבת איתנו, יעשו לך פינה".

נציגת הנושה טוענת שהחייבת משלמת 6,000 שקל לחודש לדירה ושיש לה עבודה נוספת במשרדי עורכי דין ברעננה. גרוסמן מאשרת שקראה בדוח את הנתון הראשון ומבקשת תגובה על הטענה השנייה; בא-כוח החייבת מכחיש בתוקף. תוכנית הפרעון המוצעת היא 36,000 שקל בשלוש שנים, אבל הכנ"ר רוצה 1,700 שקל לחודש. גרוסמן: "אולי תעשו טיול בחוץ קצת? אנחנו נהיה מה זה סבלניים, הגיל עושה את שלו. תצאו החוצה, תסגרו את זה ושלום על ישראל". ולנציגת הנושה: "את רוצה ללכת לשם לרחף בשולי השיח - זו זכותך. אם את רוצה להישאר כאן - זה בסדר גמור".

"כל המשכורת הלכה למטפלות"

בינתיים אפשר לעבור לעניינו של החייב הבא וגרוסמן שוב מראה שהתכוננה כראוי: "48,000 זה מעט. זה לא סכום שאפשר לעמוד בו. יש תביעות חוב 870,000 שקל". היא סבורה שהחייב משלם יותר מדי על שכר דירה: "זה לגיטימי שהאישה רוצה לגור ליד ההורים שלה. גם אני רציתי וזה לא הסתדר, אבל לא הייתי בפשיטת רגל; זו סתם ציניות מיותרת [היא חוזרת בה]. אני מבינה שיש לו עבר פלילי וזה מקשה עליו. לבית המשפט יש כבוד רב לכנ"ר. עם זאת, הסכום שהכנ"ר נקב גבוה מדי.

"זה לא נראה לי סביר שאדם צעיר ובריא - שנראה שהוא מבלה הרבה בחדר כושר - זה מה שהוא ישתכר. אני גידלתי ילדים, היו שנים שכל המשכורת שלי הלכה למטפלות ואפילו הפסדתי", דוחה גרוסמן את הטענה שהזוג חייב לגור ליד הסבים המטפלים בילדים. "הנה הם חזרו, פינו לכן את המסדרון. תצאו ותסתדרו. הוא לא כל כך מסכן כמו שאתה [בא כוח החייב] אומר ולא כל כך עשיר כמו שהכנ"ר אומר".

כאמור, הצדדים מהתיק הקודם חזרו: "נהיה טוב? נחמדים אתם". בא-כוח הנושה מתעקשת שלחייבת יש עבודה נוספת וגרוסמן צוחקת: "תקשיבי, כולם עובדים בעבודה נוספת". הצדדים הסכימו על 1,500 שקל לחודש במשך 36 חודשים, כך שהחייבת תשלם 54,000 שקל מתוך חובות של 2.9 מיליון שקל. גרוסמן שוב מכתיבה ביעילות:

"אתמה על הסבר זה [לגבי הדירה], כי ידוע שאפשר למצוא דירות מרוהטות במחירים נמוכים יותר, גם אם לא בכתובת כה יוקרתית. אורח החיים הנוכחי שלה טעון שינמוך ואינו הולם חייבת המצויה בהליך פשיטת רגל, במיוחד לנוכח היקף החובות". היא דוחה את הטענה ליצירת חוב בתרמית ומורה למנהלת המיוחדת לבדוק את הטענה בדבר העבודה הנוספת; ההסדר ייפתח אם יתברר שיש בה ממש. במקביל, גרוסמן מביאה בחשבון שמדובר בחייבת בת 67 שכושר השתכרותה אינו גבוה. היא מאשרת את תוכנית הפרעון, אך קובעת שהחייבת תמשיך להגיש דוחות לפחות עוד שישה חודשים".

"תרשמו בפרוטוקול, היום הייתי בסדר"

ומה עם אותו צעיר בריא המבלה בחדר הכושר? הוא מציע כעת 68,000 שקל, במקום 48,000 שקל קודם, אבל הכנ"ר רוצה 120,000 שקל. גרוסמן עושה כמה חישובים, מהרהרת בקול וחותכת: "אנחנו נעשה את זה 1,500 כפול 60. זה בסדר? טוב לנו?". בא-כוח החייב רוצה לבדוק עם מרשו, אבל גרוסמן לוחצת:

"הסכום הזה גבוה, נכון, אבל תזכיר לי: כמה הוא חייב? 900 [אלף שקל]? אתה יודע - אני מוכנה, תבואו בעוד חצי שנה, המנהל המיוחד יבדוק את תביעות החוב. לא צריך לעשות את זה בלחץ, לא נכריז עליו היום, תנהל מו"מ. אני לא רוצה כלום. אני רוצה להגיע הביתה בערב, לאכול סלט קטן עם בעלי. אני לא רוצה לעשות לו רע". אבל כאשר הכנ"ר חוזר על עמדתו, גרוסמן עונה: "זה too much".

לבסוף גרוסמן מבהירה: "אני מבקשת סליחה, אני חייבת להתפנות לתיקים אחרים. יש לנו עוד תיק של 8:30, אלוהים שבשמים. דווקא היום הגעתי בזמן, תרשמו בפרוטוקול, היום הייתי בסדר. עוד לא גמרתי עם 8:30, לא תאמינו. לא יודעת מה נהיה היום". הלחץ עושה את שלו, החייב מסכים להצעתה של גרוסמן והיא מכתיבה בחיוך בשמו של הכנ"ר: "בהמלצת בית המשפט, אין לי ברירה".

ההחלטה אומרת: "אכן מדובר באדם צעיר הנתון בחובות למעלה מ-20 שנה. יש לסייע לו להשתחרר ממעגל החובות מצד אחד, אך בלי לקפח את זכויות הנושים מצד שני. אינני מקבלת את טענת החייב לפיה נבצר ממנו למצוא עבודה מכניסה. עליו לעשות מאמץ להגדיל את יכולת השתכרותו, ובמיוחד כאשר נמצא שלמעט יגיע כפיו - אין לחייב כל מקור אחר לפרוע את חובותיו. לאחר דין ודברים ממושך גיבשו הצדדים הסדר. אני מורה למנהל המיוחד לבדוק את תביעות החוב וחבל שהדבר לא נעשה עד כה". מכאן משתמשת גרוסמן בנוסח מוכן, שכמובן חוסך זמן.

השורה התחתונה: הקלילות של גרוסמן עלולה להטעות. היא מתייחסת להליכים ברצינות רבה, מוכנה היטב לתיקים ומביאה במהירות לתוצאות שכל הצדדים יכולים לחיות איתן. אני הייתי מוסיף כמה מילים לחייבים בלשון בני אדם.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 9