את הציון המירבי (18 נקודות) קיבלו השופטים הבאים: אביגיל פריי, איתי רגב, הלית סילש, אחסאן כנעאן, רמי חיימוביץ, אלעד שביון, נעמן אידריס, מוצטפא קאסם, ויסאם חיר, ניר מישורי לב-טוב, סאמר חטיב, יריב נבון, טל לחיאני-שהם, רונן פיין ונועה גרוסמן. 17 נקודות קיבלו השופטים הבאים: לימור ביבי, אלישבע חן, תומר אורינוב, איל באומגרט, הדסה אסיף, שרה מאירי, יניב הלר, שרונה צור-גינור, דוד שאול גבאי-ריכטר ועידית ברקוביץ.

השופטים הבאים קיבלו 16 נקודות: איטה נחמן, מיכאל תמיר, ליאת ירון, תמר נסים-שי, אידית קליימן-בלק, אורנה סנדלר-איתן וענת חולתא. 15 נקודות קיבלו: מיה רויזמן-אלדור, עדי בר-טל וירון גת. הציון הנמוך ביותר, 13 נקודות, ניתן לשופט דניאל דמביץ, משום שבמשך שעתיים וחצי לא הצליח לסיים שני תיקי תביעות קטנות. השופטים להם לא ניתן ציון היו יצחק שמעוני, שרית דרוקר, רגד זועבי, ליאורה אדלשטיין וראיד עומרי.

המקרה החמור ביותר בו נתקל המדור, לא רק השנה אלא בכל שנותיו, היה באולמה של אדלשטיין בבית המשפט לתביעות קטנות באילת, שם היא נשאה פנים בצורה מובהקת ובוטה לטובתו של עורך דין שגם יוצג בידי עורך דין נוסף. News1 הגיש תלונה לנציב התלונות של שופטים, אליעזר ריבלין, הבודק אותה.

אירועים חמורים מאוד התרחשו גם באולמו של שמעוני, שם תובעת (עינת מי-רז) וסניגור (איתמר בן-עמי) רשמו לבדם פרוטוקול וניצלו את איחורו של שמעוני כדי לרקום מזימה – ממש כך – כיצד להוציא מהמדינה פיצוי לתובעת בשל כאבי גב. שמעוני לא קיבל ציון משום שבנוסף לאיחורו הניכר, למעשה לא ניהל כל דיון של ממש בעת ביקורו של המדור.

לדרוקר לא ניתן ציון משום שבניגוד מוחלט לחוק ולפסיקה, היא אסרה על הח"מ להיכנס לאולמה. פנייה להנהלת בתי המשפט אומנם הניבה תשובה מהירה למדי, לפיה אין מניעה להיכנס לאולם, אך הדבר כבר לא התאפשר מסיבות של לוחות זמנים.

כמו בשנים קודמות, גם השנה הצביע המדור על בעיות רוחב אגב תיאור המתרחש באולמות ספציפיים. זועבי לא הצליחה לנהל דיונים ממשיים בשל העדרות והתנהגות מופקרת של עורכי דין ונאשמים. הביקור באולמו של עומרי חשף שוב את המצב העגום בבתי המשפט לתעבורה, בהם מתנהל "סרט נע" של תיקים ובעיקר של הסדרי טיעון הנקבעים בו במקום ותחת לחץ.

לבעיות שלו חייב להינתן מענה מערכתי. בנוגע להתנהגותם של עורכי דין ונאשמים, הפתרון צריך להיות שילוב של הרחבת פרויקט המזכירות היוזמת – הפעילה כיום בבתי משפט השלום במחוז הצפון ומשיגה תוצאות מצוינות – ויד קשה של השופטים כלפי המאחרים והנעדרים. בהליכים אזרחיים יש לפסוק הוצאות ואף לתת פסקי דין בהעדר; בהליכים פליליים – לחלט ערבויות ולוודא שהמשטרה מבצעת צווי הבאה. ואילו כאשר מדובר בעורכי הדין, יש להטיל הוצאות אישיות ואף להגיש תלונות ללשכה. בתחום התעבורה דרושה רפורמה מקיפה, שתתחיל מצמצום ניכר במספר העבירות עליהן ניתן להישפט ותימשך בקביעת נהלים מחייבים להסדרי טיעון, כך שהם ייחתמו לפני הדיון ולא בבית המשפט.

בכמה אולמות נתקל המדור ביחס רך מדי של השופטים כלפי עורכי הדין – בין אם ביצירת אווירה חברית שאינה מתאימה לבית משפט, ובין אם בהעדר אסרטיביות כלפי עורכי דין שהתנהגו בצורה בלתי ראויה ואף מבזה. כך היה אצל אידית קליימן-בלק, איטה נחמן, אורנה סנדלר-איתן וירון גת. מזג שיפוטי פירושו לא להקל מדי – בדיוק כמו לא להחמיר מדי. שופט המאפשר לעורכי דין לעשות ככל העולה על רוחם, חוטא לתפקידו וגורם לפגיעה בכבודם של בית המשפט ושל המערכת בכלל. המענה מצוי כולו בידי השופטים: החל מהערה לפרוטוקול, דרך הטלת הוצאות אישיות ועד הגשת תלונות אתיות ללשכה.

מקרה צורם אחר התרחש באולמה של ענת חולתא, אשר אישרה הסדר טיעון למרות שיכלה לראות במו עיניה עד כמה הוא בלתי תקין, כאשר הסניגור לוחץ ללא הרף על הנאשם – שלבסוף נכנע למרות שאינו מבין את כל הפרטים. זהו מקרה של עודף יעילות, וכמו עם המזג השיפוטי – גם כאן אין לסטות לשום קיצוניות. כשם שסחבת היא פסולה, כך – ואולי ביתר שאת – אין לקבל יעילות יתר הפוגעת בזכויות נאשם ובמיוחד כאשר מדובר בשלילת חרותו.

מדי פעם עולה בעיה של התנהלות הצדדים עצמם, בעיקר בבית המשפט לתביעות קטנות. מקרה כזה תואר בשנה שעברה, והשנה היינו עדים לו באולמה של עדי בר-טל. למרות שמדובר במי שאינם מיוצגים, וברור שהיחס אליהם צריך להיות בהתאם, אין לאפשר פריקת עול, הקמת קול והתנהגות מבזה. כאן הפתרון הוא פשוט: הטלת הוצאות.

כמו תמיד, נתקל המדור בלא מעט מקרים של עורכי דין שלעיתים לא מגיעים, ואם הם מגיעים אזי הם לא מוכנים, ואם הם מוכנים אזי הם מתנהגים בצורה פסולה. ראינו זאת בכמה אולמות שכבר צוינו, ומקרה בולט אחר התרחש אצל שרה מאירי. שם התברר שעורכי דין אינם שולטים בפרטים בסיסיים של תביעותיהם, ובמיוחד אותה עורכת דין שלא ידעה לומר האם הלקוח שלה ימני או שמאלי. לא נתעייף מלומר זאת: לא רק שצריך להעלות מאוד את חסמי הכניסה למקצוע, אלא שיש גם לפעול להעלאת רמתם של אלו שכבר נמצאים בו (למשל: השתלמויות חובה) ואף לנסות ולהוציא ממנו את מי שאינם ראויים לכך.

לצד כל אלו, מן הראוי לציין כמה תופעות חיוביות בולטות בהן נתקל השנה המדור, וזאת מעבר לטפיחה על השכם המגיעה לשופטים ולשופטות שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר. נעמן אידריס ניהל יום של דיונים פליליים בסדר מופתי, ביעילות ותוך הקפדה לפעול במקרים בהם עורכי דין ונאשמים לא התייצבו. ניר מישורי לב-טוב הוכיח שדיוני מעצרים יכולים להתנהל בשקט ובצורה מסודרת; זה תלוי רק בשופט. אחסאן כנעאן נתן שיעור לדוגמה בדרך בה יש לנהל ולנצל דיוני קדם משפט. מוצאפא קאסם ניווט בצורה מעוררת כבוד בין שמירת קופת הביטוח הלאומי לבין מציאת פתרון לעובד שנפגע. כל אלו מלמדים, כי הרבה מאוד תלוי בשופט/ת – ולכן הציפיות שלנו הן בהתאם.