השבוע הייתה אזכרה למאורעות הרצח הנורא בתרפ"ט שאירע בין היתר בשכונות היהודיות, בבתי ניסן ב"ק (בן קדושים) בירושלים. בתי ניסן ב"ק היו ארבע שכונות יהודיות ששכנו סמוך לשער שכם מסוף המאה ה-19 עד מאורעות תרפ"ט ב-1929. השכונה הוקמה על-ידי ראשוני העולים מגאורגיה שעלו לארץ ב-1863.
הבתים הראשונים נרכשו בשנת 1875 על-ידי ניסן ב"ק, חסיד רוז'ין, מעסקני העדה האשכנזית בירושלים, במסגרת תהליך "היציאה מן החומות". ניסן ב"ק ביקש להקים שכונה לאנשי הקהילה החסידית שגרו בצפיפות בעיר העתיקה. שם השכונה היה בתחילה "אהלי משה ויהודית" על שם מונטיפיורי, ובהמשך שונה ל"קריה נאמנה".
אליעזר בן יהודה כתב על השכונה: "בשנה ההיא תרל"ה כונן ר' נסים ב"ק חברה אחרת, ויקן אדמה מצפון לירושלים ויבן שם כעשרים בתים, אפס מאין כסף עמדה החברה מבנות עוד".
בהמשך נמכרו חלק מאדמות החברה והוקמו שלוש שכונות לעדות אחרות: "אשל אברהם" לעדת הגורג'ים, "בית שמואל" ליוצאי קווקז, ו"עיר צדק" ליוצאי סוריה ועירק. מכלול השכונות נקרא בתי ניסן ב"ק. ב-1898 ניצבו שם 120 בתים.
היציאה מן החומות הייתה לאחר שבעיר העתיקה החלו לחוש בצפיפות רבה. השכונה הראשונה הייתה משכנות שאננים ב-1855 במימון יהודה טורא ומשה מונטיפיורי, השכונות שבאו אחריה, היו "מחנה ישראל", "נחלת שבעה", "בית דוד", "
מאה שערים", ועוד. ניסן ב"ק שהיה חסיד, ביקש לבנות שכונה חסידית, מעין תשובה לשכונת מאה שערים הפרושית, לאחר שהבין כי בתוך החומות החיים קשים מנשוא בגלל צפיפות יתר. ניסן היה בנו של איש צפת ישראל ב"ק, אשר הקים כפר בהר מירון ואחר כך יסד את בית הדפוס העברי הראשון בירושלים.
לשחוט את היהודים
בשכונות נבנו בתי כנסת, וערב מאורעות תרפ"ט פעלו בשכונה 14 בתי כנסת. בית הכנסת ניסן ב"ק, נקרא גם בשם "תפארת ישראל" ונחנך בשנת תרכ"ה (1865). כאשר כבש הליגיון הערבי של המלך עבדאללה את ירושלים העתיקה במלחמת תש"ח, הרסו הערבים את בית הכנסת המפואר ובמקומו באו תלי אשפה, ומאבניו בנו הערבים בתים לעצמם. בית הכנסת שבנה ניסן ב"ק פעל במשך 83 שנים, עד לחורבנו.
54 שנים לאחר שהוקמה השכונה, ב-י"ז אב לפני 89 שנים, סיים המופתי חאג' אמין אל חוסייני את דרשתו, שבה הלהיט את מאזיניו לצאת ולשחוט את היהודים. עוד שבוע קודם לכן, בתשעה באב הודיע כי "כול ההורג יהודי מובטח לו מקום בעולם הבא", ההמון הערבי המוסת, יצא משולהב בקריאות 'איטבח אל יהוד' כשבידיו סכינים וגרזנים. דרך סמטאות העיר העתיקה מכיוון הר-הבית התקדם ההמון לכיוון שער שכם. תחילה פנה האספסוף לשכונת מאה שערים ולאחר שנהדף משם עבר לתקוף בשכונת ניסן ב"ק. הפורעים רצחו בשכונה שמונה יהודים ופצעו עשרות. ההמון בזז רכוש ושרף בתי כנסת ובתים. המשטרה הבריטית דיכאה את הכוחות היהודים שניסו להתייצב מול הערבים וגירשה את המתיישבים שנותרו בשכונה מבתיהם. הבתים שנעזבו נתפסו על-ידי מוסלמים ונוצרים.
באחד מבתי השכונה התגוררה משפחה יהודית צעירה. האב לא היה בבית באותה עת, והאם פתחה את הדלת, לראות מה פשר הקולות, היא אחזה בידיה את בנה התינוק בן השנה. ערבים שהגיעו אליה, דקרו אותה ועקרו את עינו של בנה, כשהם בטוחים שגם הוא במתים. האם ובנה נלקחו לחדר המתים, ורק שם נשמע קול בכי של תינוק, והוא הוצא מידיה של אמו המתה ונמסר לאביו.
זה אחד מסיפורי מאורעות הדמים שהתחוללו ברחבי ארץ ישראל באוגוסט 1929. תוך ימים אחדים נרצחו, עונו, נטבחו ונשרפו חיים עשרות יהודים. נשים ונערות נאנסו ונרצחו, איברים נגדעו ועיניים נוקרו, ישובים חרבו עד היסוד. הרציחות החלו עם הירצחו של ילד בן 8 אברהם מזרחי ששיחק בכדור, וסך הכל נרצחו 133 יהודים, ביניהם כל משפחתו של רב-אלוף לימים, מרדכי מקלף שהיה בן 9 כאשר ערבים טבחו ורצחו במוצא את הוריו, אחיותיו ואחיו.
בשנת 2000 החלה פעילות של עמותת חומת שלם לאיתור רכוש יהודי במזרח ירושלים, וחודשה ההתיישבות היהודית בבתי ניסן ב"ק על-ידי כמה משפחות יהודיות. היום מתגוררות בשכונה כעשר משפחות.
מקו קדוש
שבר גדול חוללו מאורעות תרפ"ט. טרור רצחני שהכה קשות בחברה היהודית. על כן כה כואב לראות כי היסטוריונים חדשים משכתבים את ההיסטוריה ויורדים מידי פעם לשפל חדש, בו הם מספרים לקוראים ששני הצדדים, זה היהודי וזה הערבי פגעו זה בזה, ומציגים את המאורעות באופן מאוזן...
מה בין שני בתי התפילה, זה של היהודי וזה של הערבי? בתל אביב בואכה יפו, ניצב מסגד חסן בק שנבנה על-ידי מושלה העריץ של יפו במלחמת העולם הראשונה, חסן בק (בק הוא תואר כבוד לטורקי). המושל הטורקי בנה את המסגד הזה כדי לעצור את התפשטותן של השכונות היהודיות לעבר חוף הים. המסגד כמעט ולא שימש את הערבים המוסלמים כבית תפילה. הוא לא שימש לתכלית דתית אבל היה קן צלפים מצויין במלחמת הערבים כנגד תל אביב היהודית בתש"ח. כאשר שוחררה יפו במלחמת השחרור, נהגה ישראל בכבוד בקודשיהם של בני כל הדתות ועל המסגד נתלה שלט של "מקום קדוש".
כאשר שבנו לירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים, החלה ישראל מיד בשיקום הרובע היהודי, ובראש ובראשונה נבנו בתי הכנסת ובתי המדרש החרבים. לעומת זאת אף גורם מוסלמי לא התעניין בבניין של מסגד חסן בק.
זה סיפורם של שני בתי תפילה. את האחד בנו יהודי קהילת ירושלים באמונה רבה. את השני בנה מושל טורקי בעבודת כפייה ובגזל מהתושבים בני כל הדתות. לאחד - באו יהודים שנרדפו על-ידי שליט עוין כדי להתייחד עם בוראם, השני - עמד שומם כי גם היום אין צורך לערביי יפו במסגד חסן בק אלא לצרכים פוליטיים. את האחד הרסו הכובשים, ואילו את השני - שמרו הכובשים.
כדאי לדעת את העובדות, ולמרות שאין לפגוע בקודשיהם של אחרים, חשוב יותר לשמור על הכבוד הלאומי, של עם ריבוני שזכה לקומם מולדתו, לאחר שנלחם עבורה, וכול רגב, שעל ומשעול בארץ, נספגו בדם, בדמע, ובמות קדושים.
