על-פי הסיפורים שמסופרים בעיתונים, הנשיא
משה קצב היה תת-שגל ואולי אפילו שגל משנה לעומת רבי שגלים אחרים בציבוריות הישראלית/ והמסכן ישב כמה שנים ורבי השגלים המשיכו ליהנות ולעשות כסף.
ומסתבר שהשגלים האלה נמצאים בכל מקום. יש להניח שהם נמצאים יותר במוקדי כוח, מוקדי כוח בהם השתן עולה לאנשים לראש, והעיקריים שבהם הם הפוליטיקה והעיתונות. וכאשר התופעה כל-כך מפושטת, ואיש לא עומד לדין, משמע שיש רובד ענק של משתפי פעולה, אקטיביים או פסיביים.
אז האם בעיתונות ובפוליטיקה יש עוד רבי שגלים? אני בטוח שכן, והאם הם משגלים בכפיה בשנים האחרונות? אז הצעירים שבהם, אני בטוח שכן.
ומה עושים? בראש ובראשונה חובה לפעול בקרב הנפגעות להעביר מהלך ולדווח של תקיפות טרם חולפת תקופות ההתיישנות, על-מנת שהכלבים האלה ייעלמו כליל מהנוף הציבורי, ויישבו איזה 10-5 שנים. ואז כל אלה שדחפו, כפו, שלחו, שפשפו בשנים האחרונות יקבלו סוף-סוף את המגיע להם.
חובה להטיל אחריות פלילית מלאה על כל מי שידע או יודע או ראה (למעט הנפגעת עצמה), כך שישב בכלא אותה כמות שנים כמו מבצע העבירה עצמו. חובה להטיל על אנשים כאלה וכל משתפ"יהם, אות קלון לכל יתרת חייהם, כך שלא נראה אותם ולא נשמע מהם לעולם.
חלה על כולנו החובה להביט מעבר למסכת הצביעות של עיתונאים ופוליטיקאים, כאשר עיתונאי או פוליטיקאי מסווג לנו מיהו בן אור ומיהו בן חושך, חובה עלינו לקחת בחשבון את האפשרות שהוא חוצן מטעם בני החושך בחברת האור. כאשר עיתונאי אומר לנו על אדם אחר, "טעיתי בו", חובה לבדוק, מתי בדיוק הוא נוכח בטעות, ועל-פי התזמון ניתן אולי להעריך את הסיבות האמתיות, כאר עיתונאי מתערב בתהליך בחירת היועץ המשפטי לממשלה, חובה על כולנו לשים סימן שאלה גדול על טוהר כוונותיו.
ומי שחושב שהוא שולט בנו, שולט במי ינהיג אותנו, שולט במי ישפוט אותנו, מי שחושב שכולנו פיונים על לוח השחמ"ש שלו, מדוע לא ישגל כל עוברת אורח? הוא האדון, הוא בעל הבית, הוא ישגל את מי בראש שלו, מרצונה או שלא מרצונה.
