כיסא העצב

לדפנה היקרה

1

השֶקט פוסע לִצלילֵי ערפל

לִצלילֵי הדממה

כְּרעם

בהיר בְּיַם סגריר

בְּמעמקים

פוסע

כֶּלב ים

הים שָקט בלי גלים

הפעם

כמו חוף מתאבד

בְּגֵאוּת המַים

2

העֶצֶב יושב על כסא

העֶצֶב על יד

שלחן העֶצב שותֶה

כוֹס עֶצב מאחורֵי

חלון העֶצב וילון העֶצב מְכַסֶּה

על סֵורְגי העֶצב

מפית

עֶצב כֵּהָה

ריח זכרונות בַּחֲלַל הפֶּה

נושם אֶת

תָּאי הָעֶצֶב של הֶעָצָב

הַחַי.

מסתתר מאחורֵי זהוּת

בדוּיה של מַפָּה

לְבָנָה.

3

לְהָפֵר את השֶקט

של המילים

להָפר את השֶקט

של הגלים

אפילו הדוב

רוצה לרקוד כמו

קיפוד

בְּיַער המילים

נודד מקיר אל קיר

כמו מַרְבָד בלי קְסָמִים

כמו חוף ים מתאבד

בְּגֵאוּת המים.

4

הזמַן האדום.

בין שַחַר אדום לְשַחַר

כָּתוֹם

תלתל שחור הפציע

הזמַן הצהוב.

חמנית

זהובָּה

מאירה את בדידותי

בְּאוֹר הדמדומים.