העונש המירבי של קבלת דבר במרמה: שלוש שנות מאסר. העונש המירבי על קשירת קשר לעוון: שנתיים מאסר. העונש המירבי על-כניסה ויציאה מישראל שלא כדין: שנת מאסר. סך הכל העונשים המירביים בכתב החשדות נגד אפי נוה: שבע שנות מאסר. לא מעט, אך גם לא בשמים – וכידוע, העונשים המירביים הם רק קו ההתחלה, הרחוק מאוד מקו הסיום.

אבל זה מה שעושה את פרשת נוה לקשה במיוחד מבחינת הכרעת רשויות האכיפה. אם היה מדובר בעבירות פעוטות ערך, היה קל יחסית לסגור את התיק. אם חלילה העבירות היו חמורות במיוחד – ברור היה שיש להעמידו לדין. מה שיש כאן הוא משהו באמצע.

אפשר לטעון שעבירת המרמה, החמורה ביותר המיוחסת לנוה, היא עבירת-סל שניתן להדביק כמעט לכל עבירה אחרת. הטענה הזאת עולה בעיקר לגבי אחותה התאומה – הפרת אמונים. לגבי האחרונה קבע בית המשפט העליון בצורה ברורה, שלמרות עמימותה היחסית – היא חיונית למאבק בשחיתות. את אותם דברים הוא יכול לומר, בשינויים המתחייבים, לגבי עבירת המרמה: היא חיונית למאבק בעבירות הצווארון הלבן. חוץ מזה, לשכת עורכי הדין עצמה מעמידה לדין על עבירות-סל של התנהגות שאינה הולמת ופגיעה בכבוד המקצוע; נוה היה יו"ר ועדת האתיקה במחוז תל אביב והוא יודע זאת היטב.

מצד שני, לא נתפלא אם יתברר שעבירת המרמה היא ה"עז" שהכניסה כאן הפרקליטות כקלף מיקוח במו"מ עם נוה. בתיקים אחרים היא עושה שימוש רב בעבירת הלבנת הון, שהעונש המירבי עליה הוא עשר שנות מאסר - ואז היא נעלמת במסגרת הסדר, למרות שלכאורה היא החמורה ביותר בתיק. אם עבירת המרמה תרד מעל השולחן, הסיכוי להסדר מותנה יעלה באופן משמעותי.

כאשר טבע אהרן ברק את "עקרון בוזגלו", כוונתו הייתה לכך שדינם של אישי ציבור לא יכול להיות קל יותר משל פשוטי עם. האם דינם יכול להיות חמור יותר משל פשוטי עם? בית המשפט העליון פסק בתיקי שחיתות, שככל שמעמדו של העבריין רם יותר – כך עונשו יהיה חמור יותר, משום שהציפיות ממנו גבוהות יותר ומשום שפגיעתו באמון הציבור רבה יותר. האם זה נכון גם לגבי שלב ההעמדה לדין? האם יש להעמיד לדין אדם בכיר על עבירות שבמקרים אחרים לא היו מגיעות לכתב אישום? זוהי שאלה משפטית, ציבורית וערכית שאין עליה תשובה חד-משמעית.

במקרה של נוה, לא בטוח שהתיק היה מגיע עד לכדי שימוע ולכתב אישום אפשרי, אם היה מדובר באדם מן השורה. מצד אחד, העובדה שמדובר בעורך דין היא בדרך כלל נסיבה לחומרה, וכאשר מדובר בראש הלשכה – החומרה ודאי גדולה עוד יותר. מצד שני, העבירות נוגעות לחייו האישים ולא להיותו עורך דין, וכאמור – קיימת השאלה העקרונית של הפעלת עקרון בוזגלו במהופך.

במקרה של נוה אי-אפשר להתעלם מההקשר הפוליטי. נוה הוא ראש הלשכה הראשון המעדיף ללכת עם הפוליטיקאים ולא עם השופטים; ולא סתם עם פוליטיקאים, אלא עם שרת משפטים ימנית ששמה לה למטרה מוצהרת לשנות את פני מערכת המשפט. הברית בין נוה לאיילת שקד היא לצנינים בעיני רבים בתקשורת, שברובה נותרה שמאלית ואפילו שמאלנית. זהו ההסבר האמיתי למסע התקשורתי נגד נוה בשבועות שחלפו מאז חשף גיא פלג את הפרשה.

רוצים הוכחה? בבקשה. האם ידעתם שהשר חיים כץ המשיך לשבת בדיוני הוועדה לבחירת שופטים, כאשר זו בחרה שופטים לבתי הדין לעבודה, למרות שנחקר בחשד לעבירות שוחד ושחיתות חמורות? משום מה, איש לא קרא לו להשעות את עצמו. הנה עוד אחת: הארץ חרץ את דינו של נוה שלושה ימים אחרי הפרסום של פלג, כולל האפשרות שיישלח לכלא. יש לקוות, שההקשר הפוליטי הזה ורעשי הרקע התקשורתיים לא ישפיעו בשום כיוון על ראשי הפרקליטות, כאשר יכריעו בעניינו של נוה לאחר השימוע.

על פניו נראה, כי זהו תיק המתאים להסדר מותנה. אבל זה לא חד וחלק. כדאי לעיין היטב בתנאים לעריכת הסדר מותנה, כפי שעדכן אותם אביחי מנדלבליט בספטמבר אשתקד. נראה את המרכזיים שבהם ונשליך אותם על פרשת נוה.

• הסדר מותנה אפשרי בעבירות עוון או חטא. חל במקרה של נוה.

• נסיבות אישיות כגון הפגיעה הצפויה בחשוד ובמשפחתו, התנהגותו החיובית ותרומתו לחברה, והעדרו של עבר פלילי. קיימים במקרה של נוה.

• העדר תכנון מוקדם של העבירה. לא ברור במקרה של נוה; לפחות בפעם השנייה יהיה קשה לטעון לכך.

• הסיבות שהביאו לביצוע העבירה. נוה טוען שהרקע הוא סכסוך גירושין קשה; אם הטענה תתקבל, הדבר יפעל לטובתו.

• חלקו היחסי של החשוד בביצוע העבירה. במקרה של נוה – הוא החשוד המרכזי.

• מעשה חד-פעמי. לא קיים: העבירות בוצעו פעמיים, אם כי לא מדובר על עבריינות שיטתית.

• קיומו של קורבן עבירה יחיד. אין כאן קורבן ישיר.

• חלוף זמן רב מביצוע העבירה. לא קיים במקרה של נוה.

• תוצאות העבירה. במקרה של נוה לא נגרם כל נזק.

• התנהלות החשוד לאחר ביצוע העבירה: על-פי כתב החשדות, נוה הכחיש תחילה את המעשה. לפי פרסומים קודמים, הוא הודה בחקירתו במשטרה. בשורה התחתונה זה יכול להיזקף לזכותו.

• נסיבות מקלות אחרות. נוה יכול לטעון שמשפחתו סבלה בצורה ניכרת מן הפרסומים בעניינו; בתי המשפט קובעים בדרך כלל שזה אינו נימוק להקלה בעונש.

• העונש המתאים לדעת התביעה אינו כולל מאסר או עבודות שירות. כאן זהו עניין של שיקול דעת נקודתי ולא ניתן לחזות אותו מראש, אם כי סביר להניח שתנאי זה יתקיים.

• לחשוד אין עבר פלילי ותיקים פתוחים. חל במקרה של נוה.

• קיומן של ראיות מספיקות. חל במקרה של נוה.

לצד כל אלו, יש לזכור משפט מפתח בהנחיה: "עמידה בתנאי הסף איננה מחייבת עריכת הסדר מותנה, אלא אם ראה תובע כי עריכת הסדר תענה על העניין לציבור בנסיבות המקרה". חזרנו לאותה נקודת מפתח של בוזגלו במהופך, ולצידה - האם עבירת המרמה תימחק. אלו יכריעו האם ניתן יהיה להסתפק בהסדר מותנה.

מה שעוד יכול להשפיע הוא העונשים שניתן להטיל על נוה במסגרת הסדר כזה. חלק מאלו הקבועים בהנחיה אינם רלוונטיים בעניינו: פיצוי לנפגע העבירה, תוכנית טיפול ושיקום, פסילת רשיון נהיגה ועוד. העונש שבמבט ראשון נראה הרלוונטי ביותר הוא קנס, שיכול להגיע ל-30,000 שקל. אבל יש עוד שני עונשים אפשריים: הסכמה לעונש מסוים בדין משמעתי והתחייבות שלא לשמש בתפקיד מסוים.

המדינה יכולה לדרוש שנוה יתפטר מראשות הלשכה או שלא יתמודד שוב ביוני הבא. היא יכולה לדרוש שיתפטר מהוועדה לבחירת שופטים, ואולי גם שיתחייב שלא לחזור אליה אם ייבחר שוב לראשות הלשכה. היא יכולה לדרוש שיסכים לעמוד לדין משמעתי בלשכה ולקבל עונש שיכול לנוע בין נזיפה לבין השעיה על תנאי (השעיה בפועל שמורה לעבירות חמורות במיוחד). המדינה יכולה לומר, שעונשים כאלו יצדיקו הסדר מותנה משום שיענו על האינטרס הציבורי.

כל זה לא אומר שהמשחק גמור ושתוצאות השימוע נקבעו מראש. נכון שבדרך כלל שימועים אינם מביאים לביטול מוחלט של כתבי אישום, וברוב המקרים גם לא לריכוך ממשי שלהם, אבל יש בהחלט מקרים בהם זה קורה. סניגורו של נוה, בועז בן-צור, צפוי לטעון שאין תקדים לכתב אישום שכזה על עבירות שכאלה; שדינו של נוה לא יכול להיות חמור מזה של מסיעי שב"חים, שעומדים לדין רק בעבירה שנייה; שחייבים להביא בחשבון את הנסיבות האישיות.

עם זאת, מותר להניח שהשימוע יהיה בעיקר הקדמה למו"מ או המו"מ עצמו על גורל התיק. בשורה התחתונה נראה, שהסדר מותנה אכן יהיה ההולם בנסיבות העניין. השאלה הגדולה תהיה העונש במישור התפקידים הציבוריים של נוה.

לא בטוח שיהיה זה ראוי שהמדינה תדרוש מנבחר ציבור להתפטר או לא להתמודד שוב, בלא שיש קביעה שיפוטית בדבר קלון – והעבירות המיוחסות לנוה אינן נושאות עימן קלון, ודאי לא באופן אוטומטי. הפרקליטות אינה יכולה להתיימר לייצג אינטרס ציבורי, ובאותה נשימה לפעול נגד רצונו של ציבור רלוונטי – במקרה הזה: עורכי הדין.

לעומת זאת, גם במקרה של הסדר מותנה – נוה אינו יכול להמשיך לשמש כחבר בוועדה לבחירת שופטים. אם שופט היה עושה את המעשים שעשה נוה, קרוב לוודאי שהוא היה מתבקש לפרוש; לא בגלל הפליליות שלהם, אלא בגלל הנראות הציבורית שלהם. מי שממנה את השופטים צריך לעמוד לכל הפחות באותן דרישות אתיות, ציבוריות ומוסריות הנדרשות מן השופטים. מעשיו של נוה – שככל הנראה המחלוקת לגביהם אינה עובדתית, אלא על משמעותם המשפטית – מראים שהוא לא עמד בדרישות אלו. קלות העבירות, הנסיבות האישיות, העבר הנקי, העדר הנזק – אלו שיקולים רלוונטיים לעצם ההסדר המותנה. אין בהם די כדי להותירו בוועדה המחייבת יושרה ויושר ברמות הגבוהות ביותר.

השורה התחתונה: אם לא יהיו שיקולים זרים לכאן או לכאן – את פרשת נוה ראוי לסגור בהסדר מותנה עם קנס מירבי, התפטרותו שלו מהוועדה לבחירת שופטים והתחייבות שלו שלא לחזור אליה. את השאר צריך להותיר לציבור עורכי הדין בקלפיות בעוד שמונה חודשים.