תולדות חייו
רפי בן-משה נולד בירושלים ב-31 באוקטובר 1928, בשם רפאל בן-משה לשלמה וציפורה, וגדל בשכונת תלפיות. בגיל 12 קנו לו הוריו אקורדיון וחיש מהר הפך לאקורדיוניסט מסיבות הכיתה ושל החבר'ה בשכונה. את כשרונו המוזיקלי ואהבתו למוזיקה קיבל רפי כנראה בתורשה; אביו שלמה מאסטרו (1902-1990) יליד סרייבו ביוגוסלביה, שעלה לארץ ב-1920 עם קבוצת חלוצים ועברת שם משפחתו לבן-משה, היה חובב מוזיקה וניגן בבללייקה סרייבית.
לפרנסתו עבד האב שלמה כגנן במחנה הצבאי אלנבי שהיה שייך לבריטים וכן באוניברסיטה העברית בהר הצופים, שם הכיר את פופה (ציפורה) בת מניה ודוד צמוקלר, כשזו עבדה במסעדת הפועלים על הר הצופים. שלמה ופופה נישאו, ונולדו שני ילדים, רפאל, הלא הוא רפי בן-משה, ורחל. המשפחה התגוררה תחילה בירושלים, בהמשך עברה להתגורר בשכונת רמת יצחק ברמת גן. במחצית שנות ה-40, מכר שלמה בן-משה את ביתו ברמת יצחק ורכש משק במושב צופית בשרון שם התגורר עד מותו ב-1990 בגיל 88.
בוגר "כדורי"
את לימודיו התיכוניים עשה רפי בן-משה בגימנסיית רחביה היוקרתית אך לא סיים אותה, וב-1944 בהיותו בן 16 הוא עובר ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי שבגליל התחתון. בחופשות הוא מגיע לבית הוריו במושב צופית כדי לסייע להם בעבודת המשק. בשנת 1946 רפי מסיים את "כדורי" (בוגר מחזור י') איתו באותו מחזור ב"כדורי", איש "
קול ישראל" הקריין והמשורר אפרים אבא. כמו רבים מבוגרי "כדורי" רפי מצטרף לכוחות ההגנה. ביום ראשון 22 פברואר 1948 בסביבות השעה 9 בבוקר, הותקפו באש יריות 10 יהודים ממושב צופית אשר יצאו בלווית 4 נוטרים לעבודות קטיף. עיתון "המשקיף" בגיליונו מיום 23.2.48 המדווח על האירוע, מספר בזו הלשון כי "אחד הפועלים, רפאל (רפי) בן-משה בן 20 נפצע קל ברגלו. הנוטרים השיבו אש והמתקיפים האלמונים נסוגו". רפי הועבר לטיפול בבית חולים בלינסון ושוחרר תוך זמן קצר.
לאחר מלחמת השחרור, נמנה רפי עם מייסדי קיבוץ יפתח בגליל העליון שנוסד ב-18 אוגוסט 1948, על-ידי חיילים משוחררים יוצאי חטיבת יפתח של הפלמ"ח.
עוזב הקיבוץ ולומד מוזיקה
תקופת היותו קיבוצניק הייתה קצרה, בת שנתיים לערך, וב-1951 רפי עוזב את הקיבוץ שבגליל העליון ועובר לאזור המרכז. כאן הוא לומד מוזיקה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. לאחר לימודיו הוא משמש כמנצח על מקהלות באופרטות שונות שהופקו בתיאטרון "דו רה מי" - תיאטרון מוזיקלי שהתקיים בישראל בשנים 1958-1954 ונוסד ונוהל על-ידי ג'ורג' ואל.
ב-1954 ניהל מוסיקלית בתיאטרון האוהל ששכן אז ברחוב בלינסון בתל אביב את המחזמר האמריקני "דרך הטבק" שכתב ג'ק קריקלנד. במאי ומפיק ההצגה היה
מנחם גולן. לאחד משירי המחזמר "דרך הטבק" כתב רפי גם את המילים וגם את המנגינה. השיר בוצע בתחילה על-ידי צמד השחקניות והזמרות יונה עטרי ומתי עינב אך לא הוקלט. בהמשך הקליטו אותו צמד הדודאים בני אמדורסקי ו
ישראל גוריון והשאר היסטוריה. השיר הפך ללהיט ומזוהה עד היום עם "צמד הדודאים".
ב-1955 שימש רפי מנהל מוסיקלי של ההצגה "גוליבר במדינת הגמדים" - מחזה מוסיקלי שביים מנחם גולן והוצג ב"תיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות ומרכז הסתדרות המורים", בהשתתפות גדעון זינגר שגילם את התפקיד הראשי וכ-40 ילדים שגילמו את הגמדים. עיתון "הבוקר" מיום שישי 2 בדצמבר 1955 כותב על המוזיקה של ההצגה בזו הלשון: "את תוכן המחזה אין צורך לספר לכם כי הרי כולכם מכירים את סיפורו של י. סוויפט, אלא שכאן נוספו כמה שירים נאים שאת המנגינות להם חיבר רפאל בן-משה המוסיפים שמחה רבה למחזה". בהמשך רפי ניהל מוסיקלית הצגות נוספת ב"האוהל" ובהם: "החייל טנקה" (1959) מאת גיאורג קייזר בביומו של פרופ' הנס יראי. ואת הצגת "הידועה בציבור" (1960) מאת המחזאי האיטלקי אדוארד דה פליפו. בהצגה זו השתתפה השחקנית עדנה פלידל רעייתו של רפי שגילמה את התפקיד הראשי "פילומנה".
רפי בן-משה ועדנה פלידל נישאו ב-1957. לזוג שני ילדים: אפרת, כיום אפרת בן-משה-לינקובסקי, עובדת סוציאלית בכירה במשרד הרווחה, ובועז בן-משה, לימים מלחין, ומרצה למוזיקה.
מנהל מוסיקלי של להקות צבאיות
פעילותו של רפי בתחום התרבות בארץ הייתה אינטנסיבית ומגוונת. הוא הלחין, ניצח על תזמורות, הפיק הצגות, היה מנהל מוזיקלי של הצגות, אולם הוא מזוהה וידוע יותר מכל מעבודתו עם הלהקות הצבאיות רבת השנים.
את הרומן שלו עם הלהקות החל בתחילת שנות ה-60. ב-1961 פוגש רפי בקפה "כסית" את
שאול ביבר שהיה אז קצין התרבות של חיל השריון. ביבר מציע לו לשמש מנהל מוסיקלי של להקת גייסות השריון. רפי מצטרף לצוות להקה גייסות השריון לצד הבמאית נעמי פולני ומשתתף בהפקת תוכניתה של הלהקה "טיפול זה טיפול". רפי מכניס ללהקה סגנונות ומקצבים מוסיקליים חדשניים ו"נועזים", כמו "צצה צצה", ממבו ואפילו רוק ופופ. בהמשך הפיק, בין השאר, את תוכניותיה 'שישה ימים בטנק' ו'פשוט שריונר' וכתב ללהקה שירים שהפכו עם השנים ללהיטים ובהם: "לילה ראשון בלי אמא", (מילים יוסי גמזו) 'בנצי השמן' (מילים
דן אלמגור), 'שלא לאהוב אותך'(מילים יוסי גמזו). בין משתתפי הלהקה בשנות ה-60 וה-70: גבי ברלין, אבי טולדנו, השופט בדימוס שלי טימן ושוקי פורר ראש עירית רחובות לשעבר,
עזרא דגן,
תיקי דיין ועוד רבים וטובים.
מספר גבי ברלין מכוכבי להקת השריון: "בשנת 1961 באתי להבחן ללהקת השריון. משרדי הלהקה ומשכנה היו אז בשדרות ירושלים 94 ביפו. בחנו אותי ארבעה: נעמי פולני,
בומבה צור, שאול ביבר ורפי בן-משה שהיה המנהל המוסיקלי של הלהקה. רפי הפך לאחד מאבותיי המוזיקליים ובמידה רבה אני חב לו את הקריירה המוסיקלית שלי".
במקביל לעבודתו עם להקת גייסות השריון שימש רפי גם כמנהל מוסיקלי של להקת פיקוד דרום בתוכניותיה 'מעוז א' א" ו'נשרים בערבה'. וכתב לה את השיר "בסיירת שקד" למילים של המשוררת דליה רביקוביץ'. בלהקה זו הוא פוגש בחבר להקה צעיר ואלמוני אז, בשם
מתי כספי, לימים מלחין ומוסיקאי דגול. רפי מספר, כי כבר אז הבין כי מדובר בבחור בעל כשרון מוזיקלי גדול.
רפי כתב שירים גם ללהקות צבאיות אחרות. ללהקת פיקוד צפון כתב את "מיכל ומיכאל" (מילים
נתן אלתרמן), "טיול בגליל" (מילים יעקב שרת) לצוות הווי גולני את "גו גולני" (מילים דידי מנוסי), וכן כתב ועיבד לחנים ללהקות נוספות.
במשך שנים רבות לאורך שנות ה-60 וה-70 היה רפי יועץ מוסיקלי לקצין חינוך ראשי בצה"ל. במסגרת תפקידו זה ותפקידו כמנהל מוסיקלי של כמה להקות צבאיות, הוא היה חבר בוועדות קבלה ובוועדת בוחנים ללהקות הצבאיות יחד עם שאול ביבר, קציני החינוך הפיקודיים ונציגי הלהקות. כמו-כן היה חבר בוועדת השיפוט לבחירת השירים בפסטיבלי הזמר. הוא גילה וטיפח אמנים לא מעטים ולא מעט מהם שיהפכו לימים לידועים ומוכרים, חבים לו במידה רבה את הקריירה המוסיקלית שלהם.
אי-שם בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70 התעורר ויכוח בקרב ראשי הלהקות הצבאיות וראשי החינוך והתרבות בצה"ל האם על הלהקות הצבאיות להשתמש בכלי נגינה חשמליים-אלקטרוניים". היו שהתנגדו וטענו כי שילוב כלי נגינה חשמליים תקרב קיצן של הלהקות. רפי בן-משה תמך בשילוב כלי נגינה חשמליים וטען כי "החילים מעודכנים בחידושי הבידור ואי-אפשר להחזיר את הגלגל אחורה לתקופת הצ'יזבטרון שבה הסתפקו באקורדיון".
מפיק ומנהל מוסיקלי גם בלהקות "אזרחיות"
במקביל לעבודתו עם הלהקות הצבאיות הפיק רפי בן-משה וניהל מוסיקלית גם בגופים "אזרחיים". במחצית שנות ה-60 ניהל רפי מוסיקלית את להקת "רביעיית הטיילת" בה היו חברים גבי ברלין, אושיק לוי, חדוה עמרני,
דוד טל ונוספים. רפי כתב ללהקה זו את השיר "הלילה לטיילת" (מילים יוסי גמזו) שהפך ללהיט.
ב-1966 ניהל מוסיקלית להקה בשם "שבעת המינים" שהייתה מורכבת משבעה משתתפים: גבי ברלין
אמנון נדב, אלי תדמור, פנחס עדן-וייכר, כרמית כץ, שרה שוב, ומיכאל רוזנבאום. הלהקה לא זכתה לאריכות ימים, הופיעה בתוכנית אחת, הוציאה תקליט אחד - ואז חדלה לפעול. היה לה להיט בשם "כובע טמבל".
ב-1967 הלחין את השיר "בלדה לעליזה מזרחי" שיר הנושא של הסרט "עליזה מזרחי" בכיכובה של רעייתו עדנה פלידל המגלמת בסרט את "עליזה מזרחי". את המילים לשיר כתב חנוך לוין.
כמו-כן רפי השתתף בניהול המוסיקלי של ההצגה "צץ וצץ" בכיכובה של
רבקה זוהר והלחין את השיר "צץ וצצה" מתוך ההצגה אותו מבצעת רבקה זוהר למילותיו של נתן אלתרמן. רפי היה המנהל המוזיקלי של להקת "שום בצל" - להקה בינקיבוצית מיישובי עמק יזרעאל. שפעלה בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה-70.
בשנות ה-70 היה רפי בן-משה ממנהלי תיאטרון "המסכות" שהעלה הצגות שונות. ביו השאר הפיק תיאטרון זה ב-1972, את ההצגה לילדים "מנורת הקסמים".
ב-1978 ניהל רפי בן-משה מוסיקלית את המופע "הבזאר הגדול", משירי הזמר הצרפתי הנודע מישל פוגאן, וכמו-כן כתב את המוזיקה להצגת הילדים המחודשת "שמלת השבת של חנהל'ה". אחד השירים מהצגה זו "מי אוהב את השבת? שאת מילותיו כתב
אהוד מנור והלחין רפי בן-משה הפך ללהיט והוא מושר, עד היום בגני ילדים רבים מדי יום שישי.
בשנים 1989-1987 שימש רפי בן-משה כמנהל המרכז לקליטת אמנים-עולים, מיסודם של משרד התרבות והחינוך, משרד הקליטה והסוכנות היהודית. מרכז זה הקים, תמך וליווה גופי תרבות שקלטו אמנים עולים חדשים ובניהם סימפונט רעננה, תיאטרון 'גשר', התזמורת הקאמרית ירושלים ועוד.
בשנת 1987 והוא קרוב לגיל 60, החל רפי ללמוד מוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב. עבודת התיזה שלו הייתה בנושא "חווית הניגון בחסידות חב"ד". ביוני 2018 ערכה אוניברסיטת בר-אילן (11.6.18) לרפי בן-משה במסגרת הכינוס ה-15 של עולם המוזיקה הישראלית, מי אני? שיר ישראלי!, אירוע הוקרה והצדעה על פעלו רב השנים ותרומתו לזמר הישראלי, בהנחיית יורם רותם איש
גלי צה"ל ובו השמיעו ממבחר שיריו ודיברו אודותיו ופעלו.
