בניגוד לתובנה המקובלת, תוצאות בחירות נובמבר 2018 - לכל 435 מושבי בית הנבחרים ושליש (35) מושבי הסנאט - אינן מהוות תבוסה לנשיא טראמפ.
הנשיא טראמפ התמקד בסיוע למועמדים הרפובליקנים בסנאט, שהביא למפלגתו הישג חריג בסנאט בבחירות אמצע-כהונת נשיא (תוספת של 3-5 מושבים לרוב הרפובליקני) והפסד סביר בבית הנבחרים (25-30 מושבים שהביאו לרוב דמוקרטי). מדוע ההפסד הרפובליקני בבית הנבחרים סביר? ב-2010 הפסידה מפלגתו של הנשיא אובמה 63 מושבי בית נבחרים ו-6 מושבי סנאט. ב-1994 הפסידה מפלגתו של הנשיא קלינטון 54 מושבי בית נבחרים ו-9 מושבי סנאט. מ-1934 היו רק שלושה נשיאים שנהנו מנצחון מפלגתם בשני בתי המחוקקים: רוזבלט ב-1934, קלינטון ב-1998 ובוש ב-2002.
הסנאט הוא האחראי למינוי שופטים עליונים ופדרלים, חברי קבינט ושגרירים, והגדלת הרוב הרפובליקני עשויה להקל על טראמפ להחליף שרים ולמנות עוד עשרות שופטים פדרלים ו-2-1 שופטים עליונים שמרנים, לאור הגיל המופלג (85 ו-80) ומצב הבריאות של שני שופטים עליונים מכהנים שהם ליברלים בהשקפת עולמם. כמו-כן, סנאט רפובליקני שולל תרחיש הדחה של טראמפ, מכיוון שהוא מותנה בתמיכת שני בתי המחוקקים.
לעומת זאת, בית הנבחרים יהיה בשליטת המפלגה הדמוקרטית ובכוחו למנוע חקיקת חוקים ואישור תקציבים (המחייבים אישור שני הבתים), ולצמצם את מרחב התמרון של טראמפ בזירה הפנימית והבינלאומית, האזרחית והביטחונית. בית הנבחרים יכול ליזום חקירות מביכות של טראמפ, ולשבש את סדר יומו של הנשיא.
האם בית הנבחרים החדש יתמקד בנסיון להתיש ולהדיח את טראמפ או בגישור על הפערים בין זרועות הממשל, ולהביא לחקיקה חיונית לבריאות, חינוך, חקלאות, תעבורה וביטחון המצביעים/ות? ב-1995 וב-2011 הסתנוורו ההנהגות הרפובליקניות של הסנאט ובית הנבחרים מניצחונם הסוחף בבחירות אמצע הכהונה, הרחיקו לכת בנסיון לנטרל את הנשיאים קלינטון ואובמה, ובכך המאיסו עצמם על הבוחרים/ות, ששליש מהם עצמאיים שאינם משתייכים לאף מפלגה, וסללו את הדרך לכהונה שנייה של נשיאים שנואי-נפשם.
תוצאות הבחירות נקבעו, אמנם, על-ידי נושאי פנים כמו כלכלה, ביטוח בריאות, תהליך מינוי השופט העליון בראט קאבנו, חוקי הגירה, רווחה וחינוך, אך להרכב בתי המחוקקים השפעה מירבית על כושר תמרון הנשיא גם בנושאי חוץ וביטחון: הגדלת/צמצום תקציב הביטחון, תגבור כוח-ההרתעה או פייסנות מול משטרי טרור, המאבק באייתולות של אירן, המלחמה בטרור הסוני, העימות מול סין, רוסיה ו
קוריאה הצפונית, ההתייחסות המדינית והפיננסית לרשות הפלשתינית ואונרא, המדיניות כלפי ירושלים, הרחבת שתופי הפעולה האזרחיים והביטחוניים עם ישראל, וכו'.
למרות בחירתם של מספר צירי בית נבחרים אנטי-ישראלים מוצהרים ופרישת מחוקקים בכירים פרו-ישראלים, שני בתי הקונגרס ימשיכו להיות בסיס תמיכה יעיל להרחבת שתוף הפעולה ארה"ב-ישראל. לדוגמה, היו"ר הנכנס של וועדת החוץ של בית הנבחרים יהיה אליוט אנגל - המודע לתרומה הייחודית של ישראל לביטחון וכלכלת ארה"ב - ויו"ר תת-הוועדה למזרח התיכון יהיה טד דויטש, המודע אף הוא לערך המוסף שישראל תורמת למשלם המיסים האמריקני.
