אש ותמרות עשן, ודם והרבה דמעות, היו ביומיים האחרונים בגבול עזה. עשרות רקטות נורו. במשך כחצי שעה למעלה מ-200, אוטובוס נפגע, ו-19 פצועים. האם אותם אנשים שדגלו במדיניות "שטחים תמורת שלום" מצליחים להירדם בלילה? ברור שכן. הם התעלמו וממשיכים להתעלם, מהקורה סביבם, וכנראה עליהם אמר ג'ורג' אורוול: דור עיקש, המסרב ללמוד, תלוי על צווארנו כמחרוזת של גוויות".
פעמים רבות כתבתי על התנהלות השמאל, על ההכרה החד-משמעית, שאין שום דרך לנהל איתם דיון ענייני, על ההבנה שאדם נורמלי ששומע אותם, פשוט מתחלחל. כה דוחים, כה מעוררי סלידה, תעמולנים מרקסיסטים, שאין אפשרות לגשר על שום נושא איתם, לא ניתן לבנות שפה משותפת, כי חסרים הם מוסר אנושי, דרך ארץ, אמת, חמלה, צדק... מנופפים בעיקרון השוויון, החרות והאחווה האנושית, ואין להם מושג קלוש בכך. הארס בא לידי ביטוי דווקא בקרב ה'הומניסטים' הגדולים הללו. בכל דבר ועניין.
שלי יחימוביץ' כבר רוקדת על הדם של התקרית בעזה, כשהיא מפרסמת תמונה מטושטשת של הסגן אלוף שנהרג וקובעת כי מותו בקרב מציב את חוק הלאום באופן מזוויע... את ממשלת הימין כבר תיארה כשלטון אופל, וידידיה באופוזיציה נתנו לנו להבין שאך פסע בין ממשלת נתניהו הרביעית לרייך השלישי...
איציק שמולי לאחר התקרית, אמר "קניתם יום של שקט". זה ניצול הכי ציני ומכוער לקדם את המסע הפוליטי שלהם, בקרב השמונה מנדטים שיזכו להם, על-פי הסקרים... ובכלל בעת לחימה, הרוגים ופצועים, אי-אפשר לצאת מה"שגרה", ולהיות ערבין זה לזה? כנראה שה-דנ"א שטבוע עמוק בדם, איננו מאפשר זאת.
הם עוד מעזים לדבר על עזה? חורבן גוש-קטיף והגירוש מעזה, הוא הקשר הגורדי בין העיוורון הסלקטיבי, לשחיתות מוסרית הכובלים את ידיהם. ומנגנון ההכחשה הופך על פניו את השכל הישר על-מנת להתאמו להשקפת עולמם. פעולות טרור מן הרצועה היו תמיד התנהלות של קבע. עם זאת בזכות קרבתם של יישובי גוש-קטיף אל הגבול ונוכחות צה"ל במקום, הירי היה ספוראדי יחסית. חורבן ההתנחלויות ונסיגת כוחות הביטחון נתנו יד חופשית לחמאס, ואז לאחר הנסיגה, התברר כפי שהיה צפוי - שהעקירה היא כישלון צורב כאשר המטרד הטקטי הפך לסיכון אסטרטגי. אולם הרציונאל הבסיסי שלהם אינו עולה בקנה אחד עם הפולחן למולך השלום. וכך אמר
רן כהן מר"ץ: "ההינתקות טובה לביטחון. הנה סיפרו אנשי הימין על קאסמים שיעופו מכאן לשם. מתי עפים קאסמים על שדרות"?, ו
אופיר פינס, עבודה: "אני צריך להודות ל
אריאל שרון מעל הבמה הזאת, על שהוא נותן לי ולרעייתי ביטחון שהבן שלי לא יצטרך לשרת ברצועת עזה", ומקהלת השמאל, אמרה "יש טענה שיהיה איום על יישובים בנגב... עוד לא שמענו טענה מגוחכת כזאת".
חשבון נפש
ועתה ממנגנון ההכחשה אל המציאות בשטח: בין השנים 2004-2001 נורו מן הרצועה 475 רקטות, רובן על גוש-קטיף. בשנת 2005 מיד לאחר הגירוש ועד סוף השנה, כלומר במשך חמישה חודשים נורו 401 רקטות ו-854 פצמ"רים. בין מועד זה לבין תחילת
עופרת יצוקה שוגרו מעל 10,000 רקטות מסוגים שונים. החל מקאסמים פרימיטיביים, לקטיושות, ולטילי גראד, ואכן הירי המסיבי הגיע גם לבאר שבע והטווח כולל את תל אביב וצפונה מכך, אתמול עפו "החפצים המעופפים", במספר של כמאה טילים בחצי שעה...
האומנם לנוכח נתונים אלה נסדקה כהוא זה, חומת הדיסוננס הקוגניטיבי בשמאל הישראלי? למותר לציין שההפך הוא הנכון. לא זו בלבד שאיש מהם לא ערך חשבון נפש, אלא שהם קפצו על עגלת הכפשתה של ישראל בהצגת מבצע 'עופרת יצוקה' כפשע מלחמה ישראלי ומעשה של השמדת עם. כיוון שכך, ולאור הניסיון של עזה, באמצעות אותו איפכא מסתברא המאפיין את מוחו המעוות של הרדיקל הזה, חלה הסלמה בדרישה לגירוש יהודים מן "הגדה המערבית". זאת על-מנת שגוש-דן כולו ייכנס לטווח מרצחי אש"ף, החמאס והג'יהאד. אולם בניגוד לטווח של 35 ק"מ מעזה לאשדוד, טווח הירי מן הגבול החדש לפתח תקוה הוא אפס.
ועתה לעניין הצוללות. המשטרה הפכה כל אבן בחקירות נגד נתניהו ולא מצאה דבר, אבל זה לא מזיז להם. דבר אליהם, דבר לקיר. שוב ושוב הם חוזרים על המנטרה - "האפשר שנתניהו לא ידע", מה עשה בן דודו, או עורך דינו, או הסבתא שלו, הם הציבו ברוב חוצפתם צוללת בכיכר, וזאת לאחר שהמשטרה כבר פרסמה את האמת, שראש הממשלה כלל לא היה בתמונה. כרגיל, אין להם תקנה!
המעניין הוא שלעולם לא יחרוג איש מהם עם דעה שונה. אחידות מחשבתית.חוק התרבות והאמנות למשל, החוק אינו דורש נאמנות מאיש, רק מבקש לשים קץ למצב אבסורדי של תמיכה תקציבית ממלכתית בתופעות של חוסר נאמנות. תיאטראות ישראל ותעשיית הקולנוע יכולים להטיח רפש על נתניהו, על הכיבוש המשחית, על ההדתה, אבל לא על זה מדובר. רק כאשר הפעילות "מתמקדת בשלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית", הרי אז, על המדינה לבטל את התקציבים הניתנים לגופי תרבות כאלה העוסקים יום וליל, בהסתה לגזענות, באלימות, בטרור, או בציון יום הקמת המדינה כיום אבל, ומעשה של השחתה או ביזוי הפוגע בכבוד המדינה או בסמליו. מה לא ראוי בזה? זה הדבר הכי הגיוני ונכון! האם המדינה צריכה לתמוך במופע שבו יהודים מבזים את דגל ישראל? האם איזה שמאלני הצדיק את החוק? או שכולם כאיש אחד הקימו 'צרחנייה' נגדו? כבר לפני שנים עבר בכנסת חוק שהסמיך את שר האוצר לשלול תקציבים מגופי תרבות שמתמקדים בשנאת ישראל, אבל הוא היה חסר שיניים, ו
מירי רגב מבקשת לצקת לו תוכן מעשי.
טעם לפגם
זה לא משנה באיזה נושא עסקינן, תמיד הם יהיו בצד של המחבל, של הרוצח, כמו וליד דקה רוצחו של החייל משה תמם, שכתב מחזה ואירועים נערכו לכבודו, כמו "הזמן המקביל" של בשאר מורקוס על סיפור חייו של וליד דקה. שהוצג בתיאטרון הקאמרי, מישהו שפוי סבור שהמדינה צריכה לממן זאת? לתת לזה ביטוי ומקום כמו היה מדובר באיזה קלאסה...
זה הרי מביש, מקומם, מטורלל, ואלה שלא רואים זאת כך, ואתה מסביר להם, מביטים בך במין מבט של מרמור, של טינה, של בוז. התנשאות שבאה לידי ביטוי בשפת הגוף. כשדינה זילבר נשאה את נאומה הבריוני, גס הרוח, הקלישאי, איש מהם לא ראה בכך טעם לפגם, נהפוך הוא. כל הברנג'ה חיבקה אותה, צופפה שורות... זה היה נאום של אדונים. קינה ש"הארץ שינתה את פניה" כשם ספרו של
תום שגב על כיבושי 67, היא התכוונה לארץ שלה כביכול, הארץ של חוגי 'הארץ'. צדיק אחד לא אמר: צריך לתת כבוד לכללי המשחק הדמוקרטי, ולא לכפות דרך או דעה! רוצה להתבטא כך, אין בעיה, תתפטרי ממשרתך ותלכי לפוליטיקה. לפחות התיקון הנ"ל יביא החלמה לארץ ולרעות החולות שזילבר וחבר מרעיה בעולם המשפט עוללו לה.
ובל נשכח את העתירה של שר המדע
אופיר אקוניס שלא למנות את פרופסור יעל אמתי לנגידה במועצת הנגידים של קרן גרמניה-ישראל למחקר ולפיתוח מדעי, מכיוון שחתמה על עצומה התומכת בסטודנטים שסירבו לשרת ביהודה ושומרון. הפרקליטות לא הסכימה לייצג אותו, היועמ"ש
אביחי מנדלבליט לא הסכים להגן על עמדת הממשלה ואף הצטרף לטיעוני העותרת. וכך נאלץ שר המדע להגיע לבג"ץ ולבקש שהוא עצמו ייצג את עצמו בדיון, מאחר שגם סרבו שעורך דין פרטי ייצג את עמדת הממשלה.
כל עניין ועניין הוא אבסורד בפני עצמו. שום תחום איננו מכובד. ממשלת הימין הצמחונית שלנו, צריכה ללמוד עוד רבות, איך לשלוט. גם על השמאל, גם על האויב. ראינו שבעזה עשו לישראל בית ספר. רק קיבלו את הכסף הקטרי, והחלו להשתולל ביתר שאת. אולי ראש הממשלה יהיה קשוח יותר בקדנציה החמישית.
