|   15:07:40
דלג
  אסתר חיות  
שופטת, נשיאה בית המשפט העליון
בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!

אדישות מסוכנת יותר מכעס ומשנאה

דברי נשיאת בית המשפט העליון בכינוס לזכרו של פרופ' אלי ויזל ז"ל [י"ב בטבת תשע"ט, 20.12.2018]
23/12/2018  |   אסתר חיות   |   נאומים   |   שואה וגבורה   |   תגובות
אסתר חיות [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]

נשכח מלב
אדישות אינה מעוררת תגובה. אדישות איננה תגובה. אדישות איננה התחלה; היא סוף. ולכן האדישות היא תמיד חברה לאויב, שכן היא מיטיבה עם התוקפן - לעולם לא עם קורבנו, שכאבו מועצם כשהוא מרגיש נשכח מלב"

בפתח דבריי אני מבקשת להודות מקרב לב על ההזדמנות שניתנה לי לשאת דברים בפתח כנס הלימוד החשוב הזה לציון 90 שנה להולדתו של פרופ' אלי ויזל זכרונו לברכה. ודומה כי אין מתאים והולם יותר לרוחו ולמורשתו של ויזל מן הכנס המוקדש הפעם לנושא הנחלת תודעת השואה והמאבק באנטישמיות ובביטויי השנאה.

בספר הראשון שכתב ויזל, הנקרא בעברית "הלילה" או ביידיש - שבו נכתב במקור - "און די װעלט האט געשװיגן". כלומר, "והעולם שתק", מגולל ויזל בעדות יחידה במינה את קורותיו וחוויותיו כנער יהודי בגיהנום הנאצי - בגטו בעיר הולדתו סיגֵט, באושוויץ ולאחר מכן בצעדת המוות לבוכנוולד. בספר נשבע ויזל ומתחייב לזכור ולעולם לא לשכוח ולימים הוסיף ואמר בהקשר זה כי "לשכוח את המתים יהיה כמעט כמו להרוג אותם שוב".

והנער מסיגֵט ששרד את איימי השואה אכן הקדיש את כל חייו להשמיע לעולם בקול צלול ורם את אשר עשה לעם היהודי עמלק הנאצי.

הוא פעל עד יומו האחרון להנחלה וללימוד של השואה אשר הייתה אירוע ייחודי לעם היהודי אך ויזל האמין כי לזיכרון וללימוד השואה יש גם מסר ערכי ואוניברסלי חשוב שאותו יש לשנן לעולם כולו.

על הייעוד שביסוד הנחלת סיפור השואה מדור לדור עמד ויזל בשנת 2005 בדברים שנשא בפתיחת המוזאון החדש ביד ושם, באומרו [ציטוט]:

"איננו מנסים לספר את הסיפור כדי לגרום לאנשים לבכות ... אם החלטנו לספר את הסיפור, זה מפני שרצינו שהעולם יהיה טוב יותר ... ומה התפקיד שלנו? עלינו להיות שליחי השליחים".

עד סוף ימיו ליוותה את ויזל השאלה מהי הסיבה לשנאת היהודים ומה ההסבר לאנטישמיות על כל הגילויים האכזריים והאלימים הנלווים אליה. ובמילותיו שלו בספרו האוטוביוגרפי "כל הנחלים הולכים אל הים" [ציטוט]:

"בזמנים האפלים ביותר הייתי שואל את עצמי שאלות פשוטות, אולי פשטניות: למה הם שונאים אותנו? למה הם רודפים אותנו? למה אנו מעוררים אכזריות כזאת"1?

והוא מוסיף וכותב שם [ציטוט]:

"היום, מקץ יובל שנים, השאלות האלה עדיין פתוחות. השרידות של עמי מתמיהה אותי אפילו עכשיו, והשנאה לעם הזה, שאינה-גוועת, ממשיכה להטריד אותי"2.

אכן, למרבה הצער, שנאת היהודים אינה נחלת ההיסטוריה. האנטישמיות מוסיפה ומרימה את ראשה המכוער בכל רחבי העולם גם כיום. היא באה לידי ביטוי בהכחשת השואה, בשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל ובפשעי שנאה אשר מגיעים לא פעם כדי פגיעה בנפש. גילויי אנטישמיות אלה הם חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של מעשי זוועה והתנכלות שמהם סובלים היהודים משחר ההיסטוריה.

שנאה זו שנהוג לכנותה "אנטישמיות" פושטת ולובשת צורה אך היא מלווה את בני עמנו מזה אלפי שנים וזכתה לכינוי "השנאה הארוכה ביותר"3, בשל היותה התופעה הוותיקה המוכרת של דעות קדומות נגד קבוצה. עובדה זו מייחדת את שנאת היהודים מתופעות גזעניות אחרות המוכרות בעולם.

שואת היהודים באירופה היא ללא ספק אירוע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. אך השואה לא נולדה בחלל ריק. היא תוצאה של שנאה עמוקה ושורשית לעם היהודי, ולא רק בגרמניה.

על-מנת לקבל מושג עד כמה עמוקה ושורשית היא תורת הגזע האנטישמית די לעיין בדברים שאמר היטלר בעיתון הרשמי של ה-ס.ס., Das Schwarze Korps שם אמר [ציטוט]:

"בדיוק כפי שעולה הלילה נגד היום, כפי שאור וחושך אויבים הם לנצח כך גם אויבו המושבע של האדם-השולט-בעולם הוא האדם עצמו, התת אדם. אותו יצור הנראה כאילו מבחינה ביולוגית הוא אינו שונה מבני מינו. אשר הטבע העניק לו ידיים, רגליים ומעין מוח. עם עיניים ופה. אף על-פי כן הוא שונה לחלוטין, יצור מבעית, שאינו אלא חיקוי של יצור אנושי עם פנים אנושיים כביכול אך בשכלו וברוחו נחות מכל חיה.

בתוך יצור זה משתוללת סערה אכזרית של תאוות פראיות ושלוחות רסן. יצר הרסנות שאין לו שם. התשוקות הפרימיטיביות ביותר. הרשעות הגלויה ביותר. תת-אדם ותו לא. תת-אדם מעולם לא העניק שלום. מעולם לא נתן מנוח. כדי לקיים את עצמו היה זקוק לרפש. היה זקוק לשאול. אך לא לשמש. והעולם התחתון של תת-בני אדם מצא את מנהיגו - "היהודי הנצחי (Der Ewige Jude)."4

דברים איומים אלה ממחישים באופן חד וברור עד כמה מושרש ועמוק היה הסטריאוטיפ של היהודי הנחות, הבזוי, המסוכן והשפל עוד בטרם שאלה נאמרו על-ידי היטלר.

סטריאוטיפ זה, אשר שימש קרקע פורייה לצמיחת הנאציזם, ליווה את היהודים מאז ומעולם בכל מקום שבו התיישבו - באירופה ובארצות האיסלאם ואפילו במקומות שבהם לא ראו יהודים. ההיסטוריה מלמדת כי אותו הסטריאוטיפ אפשר לשונאי היהודים ליצוק לתוכו את כל הפחדים והמשברים של יחידים, קהילות ואפילו תרבויות שלמות. כך הפכה שנאת היהודים עם הזמן לאידיאולוגיה חברתית נפוצה שניתן להעלותה לתודעת הפרט והחברה כאשר התנאים לכך מבשילים.

לדוגמה, באנגליה של המאה ה-13 הורה אדוארד הראשון, מלך אנגליה, על גירוש כל היהודים מתחומי הממלכה וקבע כי יהודים שלא יעזבו מרצונם יוצאו להורג. לצו זה קדם טבח ביהודי לונדון וכן טבח מזעזע ביהודי יורק אשר נבע ממניעים כלכליים של בני האצולה אשר חשקו ברכושם של היהודים וכעסו על שיתוף הפעולה שלהם עם המלכות. כמו-כן, חויבו יהודי אנגליה לענוד טלאי צהוב בצורת לוחות הברית ונרקמה נגדם עלילת דם בעיירה לינקולן, שבה הואשמו ברצח ילד נוצרי למטרות פולחן5.

היהודים הורשו לחזור לאנגליה רק במאה ה-17, אך עובדה זו לא עמדה בדרכו של המשורר האנגלי הנודע ג'פרי צ'וסר שלא ראה יהודי מימיו, לתאר בספרו "סיפורי קנטרברי", עלילות דם שבהן מצטייר היהודי באופן סטריאוטיפי ועוין6. שייקספיר, שגם בתקופתו אסור היה ליהודים לגור באנגליה, מתאר במחזה "הסוחר מונציה" את שיילוק היהודי כמלווה בריבית וכאדם שפל מבחינה מוסרית המחתים את אנטוניו הצעיר על כתב ערבות לפיו אם לא יחזיר את חובו בזמן ישלם על כך בבשר מבשרו.

תפיסות סטריאוטיפיות וגזעניות אלה של היהודים היוו מקור לסבל, להסתה ולעינויים של יהודים בארצות רבות וכן לבידודם בגטאות. גם הגירושים שעברו יהודי אירופה לאורך ההיסטוריה לא רק מאנגליה, אלא גם מספרד ומפורטוגל, הם במידה רבה תולדה של דחייה עמוקה של היהודים שהפכה להרגל ולתפיסת עולם כוללת7.

ביטוי ציורי לכך נתן ויזל בספרו "הלילה" כשתיאר את זיכרונותיו מהגטו בעיר הולדתו סיגט [ציטוט]:

"הנה הרבי, גבו כפוף, פניו חרושות, על גבו התרמיל. דמותו בין המגורשים העניקה לתמונה זו משהו אל-מציאותי. נדמה היה לי כי רואה אני דף שנתלש מספר סיפורים או רומן היסטורי על גלות בבל או גירוש ספרד"8.

כפי שציינתי, ויזל לא חדל כל ימיו לשאול את עצמו למה. הוא הוסיף ושאל [ציטוט]:

"לא הבינותי הגם שרציתי להבין. שאלו כל ניצול ותשמעו כדברים האלה: מעל הכל התאמצנו להבין. למה כל המיתות האלה? מה התכלית של בית החרושת למוות הזה? איך להסביר את הנפש המטורפת שהמציאה את החור השחור של ההיסטוריה הנקרא בירקנאו"9?

תשובות לשאלות הקשות הללו לא נמצאו לו לויזל עד סוף ימיו אך היו לו תובנות ערכיות ומוסריות חשובות שנבעו מכך שהעמיק חקר באירועי השואה ובאנטישמיות.

אחת התובנות החשובות שאותה שב והדגיש בהזדמנויות רבות, ובין היתר בנאום שאותו נשא בשנת 1999 בבית הלבן, היא כי הסכנה הגדולה ביותר האורבת לאנושות היא האדישות. ובלשונו [ציטוט]:

"במידת-מה, האדישות לסבל שכזה היא שמפשיטה מעל האדם את אנושיותו. הרי האדישות מסוכנת יותר מכעס ומשנאה ... אדישות אינה מעוררת תגובה. אדישות איננה תגובה. אדישות איננה התחלה; היא סוף. ולכן האדישות היא תמיד חברה לאויב, שכן היא מיטיבה עם התוקפן - לעולם לא עם קורבנו, שכאבו מועצם כשהוא מרגיש נשכח מלב"10.

זהו להשקפתו של ויזל אחד הלקחים החשובים של השואה שצריך להדריך לא רק אותנו כיהודים אלא גם את כל עמי העולם. ואכן, ויזל פעל לאורך חייו במסירות אין קץ להנחלת לקח זה של השואה ונרתם למאבק עיקש נגד גילויים של אנטישמיות, גזענות ושנאה כלפי קבוצות מיעוטים שונות ברחבי העולם.

בפועלו זה משתקפת תפיסתו העקבית של ויזל כי על-אף שהשואה הייתה אירוע ייחודי וחסר תקדים לעם היהודי, היא נושאת מסר אוניברסלי לעולם כולו. באחת מן ההתבטאויות הצלולות והכנות שהיו כל כך אופייניות לויזל הוא העיד על עצמו כי [ציטוט] "אם אני רואה ייסורים אני מוכרח למחות, אני מוכרח לצעוק, אני מוכרח להגיד שזה לא בסדר"11.

כאמור, ויזל האמין כי זהו המצפן שצריך להנחות את דרכם של כל עמי העולם אך לפי תפיסתו למדינת ישראל יש בהקשר זה תפקיד חשוב במיוחד. וכדבריו [ציטוט]:

"אסור לנו להיות אדישים גם לסבלם של אחרים. גם זה חלק ממורשתנו המוסרית. כשבני-האדם סובלים עוול, כשהם נופלים קורבן לחברה או לגורל, אל לנו לבדוק את תעודת הזיהוי שלהם אלא, להציע להם את השתתפותנו. במילים אחרות, עלינו לעשות למען אחרים מה שאיש לא עשה למעננו. להביא לחם לרעב, קורת גג לחסר הבית, הגנה לחסרי הישע ותקווה למי שאיבדו כל תקווה"12.

לצד מחויבותו של ויזל לשימור זיכרון השואה, הוא פעל רבות גם להנחלת והנגשת אוצרות הרוח של העם היהודי לציבור הרחב.

כפרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת בוסטון הוא הוביל סטודנטים בקורסים שלו על ספרות הזיכרון לחקור נושאים בעלי חשיבות מרכזית לאינטראקציה ולהבנה האנושיים, תוך שימוש, בין היתר בדמויות מקראיות.13 בסדרת ספריו, "הנשמה המקראית", "הנשמה התלמודית" ו"הנשמה החסידית" הפגיש ויזל את הקוראים עם גלרייה של דמויות המלוות את עם ישראל זה מאות בשנים. בכך ביקש ויזל לשמר לא רק את זכר השואה, אלא את התת מודע הקולקטיבי היהודי שקדם לה.

כך למשל בפרק על חנינא בן דוסא בספר "הנשמה התלמודית" הוא כותב [ציטוט]:

"בכל מפגש ומפגש עם התלמוד אנו מנסים לחדור לעולמו הקסום על-ידי לימוד מוקפד של חכמיו הבולטים ביותר. אנו נפעמים מן החמלה של הלל הזקן, מחוסר פשרנותו של שמאי, אנו נסערים מן החזות הטרגית של רבן יוחנן בן-זכאי, מבועתים מן הבדידות של רבי מאיר ומן הייאוש של בן אבויה - ה"אחר", ועוד חכמים רבים אחרים.

התלמוד חושף לפני עם ישראל עולם נפלא אשר, בזכות השפה והודות לנשמה הפועמת בו, שורד במשך מאות שנים רוויות שנאה ואלימות מצד זרים עוינים. ככל שנחזור ונאמר זאת לא יהיה בכך די: התלמוד מהווה עבור עם ישראל כוח חיות. אין הוא רק ספר, או ספרייה, ואין הוא רק אורח חיים, אלא ביטוי לזיכרון קולקטיבי שאינו משמיט ואינו מזניח דבר"14.

לקוד המוסרי, החברתי והערכי שהותיר לנו ויזל כצוואה אנו, בני החברה הישראלית, חייבים ליצוק משמעות מעשית וממשית. אכן, אנו בני הדורות הבאים, מחויבים כולנו לא רק לשמר את הזיכרון של התקופה האפלה בתולדות האנושות שויזל חווה כנער, אלא גם לחיות חיים שיש להם משמעות ולתרום להקמת חברה טובה, שומרת חוק וצודקת.

מדינת ישראל העצמאית שהוקמה סמוך לאחר תום מלחמת העולם השנייה היא ביתו ומבצרו של העם היהודי. ויזל ראה במדינת ישראל מקום שבו בחרו שורדי השואה לקום מעפר ולבנות את ביתם. ויזל דיבר על-כך בכנס הניצולים הראשון שהתקיים ביד ושם באומרו [ציטוט]:

"אחרי המלחמה יכלו הניצולים האלה לבחור בניהיליזם, בהֶדוניזם, בנקמה אלימה או באנוכיות קיצונית סתם ... אבל תחת זאת בחרו הניצולים להדגיש את התקווה ואת הכבוד ... ניצולים רבים באו לישראל ועל הריסותיהם של חיים רבים כל-כך הקימו מדינה חדשה, מדינה הדוגלת בכבוד ודוגלת באנושיות ... שום אדם אינו אוהב את ישראל כמו הניצולים" 15.

אכן, מדינת ישראל היא מקור של עוצמה, גאווה ותקווה לכולנו ואנו מצווים לשמור עליה ועל הערכים הדמוקרטיים שאותם חרטו האבות המייסדים על דגלה עם הקמתה. בראש סולם הערכים הללו יש להציב את כבודו של האדם - כל אדם באשר הוא אדם - ואת ההגנה על זכויות יסוד של חרות ושוויון.

המחויבות להגשים ערכים אלה מוטלת אולי במידה מוגברת עלינו, אנשיי החוק והמשפט כמי שמחויבים להגן על ערכי היסוד וזכויות האדם ולהגשים בכך את שלטון החוק במובן המהותי של עקרון זה.

הערות

1. אלי ויזל כל הנחלים הולכים אל הים 25 (נעמי כרמל מתרגמת, 2000).

2. שם, בעמ' 26.

3. (1991)ATRED HONGEST LHE: TNTISEMITISM, AISTRICHS. WOBERT R.

4. הציטוט מתוך הרצאתה של פרופ' דינה פורת "תורת הגזע והאנטישמיות הנאצית".

5. אורה לימור "מריה והיהודים: שלושה סיפורי עדות" אלפיים 28, 147 (2005).

6. יהודה באואר העם המחוצף 99 (2013).

7. רוברט ויסטריך "הרהורים על אנטישמיות" אלפיים 28, 59-60 (2005).

8. אלי ויזל הלילה ועוד 2 סיפורים השחר, היום 29 (חיים גורי מתרגם, 2005) (להלן: הלילה).

9. כל הנחלים, עמ' 79.

10. אלי ויזל "סכנת האדישות" (1999), מתוך רוזלינד הורטון וסלי סימונס נאומים ששינו את העולם (אורן נהרי עורך את המהדורה העברית וענבל שגיב-נקדימון מתרגמת, 2008).

11. מתוך תוכנית במהדורת "מבט" על המורשת שאלי ויזל הותיר אחריו (3.7.2016).

12. שם.

13. דף מרצה באוניברסיטת בוסטון wiesel-iehttps://www.bu.edu/jewishstudies/profile/el/.

14. הנשמה התלמודית, עמ' 213 מתוך 1212 באפליקציה "עברית".

15. דברים שנשא ויזל בכנס הניצולים הראשון ביד ושם.



תאריך:  23/12/2018   |   עודכן:  23/12/2018
אסתר חיות
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אדישות מסוכנת יותר מכעס ומשנאה
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  שואה וגבורה
הזמר אביב גפן מוביל פרויקט להלחנת שירים שכתבו יהודים בתקופת השואה, בהיותם בתוך הגטאות ובמקומות מסתור. מדובר ביצירות שאותרו על-ידי מכון 'שם עולם' לחקר השואה. יוזם הפרויקט הוא יועץ התקשורת משה קולגהפט. זמרים נוספים שצפויים להשתתף במיזם הם נועה קירל, נינט, ישי לוי, גיא ויהל, דיקלה, מוש בן ארי, לי בירן, יונתן רזאל ונסרין. המנהל המוסיקלי של הפרויקט הוא אביב גפן, והמפיק המוסיקלי הוא עומרי אגמון.
21/12/2018  |  איציק וולף  |   חדשות
נציגי הממשלה נוהגים להשמיע, מפעם לפעם, הצהרת נרגשות, ואפילו בומבסטיות, על הצורך לדאוג לניצולי השואה שעדיין חיים עמנו כאן. אלא שלא אחת מתחוור כי אחד בפה ואחד בלב, כאשר המרחק ביו דיבורים הוא לא רק גדול מדי, אלא שפעמים אין ספור לא מקבלים הניצולים אפילו את המינימום המגיע להם.
19/12/2018  |  ראובן לייב  |   מאמרים
מכחישי השואה יודעים ידוע היטב כי הם מכחישים אמת לאמיתה. כדי שנבין. הם מכחישים את השואה שהייתה. הם יודעים שהייתה. מה שהם מכחישים הוא מה שהיא תהייה בעתיד. הם מכינים אותה להיות שקר מחר. מפני שהייתה. מפני שהיא אמת. כל מה שהיה אמת אתמול ושלשום, מוכחש היום כדי שיוקע כשקר בעתיד. ואז, הם אומרים כי העתיד כבר כאן, כי השואה היא כבר שקר, היא כבר עברה את תהליך הגמילה מן האמת שיבשיל רק בעוד זמן, אבל כיוון שיבשיל - יהי רצון שכאילו כבר הבשיל. זה סוג של טירוף.
18/12/2018  |  יצחק מאיר  |   מאמרים
אני שואל: האם ילדי בית הספר בהונגריה של Viktor Orbán ראש הממשלה, מנהיג המפלגה השמרנית הלאומנית 'פידש' לומדים מה זה Párt Nyilaskeresztes (מפלגת צלב החץ) או אולי ההונגרית הזאת היא מסובכת מדי, כתיב ארוך המקשה על ילדי הקדמה הלאומית, או אולי צלב החץ הוא סיפור מקברי של לאומנים שהגיעו לשלטון בימי ההשמדה של הונגריה במהירות שלא ברא השטן והגרמנים שיתפו אתה פעולה אומרים שרידי יהדות הונגריה, או להפך, הם עם הגרמנים, וראש הממשלה שלהם Ferenc Szálasi הוצא להורג על-ידי ההונגרים אחרי המלחמה על פשעיו. האם הם שמעו את השם Ferenc Szálasi? או את השם Döme Sztójay, קולבורטור פשיסטי, ראש ממשלה, שותף מלא לרדיפה, ולעינויים, ולהכנות השמד. או אפילו את השם אדמירל הורטי, והאם הם יודעים, האם הם יודעים מי היה, ומה חוקק?
18/12/2018  |  יצחק מאיר  |   מכתבים/הערות
בנח קליגר היה שילוב מרתק של איש ספר, איש עדות שזכר כל פרט, כתב ספורט מוערך בעולם ובארץ, פובליציסט בעל עמדות נחרצות וברורות, אמיץ לב ואיש שיחה נעים להתרועע. על תרומתו יוצאת הדופן להנחלת זיכרון השואה כבר נאמרו ונכתבו תילי תילים של מילים ובכל זאת בלי כמה מילים על איש העדות האולטימטיבי אי-אפשר.
17/12/2018  |  יורם דורי  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
מאיר חוטקובסקי
מאיר חוטקובסקי
94% מהקשישים התכוננו מראש לשעת החירום והצטיידו עם רשימת טלפונים של קרובי משפחה, תרופות וכסף מזומן
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
טובה חוכמת השיח המדיני מהפעלת כלי הקרב, לשם כך יש גם לאמץ הצעת ארה"ב, מדינה ידידותית לישראל
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il