|   15:07:40
דלג
  הרצל חקק  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
פחד מרופא שיניים: אסטרטגיות להתמודדות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

דיון בכמה סוגיות של פרשת 'מקץ' - דרשה בשבת חתן

מקץ החלום - האם נפתח חלון

על חלומות פרעה ויוסף ושאר שאלות חלום ומציאות - דרשה על פרשת 'מקץ' - ספר בראשית זו דרשה שנשאתי בשבת חתן בנוף איילון - לכבוד החתן והכלה: האחיינית שלי נוגה זמרן והחתן שלה ינון פורר נאחל מזל טוב לזוג המאושר ינון ונוגה פורר
24/12/2018  |   הרצל חקק   |   כתבות   |   תגובות
יוסף לפני פרעה [צילום: ציורו של פטר ון-קורלניוס]

פרעה מבקש פתרון לחלום השיבולים [צילום: צייר: גוסט דורה]

ינון ונוגה פורר - הזוג המאושר [צילום: הרצל חקק]

יוסף נמכר לעבד [צייר: גוסטב דורה]

פרשת מִקֵּץ, פותחת בסיפור חלומותיו של פרעה - וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר. ומתברר לנו חיש מהר, שהחלום הוא חלון לעולם אחר, למבט אחר על המציאות. המעבר מן הפרשה הקודמת לפרשה הזו הוא סוג של רכבת הרים בין חלומות לחלומות, ועודֶנו אחוזי תדהמה לנוכח פתרון החלומות בסיפור הקודם. בטרם קמנו מקוּרֵי החלום האלה אנו מיטלטלים לְסערת חלומות חדשה. את פנינו מקדמת מילת מפתח מאוד מסקרנת: אנו מתוודעים למילה מִקֵּץ, ודי מהר נגיע לפרשת היקיצה והחלום.

בטווח הראייה של מילת מפתח זו יש תקופה משמעותית: שנתיים ימים חולפים מאז הפתרון הקודם, מאז פתר יוסף את חלומות שר המשקים ושר האופים. טבעת מצטרף לטבעת. יש קשר. אנו מבינים וחשים בעוצמה חזקה, שיש זיקה בין הפרשות, שיש למלה הזו מִקֵּץ מהות ייחודית, גֶשר בין רכבת הרים אחת לשנייה: חלפו שנתיים בין החלומות של השרים לַחלומות של המלך.

מִקֵּץ - זה הַחישוק המחבּר בין הזמנים, בין הנפשות הפועלות, מדוע דווקא מִקֵּץ? זה המוטיב המרכזי - וזה גם שֵם הפרשה שלנו. מוזר, מילה שֶנראית לכאורה כמילה מקשרת ושולית מקבלת מעמד של גיבורַת על. לרגעים, זה קצת מטריד. אנו די שואלים את עצמנו: מה פֵּשר הדבר? כיצד מילה, שנראית לכאורה סתמית, היא כותרת הסיפור הדרמטי שיבוא?

אל נשכח, לא קיבלנו שום מידע, מה קרה בשנתיים שחלפו, איננו יודעים מה עלה בגורלו של יוסף בפרק זמן זה. אנו יכולים לנחש, שחיכּה בקוצר רוח, שיקרה נס, שייוושע. סערת החלומות של שנֵי השרים בוודאי מילאה לו את המצברים, נטעה בו תקוות, אבל כגודל הציפייה גודל האכזבה.

המילה מקֵץ הופכת להיות צומת זמנים, מפגש בין הבור לבין האור. כל חייו של הנער העברי הזה הם גלגל ענק מסתובב, פעם למעלה ופעם למטה: סיפור יוסף התחיל בבור חשוך...משם עבר לשיירת סוחרים, ועתה הוא שוב בתא אפל. לאחר תלונתה של אשת פוטיפר הוא מיטלטל שוב: הנה הוא שוב בבירא עמיקתא, בבית הסוהר. נער עברי בבור של סיוטי בלהות, ואין אור בקצה המנהרה. הלב מרגיש את רחשי ליבו, את תקוותיו, כמה האמין, שהנה תיפתח לו דלת באמצעות שר המשקים. הייתה לו נקודת אור בחלון הקטן, תקווה שיקיץ הקץ על האופל הנורא. לרגע נדלק אור, אבל כל זה כָּבה מהר מאד: וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ.

זמן חלף ...הסיפור אינו יורד לפרטים, יוסף נשכח, איננו יודעים מה עלה בגורלו. הכל כתוב בחיסכון. הלב רוטט: בוודאי משהו קרה בשנתיים האלה, והמילה 'מִקֵּץ', נותנת משב אוויר:, זה לא קץ נורא, זה משהו באמצע, משהו כנראה משתנה. יש מעֲבר לזמן חדש, ומילת הקשר מבשרת קפיצה מזמן לזמן. זה לא קץ ממש, זה מִקֵּץ... .המילה יוצרת התחברות פנימית בין התקופה הקודמת לתקופה החדשה. משהו הבשיל בין שתי הפרשות, תנאים שנרקמו בין הזמנים הבשילו הוויה חדשה קורמת עור וגידים בין סֶבֶב חלומות אחד של שרים בבית הסוהר לסֶבֶב החלומות של המלך פרעה בארמון המלוכה. המילה מִקֵּץ היא הגשר.

הקשר בין זיכרון לשכחה

האם יש פתרון לעלילת חייו הסבוכה של יוסף... מתברר, שהכול מתחבר ליכולת הפתרון של הנער העברי המופלא הזה. בסבב הקודם יוסף גילה כישרון בפתרון חלומות, והנה אנו עוברים לסיפור חדש, שבו יוסף יגלה את יכולתו המופלאה שוב, והפעם ברמה הלאומית. הפעם יש לנער יכולת לשנות חייו של עם שלם, חייהם של עמים רבים.

הבה נבדוק כיצד מעכל הנער העברי את הטלטלה הזו, מה קורה לו לאחר פתרון חלומות השרים, וכיצד העגלה דוהרת קדימה. כאשר הציג יוסף לשר המשקים את הפתרון המשמח, שהנה הוא יוצא לחופשי ושוב יכהן בתפקיד שר, הוא ממהר לבקש ממנו: כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה (בראשית מ' פסוק י"ד).

הוא בוודאי חש אנחת רווחה גדולה. יוסף, שסבל תקופה ארוכה, מחכה כבר לשינוי, לגאולה. הנער שעבר מאופל לאופל, מבקש "לראות את האור" בקצה הבור. יוסף בטוח לרגע, שהחלום אכן יוביל ליציאתו של שר המשקים לחופשי, ואולי מכאן יקרה השינוי הגדול. אבל הדלת הכבדה נסגרת שוב. שר המשקים שזכה לכל הטוב ולשררה - ניתק מיוסף לחלוטין: וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ (בראשית מ' פסוק כ"ג).

ושימו לב, על שר המשקים נאמר שלא זכר, וכהדגשה נאמר שוב, ששר המשקים שכח... מדוע טורח הכתוב לחזור על אותם דברים במילים שונות, ובאמת זה משונה. מדוע לומר דברים פעמיים? הרי לא לזכור פירושו לשכוח?

חכמינו קשרו בין הביטויים האלה לאותו ביטוי מפתח, ולניסוח כולו: מקץ שנתיים ימים. וכאן בא המדרש, מנסה למצוא את הסוד באותם שנתיים ימים.

וכאן ההסבר של חכמינו יורד לסוד הדברים: יוסף חזר פעמיים - זכרתני... והזכרתני... כנגד כל אחת משתי הבקשות של יוסף משר המשקים, הוטל משמַים עיכוב של שנה נוספת בשחרורו. כנגד הבקשה זְכַרְתַּנִי" יש ביטוי מקביל כגמול: וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף. וכנגד הבקשה וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה יש מעין עונש ביחס ליוסף - "וַיִּשְׁכָּחֵהוּ".

הבקשה משר המשקים נתפסת כמבחן אמונה, מדוע יוסף סומך על שר המשקים ואינו בוטח בהשגחה העליונה? ייתכן מאד, שהחזרה במילה 'וישכחהו' היא עדות לכך, ששר המשקים לא זכר, ובתוך תוכו גם יוסף התפלל שישכח. בתוך תוכו, ייחל שהישועה תבוא מאליה ולא באמצעות ביטחון בבן אנוש.

לאחר שנתיים נוספות בכלא, יוסף כבר מבין כי לא נכון היה מצִדו לסמוך על בשר ודם, היה עליו לסמוך רק על ישועת האל. לעתים, עלינו להבין, שיש לתת לזמן להבשיל תהליכים.

מקץ שנתיים, ותכף השינוי יקרה גם במסלול החיצוני וגם עמוק בלב: כשהישועה מגיעה, הכל קורה כהרף עין... מהלך מובהק של "אחישנה"... ממש בריצה... "וַיְרִיצֻהוּ"... (פרק מ"א, פסוק י"ד). ואכן, ללא כל רמז או הודעה מוקדמת, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים קורית התמורה המפתיעה: וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר (בראשית מ"א, פסוק י"ד).

כשזה רץ, יש קצה לזמן שהיה, מתחיל זמן חדש. קץ, מקץ...לא פלא שהמפרשים מוצאים קשר בין קץ לבין קצה, מציאות אחת הגיעה לקצה שלה, והנה יש פֶתח לזמן אחר, קצה של תקופה חדשה. ומה פלא: הקצה החדש מתחיל ביקיצה מחלום. מקץ, קצה, יקיצה.

חיבור בין עולם לעולם

אנו עוברים מזמן לזמן ולרגע שואלים את עצמנו, האם אכן אנו בקצה שלמציאות אחרת. האם המציאות אותה אנו רואים מול העיניים היא המציאות האמתית, או שמא מראית הדברים היא רק מעטֶה מדומה המכסֶה על "החלום"...

וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם, כלומר: פרעה חש כמו ניעור מחלם בלהות, זוכר שחזה באיזה מראה מסויט, במציאות מעורפלת אכזרית. כולו אחוז הלם, וקשה לו. הוא נראה כמסרב, ממשיך לישון- וחולם שנית. הקיץ מחלום אחד והנה הוא מקבל מסר דומה בחלום השני. אותה גברת בשינוי אדרת. פעם שיבולים, ופעם פרות.

לרגע הוא שואל את עצמו, מה זה אומר לגבי חיי שלי? הוא חש, שהנה הקיץ למֶסֶר מעולם אחר.. לפי המסופר, ולפי שטף האירועים והלחץ שלו לקבל פתרון, נראה שהוא מבין שהגיע עת המעשים. מבחינתו, מבין הוא, שהקיץ אל המציאות האמתית.

שבנו לאותה פצצה מתקתקת שקראנו לה "מִקֵּץ" - תוכן התקופה מתחיל להתבהר. מכוח אותה יקיצה של פרעה, ובדרישתו להבין את פשר החלום, הוא חותם את הקצה של זמן המעבר, אותו פסק זמן שנקרא 'מקץ'. הנה תם פרק, ומאיר זמן חדש, המלך מקיץ ומתעורר, ובו-זמנית מֵקיץ יוסף משנתיים של ציפייה, יש סיכוי לזמן אחר. יש צוהר, מסתמן מַעבר למציאות חדשה ומוארת.

אם לרגע למדנו שבשל רגע של משבר אמונה נענש יוסף בשנתיים נוספות, הנה הגיע זמן מחילה. יש קצה חדש, יש סוף טוב - הנה הקיץ הקֵּץ על שביו ומאסרו.

חיבור בין חיי האב לחיי הבן

הזיקות בין החלומות מַפנים את מבטנו לקשר המיוחד בין עולמו של האב יעקב, לעולמו של הבן יוסף: יש דמיון בין חייו של יוסף לחייו של יעקב. יעקב נאלץ לעזוב את ביתו ולעבור לארץ אחרת בשל שנאת אחיו, וכך גם גורלו של יוסף.

יעקב האב מגלה צופן של ייעוד בחלום בבית אל. יש קשר בין שמים לארץ: סולם מוצב ארצה וראשו בשמים (בראשית פרק כ"ח, פסוק י"ב).

בחלומותיו של יוסף - מתח דומה - בראשית פרק ל"ז, פסוקים ז' עד י': מצד אחד חלום על שדה אלומות, האלומה המרכזית קמה וגם ניצבה, נמתחת בין ארץ לשמים. ובחלומו השני: הירח, השמש והכוכבים. קשר בין ארץ ושמים.

ויש סימנים אחרים המעידים על קשר בין עלילות חייהם של יעקב ויוסף:

בחייו של יעקב יש משמעות לשני סבבים של שבע שנים, שבע ועוד שבע. שבע שנים עובד יעקב ומקבל את לאה, ועליו להשלים עוד שבע שנים לזכות ברחל.

בפתרון החלום של פרעה, צופה יוסף סבב של שבע שנים טובות ושבע שנים רעות. קצת מזכיר לנו, שבע שנים לאה, שבע שנים רחל.

והניסוח מדהים: לאחר שבע השנים הנוספות שחלפו, עד שהשיג את רחל, נאמר על תחושת יעקב: ויהיו בעיניו כימים אחדים (בראשית כ"ט, פסוק כ"א).

בסיפור המעבר לחלומות פרעה, שאותם פותר יוסף, נאמר 'מקץ שנתיים ימים'. אפשר למצוא גם כאן חיבור בין האב יעקב לבן יוסף:

בהגות החסידית הסביר זאת הצדיק מאיר מפרמישלאן בדרך דומה: חלפו שנתיים בחיי יוסף - והן נראו כימים אחדים. כשניכרת הישועה באופק, כך מבין הצדיק, התקופה הקשה שחלפה, אותן שנים נוספות - כל אלה חלפו בעיני יוסף 'ימים אחדים'. לפי פירוש הצדיק, יש דמיון בין תחושת האב לתחושת הבן.

חלומות שר המשקים ושר האופים - כהכנה לפתרון חלומות פרעה

כפי שראינו קשר בין חיי האב לחיי הבן, שבע ועוד שבע, סבב של טוב ורע, אפשר לראות גם במעבר מחלומות שני השרים לחלומות פרעה צופן דומה, דימויים ותמונות, שהובילו את יוסף לפתרון הנכון של חלומות פרעה. גם בחלומות שני השרים אנו רואים סיטואציות של טוב ורע, חלום של ברכה ועתיד טוב, ומול מצב זה חלום שמבשר כליה ואסון.

בחלום של שר המשקים - פרק מ', פסוק י-י"א:

פסוק י' -

בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי. וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים

פסוק י"א -

וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה.

זה מזכיר את חלום יוסף על האלומות בשדה-

כך בבראשית פרק ל"ז פסוק ז': וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. לפנינו שדה שיבולים - ויש פריחה שעולה על גדותיה.

ומה קורה בחלום שר המשקים? יש דמיון ויש גם שוני. בחלום שר המשקים כּל שלבי הפריחה מתרחשים במפתיע יחד: קודם כל, הפריחה עצמה, שלב שבו מוציאה הגפן פרחים קטנים. אבל זה לא הכול. בו-זמנית מתרחש שלב נוסף: הלבלוב, העלאת הניצה. ועדיין באותו שלב תאוצה נוספת: הבשלת הפרי.

"הבשילו אשכלותיה ענבים". הענבים מוכנים לבָּציר, לסחיטה. החלום מתאר מהלך של שפע ופריחה מדהימים: כל השלבּים קורים בבת אחת. מיד כשפרחה הגפן היא כבר העלתה ניצה, ותכף ומיד - 'הבשילו אשכלותיה ענבים'.

מה חיובי כל כך בחלום שר המשקים: בחלומו הוא לוקח מן הענבים בגפן, סוחט יין לתוך הכוס, פרעה מושיט יד לקבל את הכוס, והשר ממלא אותה ביין. כל משאלות הלב הטובות מתגשמות. כנגד החלום הטוב יש החלום הרע של שר האופים - פרק מ' פסוק ט"ז-י"ז:

פסוק ט"ז -

וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר, וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף: "אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי

פסוק י"ז -

וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה, מַעֲשֵׂה אֹפֶה, וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל, מֵעַל רֹאשִׁי.

לרגע יש תחושה, שיֵש דמיון, שהרי שני השרים רוצים לשרת המלך. שלושה שָׂריגים מול שלושה סלים. היכן המוקש בחלומו של שר האופים, מה מסמן אסון?

סַלי המאפה ארוגים שתי וערב מענפים, והם מונחים על ראשו. כאן ההבדל הגדול: לא המלך אוכל מן התוצרת המבורכת, אלא עופות פרא מנקרים את מיני המאפה. לפי הפתרון, העוף בחלום המנקר דברי מאפה מעל ראשו הוא רמז רע: רמז לעופות השמים שינקרו את בשרו, שר האופים יהיה מאכל לעוף השמים.

חלומות אלה אכן הכינו את יוסף לתמונות, שעולות בחלומות פרעה: העופות המנקרים בפראיות את המאפים שָׁבים בדרך אחרת. התמונה די דומה לשבּלים הרעות הטורפות את השבּלים המלאות בחלום פרעה - או לַפָּרות הרזות הטורפות את הפרות הבריאות.

ננסה להביט לרגע ממעוף הציפור על חלומות השרים וחלומות פרעה: ליוסף מוצגים שני חלומות מקבילים: אחד מבשר עתיד מבורך, השני מבשר עתיד דֶמוני, עתיד של אסון.

שר האופים שמח על פתרון חלום שר המשקים ואומר ליוסף: אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי - פסוק ט"ז. יוסף קולט מיד, שיֵש דמיון גדול: שני החלומות הם סביב תפקידם כמשרתי המלך פרעה, כשרים בפמליה הנבחרת של המלך, ויש דמיון בין שלושת השריגים לשלושת הסלים. יוסף ברוח הקודש מיד רואה, שדווקא הניגוד בין החלומות הוא המכריע כאן:

שר המשקים מַגיש את היין לפרעה, הנה שב הוא לתודעת השירות. זה רומז, שימשיך להגיש בעתיד יין לפרעה. והבדל רב בין זה לחלום השני: שר האופים מכין את מיני המאפים, אבל יגיעתו היא לָריק. העוף אוכל את פרי עמלו. לא המלך. זה רומז לכך, שהשר לא ימלא את ייעודו, לא יגיש את המאפים למלך.

יש מצב של הבשלה מאוחרת

נשוב לחלום של שר המשקים ולאופק החדש הנפתח לפני יוסף, אותה תקווה, שהתערבות שר המשקים תוביל להצלתו: אנו צופים ביוסף פונה לשר המשקים, לאחר שהיטיב לפתור את החלום. יש בו תחושה עתה, שהנה מצא הזדמנות, שתוביל לישועתו. יוסף פונה בבקשה לשר המשקים. אבל הוא מגלה - זה לא פשוט: דברים חייבים להבשיל, לפעמים נשכחים מלב.

ראינו זאת גם בספר נחמיה פרק ב', כאשר נחמיה שומע את סיפור גורלה של ירושלים, והוא פונה למלך ומבקש להישלח לעירו החרבה כדי לגאול אותה, נחמיה פרק ב, פסוק ה.

דברים מתעכבים - ויש שלבי הכנה: "ואתנה לו זמן", כך בנחמיה בפרק ב' פסוק ו'.

מתברר, שגם אותו ביטוי משמעותי 'מקץ שנתיים ימים' מדבר על הבשלת זמן, זו תקופה של הבשלת אירועים: יש לעתים שאנו נצרכים להבשלת תנאים עד שנוצרת שעת כושר לשינוי. נראֶה, שאותו פרק זמן של שנתיים הוא זמן מעֲבר, מילת המפתח מעידה על זמן מפתח.

יוסף אמור על-פי הייעוד לזכות בתפקיד הנהגה. אילו שר המשקים היה פונה מיד לפרעה, ומשחרר אותו מבית הסוהר, ייתכן שיוסף היה הופך להיות עוד נתין מצרי פשוט ונעלם. ברגע שיוסף נקרא לפרעה בשעה כה גורלית, הכל מקבל ממדים אחרים, תאוצה שוברת שיאים: מריצים אותו, מחכים לו, ויש משמעות לעובדה שיש תהליכים פנימיים, השגחה מלמעלה: התהליך אכן הבשיל, לגאולה יש זמן שבו היא צריכה לקרות.

מעניין להשוות לרגע את תוכן חלומותיו של פרעה לתוכן החלומות של יוסף ושל יעקב. החלומות של האב והבן מסמנות דרך - מאירות ייעוד, יש בהם קשר בין ארץ ושמים. יעקב רואה סולם שקושר בין שמים לארץ, ויודע שייעודו קשור במתח הזה בין הרוחני לארצי.

אותו מתח נגלה גם בחלומות יוסף - מצד אחד החלום על השיבולים ומצד שני החלום שמתאר מציאות שמימית. כוכבים ושמש וירח. שני החלומות מחזקים בו תודעת שליחות, תחושה שנועד להנהיג, לגאול. חלומותיו כנער נטעו בו משימה וייעוד. הוא במרכז. בחלום שר המשקים התבהרה לו משמעות היותו במרכז. כאשר חזרתו של שר המשקים לשרת ולפעול למען הכלל ולמען המלך היא זו שסימנה חיים, נופל האסימון.

יוסף מבין מה מוביל לנתיב גאולה, אכן חשוב להיות במרכז. אך כאן נוסף מוטיב שמשפיע עליו להבין את ייעודו. הוא במרכז כדי לשרת את אחֶיו, את הכלל. וכך הוא אומר לאחיו: "למִחְיָה שלָחני" - פרק מ"ה פסוק ה.

כבר בחלום האלומות חש שהוא נבחר. הגיעה השעה, שבה הוא מבטא את ייעודו: לא השררה מניעה אותו, הוא חש שנבחר, שיועד להיות מי שיגאל, יושיע, ימַלא את התוכנית האלוהית לגבי גורל עם ישראל.

במעבר בין החלומות ראינו ניגודים בין טוב לרע, ובחייו שלו רואה יוסף שמעבר לרע יש טוב נסתר: "אל תֵעָצבו כי מכרתם אותי...כי למִחיה שלחני" -

בראשית מ"ה פסוק ה -

מֵעבר לכל מה שנראה רע, נפתח אופק טוב.

החלום שלי ופתרונו

לפני שנים פרסמתי שיר שלי בשם 'ואֵין לי פותר'. השיר שלי מתכתב עם סיפורו של יוסף בעל החלומות ועם כתונת הפסים כַּציר המרכזי של חייו. אלה המילים של השיר.

גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא בֵּית סֵפֶר
לֹא אִירָא
עִמִּי כֻּתֹּנֶת שֶׁרָקְמָה לִי אִמִּי בְּזִמְרָתָהּ
כֻּתֹּנֶת בִּצְבָעִים חַיִּים, כֻּתֹּנֶת שֶׁל שִׁירָה


בַּדֶּרֶךְ חִפַּשְׂתִּי לִי אֲוִיר טוֹב
נְכֹאת צֳרִי וָלֹט
וְעֵת יָשַׁבְתִּי מוּל מוֹרָה מְהַמְהֶמֶת בִּשְׂפָתַיִם
נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת, רַק קִירוֹת, וְגִיר, וְשֶׁקֶט בַּקּוֹלוֹת


וּבְמֶתֶק שְׂפָתֶיהָ הוֹרַדְתִּי אֶל הַקֹּר
שָׁם בַּמִּשְׂרָד הִלְבִּישׁוּנִי חֻלְצָה וְאָמְרוּ לִכְבוֹדִי
וְחִכִּיתִי לְקוֹלָהּ הַמָּתֹק שֶׁל אִמָּא
כִּי תָּמִיד אָמַרְתִּי, כִּי אַתְּ עִמָּדִי


תִּלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה, דּוֹמָה לְכֻלָּם
דּוֹמָה לַקִּירוֹת, דּוֹמָה לַתִּקְרָה, לָאוּלָם,
וְחַשְׁתִּי כִּי שְׁנָתִי נָדְדָה, כִּי עָשׂוּנִי אַחֵר
וּבָאתִי לְאִמִּי: חֲלוֹם חָלַמְתִּי
וְאֵין לִי פּוֹתֵר


כֻּתָּנְתִּי בְּאָהֳלִי, חֻלְצָה בְּצֵאתִי
הוֹלֵךְ וְשָׁב, לַשָּׁוְא
שְׁוָא נָע, שְׁוָא נָד
בֵּין כֻּתֹּנֶת רְקוּמָה, שְׂפַת אֵם
לְבֵין חֻלְצַת בֵּית סֵפֶר, רַק בַּד
תְּפָרִים, כְּסוּת לְבָדָד


גַּם כִּי אֶחְיֶה בְּכֻתֹּנֶת שׁוֹנָה
תָּמִיד בְּרִקְמוֹתַי אוֹתוֹ אָרִיג, אוֹתָן מַנְגִּינוֹת
רַגְלַי הוֹלְכוֹת בֵּין בָּתִּים וְקִירוֹת
וְשָׁם בַּנְּשָׁמָה אֱלֹהִים יָשָׁן מֵצִיץ לִי
בֵּין הַחַלּוֹנוֹת


השיר מתאר מצב של קרַע בין תרבות הבית לתרבּות בית הספר. הבית מנחיל את ערכיו והוא מסומל באותה כתונת. הבגד מסמל כאן מטעָן תרבותי, זהות. 'כתונת הפסים', שאמי הכינה לי נלקחת ממני - ובמקומה מעניקים לי חולצת בית ספר, תלבושת אחידה. ילד מיוחד חש לפתע שאיבד משהו, שהוא ילד חסר זהות ייחודית.

בכאב הוא נזעק מיד: וּבָאתִי לְאִמִּי: חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵין לִי פּוֹתֵר.

רְאו באיזו דרמה קורא זאת השחקן מולי שולמן - במופע מיוחד על שירי הרצל ובלפור חקק בבית אריאלה בתל אביב.

המעברים בשיר זה דרמטיים: יוסף הורד אל הבור, הוא מרגיש, שהורידו אותו אל הקור. הפתיחה קשה - "גם כי אלך בגיא בית ספר" כשברקע מתנגנת בראשנו הפסוק - "גם כּי אֵלך בגיא צלמוות": בפסוק מתהלים כ"ג יש מציאות של ביטחון בעונג ובשלווה, השגחה בטוחה, שהאל מעניק לו - "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני". כאן השלווה והביטחון זוכים לביטוי ברור במזמור בספר תהילים.

וכך גם בשיר שלי - הילד מרגיש כמו הצדיק מתהילים: אין הוא ירא מן הרעות, שכן יש לו תחושת ביטחון, המוקנית לו בכוחה של הכתונת, שאמו רקמה לו.

הזהות המקורית שמרה עליו - ה"רִקמה" וה"זמרה" הגנו אליו:

כֻּתֹּנֶת בִּצְבָעִים חַיִּים, כֻּתֹּנֶת שֶׁל שִׁירָה

הילד, גיבור השיר, נותר מנושל: בן רגע איבד את הצבעוניות והזמרה והיופי העשיר של מורשת האם - ועתה הוא לכוד באותו מקום נורא -

בְּגֵיא בֵּית סֵפֶר

במקום המאתגר הזה חסרים לו מאוד החום והייחוד של הכותונת הספוגה בשִירה. מה פלא, שהוא חש שנזרק לבור חשוך, לקור בלתי נסבל. הוא מרגיש, שגזלו את זהותו, שהוליכו אותו לזהוּת אחרת, כמו יוסף שנמכר ונעקר מחייו.

הילד מבקש, שיפתרו לו את החלום, שיוציאו אותו מן החלום הרע - ואת השיר הוא מסיים באותה מציאות חדשה ומורכבת. הילד חש שנקלע במציאות שסועה, חיים בין רשויות. ועם זאת עדיין נותרה יוקדת בו אותה אֱמונה אישית, שמורֶשת הבית לא תימָחק לעולם.

הזהות האמתית אכן חזקה מכל, גם מגֵיא צלמוות, גם מגֵיא בית ספר, כה מתנכֵּר וכה מרוחק.

סיפורו של הילד הבוער והחולם

הילד החולם, שכתב את השיר הקודם - מספר על החלום שנחֱרב בשיר אחר, תְּעוּדָה נִשְׁכַּחַת.

לפני שנים רבות החריבו לי את מחוז החלומות שלי, הרסו את בית הספר של הילדוּת, את בית הספר 'אליאנס כי"ח לבנים": כולנו ידענו מה משמעות כי"ח...כל ישראל חברים. למדנו להאמין בחברוּת, בערבוּת הדדית, והנה יום אחד, קמו והרסו לנו את מקדש התֹּם. בנו עליו קַניון של חנויות.

כתבתי על כך את השיר: "תעודה נשכחת".

הנה השיר שלי - כאן בקישורית: השחקן מולי שולמן קורא את השיר - ולפי הדרך שבּה הוא קורא - אתה חש את המציאות מתפענחת, את שברֵי המציאות:

זה השיר. אנו כילדים זכינו, שהורינו קנו לנו באותה תקופה דלה בגדים מרוֹכלים. ממרחק זמן נראים הילדים בשיר כנביאי קֹדֶשׁ. אכן חשנו רצון לממֵש חלומות. הילד בשיר מתואר 'בוער וחולם'. לימים

הבינונו, שהיינו צריכים לגלות מעורבות אנושית שלנו בפתרון החלום של הילדות, לקום ולגאול את חיינו, לשמור על כל הטוב והתמים שהיה ביקוּם שלנו. לזכור את דרכו של יוסף בעל החלומות.

כך פותח השיר שלי "תעודה נשכחת":

בַּסְּוֶדֶר הַצְּבָאִי הָיִיתִי יֶלֶד

בּוֹעֵר וְחוֹלֵם. הַצְּבָעִים הַיְּחִידִים עַל הָאָרֶץ הַשְּׁחוֹרָה

הָיוּ זְעָקָה

שֶׁל אֵשׁ. וּפִתְאֹם חֲלוֹמוֹתַי. וּפִתְאֹם מַרְאָם שֻׁנָּה כְּמוֹ לֹא

הָיוּ כְּלָל. מָתַי

הָיִיתִי יֶלֶד. מָתַי לָבַשְׁתִּי סְוֶדֶר צְבָאִי שֶׁאִמָּא קָנְתָה

מֵרוֹכֵל זָקֵן.


הנה לפנינו בגד החלומות של הילד בשיר שלי: הסוודר הצבאי. יש בשיר דגש על מוטיב הבגד. הילד לובש סוודר, שאמו קנתה מרוכל זקן. לְימים הוא חש, שהָיה חייל בשְׂדה מערכה על עתיד השכונה התמימה, על עתיד העולם, על אצילותו, על ערכיו.

בשיר שלי "תעודה נשכחת" יש התפכחות בחֲלוף השנים. הבגד מקבל מובן אחר. זה הרי מבט של שִׁיבה מאוחרת: הילד מבין בבגרותו, שהבגד היה סֵמל, הוא וחבריו באותו 'סוודר צבאי' היו חיילים קטנים. הילד שבָּגר מבין עתה, כמה חשוב לתקן את העולם. אבל, שלא כיוסף, אין הוא מוצא דרך, הוא משנֵן בשקט פסוקים, שלחש כילד בכיתת בית הספר, באותו משכָּן 'כל ישראל חברים'. הבית הישן הפך בלבּו למקדש, לחלום ישן. הוא מתפלל חֶרֶש לאותו בית חלומות שהיה כִּליל שלמוּת, יעד לתיקון, לעולם אחר.

הנה קישורית, שבּה אני קורא את השיר שלי 'תעודה נשכחת'.

ניסיתי להעביר בקולי את התחושה, את הילד הבוער: בשיר הזה ממשיכה ללחוש אותה גחֶלת, אותה אש פנימית של חלומות תמימים. המשורר חוזר ושואל לאורך השורות: האם הוא עדיין אותו ילד...בשיר הוא אומר:

הֲרֵי אֲנִי עוֹדֶנִּי שׁוֹתֵת רוֹטֵט בַּסְּוֶדֶר

הַצְּבָאִי. מָתַי הָיִיתִי יֶלֶד. כְּשֶׁאֲנִי שָׁב אֵין בִּי מִי

שֶׁיַּעֲנֶה. הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה.


המשורר הבוגר מבקש את נפשו של אותו ילד, אבל זה קשה: העולם כולו השתנה...גם המשורר. משהו פנימי בו אולי עדיין בוער וחולם... דוחק בו לכתוב את השיר הכואב... החלומות ממשיכים לבעור בו.

כאן מתחבר השיר שלי לפרשת השבוע שעליה כתבתי: ראינו זאת בסיפורו של יוסף בעל החלומות. החלומות הבשילו והתגשמו, כפי שראינו בפרשת מקץ. לאחר פרק זמן של ניסיון והכנה - קרה השינוי, קרה הנס.

לעתים צריך לחכות לחלום, עד שיגיע זמן המימוש של החלום, ואולי אז תהיה גאולה מהירה, נהיה עדים למה שקרה ליוסף..."ויריצוהו"...התגשמות החלומות כהרף עין...כפי שראינו במקורות: בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּהּ.

תאריך:  24/12/2018   |   עודכן:  24/12/2018
הרצל חקק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אנשים רבים פונים לקבל תו נכה ממשרד התחבורה וניתן לחלק אותם לשלושה סוגים: אנשים שזו הפעם ראשונה שלהם שהם מגישים את הבקשה, אנשים הזקוקים לחידוש התו שהסתיים ואחרים שצריכים להגיש ערעור כי דחו את בקשתם לקבלת התו.
24/12/2018  |  יובל וסרברגר-בר  |   כתבות
בעשור האחרון מתרחב השימוש בתשלום באמצעים אלקטרונים מבוססי טכנולוגיות רישום מבוזרות, וביניהם המטבעות המבוזרים. נהוג לכנותם "מטבע וירטואלי" או "מטבע דיגיטלי" מאחר שאין להם קיום פיזי, אלא הם קובץ ממחושב שנשמר במחשב ובטלפון הסלולרי. השימוש בהם מתרחב כמעט בכל התחומים: מסחר, חליפין, המרה, השקעות, תשלומים שוטפים – וכל זאת בלא כל צורך בגורמים מתווכים (ממשלתיים או בנקאיים).
את ארז גרוס, יזם-קבלן ובעל חברה קבלנית "גרוס יזום בע"מ", פגשתי במתחם אגמון החולה, כשהוא מתבונן בעגורים החורפים כאן את החורף הישראלי. מאז שנת 2000, בונה חברתו הרחבות בישובים, במושבים, בקיבוצים ובמגזר הכפרי, הכוללות תשתיות ובניית בתים מתחילתם ועד סופם על כל מרכיביהם, בבניה ויזמות כללית בצפון הארץ.
23/12/2018  |  יגאל יששכרוב  |   כתבות
בימים אלה בהם חוגג מזל גדי את יום ההולדת. מומלץ לכם לקרוא ולדעת כיצד ואיך אתם מתאימים/ או שלא... לשאר המזלות. אלו מכם שנולדו בשאר מזלות האדמה: בתולה ושור, מוזמנים לקרוא גם אתם את הכתוב, ולהקיש את הנאמר, ביחס לעצמכם.
23/12/2018  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
"שוטרי משטרת ישראל נמצאים במקום, מכווינים תנועה, מאפשרים את קיום המחאה, למימוש זכות המוחים לחופש הביטוי, תוך הבטחת שלומם, בטחונם ובטיחותם של המשתתפים. עם זאת, לא תותר כל הפרת סדר ונפעל בנחישות נגד אירועי אלימות מכל סוג שהוא".
23/12/2018  |  איתמר לוין  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יוסי אחימאיר
יוסי אחימאיר
יעקב הוא עיתונאי אשר לא היו לו שאיפות אחרות מלבד תקשורת, עיתונאות, יצירת סיפור, הגשה, הבאת חדשה, כתיבה, הבאת מידע על נושאים מנושאים שונים
רון בריימן
רון בריימן
תמלול של קטע מרתק ומאלף מתוך ראיון של דובר צה"ל לשעבר, המותח ביקורת נוקבת על התרבות הארגונית של צה"ל    לא מיותר לציין שתרבות זו היא של צה"ל בפרט, אבל של החברה הישראלית בכלל, לפחות ...
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
עדנה ויג
עדנה ויג
בשבת נקום ונגיד: 'אנחנו גאים להיות יהודים!" זִרמו איתי, בואו נביא מאה אלף יהודים לשמור שבָּת פעם ראשונה, כמוני    נראה לאויבים שלנו איזה עם אנחנו
עמנואל בן-סבו
עמנואל בן-סבו
הרפיון במשמעת בצבא, אינו רק תוצאה של שתיקת הפיקוד העליון אל מול מופעי הסרבנות ועידודה בשנת המחאה, אלא חלק מחטא היוהרה של עונדי הדרגות הבטוחים כי מותר להם לדבר אל הפוליטיקאים מול פנ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il