לפני שש שנים הצטרפתי לבית היהודי. בפריימריז לראשות המפלגה הצבעתי בעד
זבולון אורלב, כי סברתי ש
נפתלי בנט אינו יכול לקפוץ הישר למקום הראשון ברשימה לכנסת. בפריימריז לרשימה לכנסת לא הצבעתי בעד
איילת שקד, כי סברתי ש
הבית היהודי צריכה להיות מפלגה דתית.
בארבע השנים האחרונות השתכנעתי שטעיתי. בנט עשה עבודה מצוינת, ושקד - עוד יותר. עכשיו נראה לי, שאולי בכל זאת צדקתי. השניים מרסקים את הבית היהודי, ועושים זאת משיקולים אישיים לגמרי: הרצון להגיע לראשות הממשלה. הם אמרו זאת (מוצ"ש, 29.12.18) כמעט במפורש. כל השאר הוא תפאורה וכסות. השניים שגדלו אצל
בנימין נתניהו ויצאו נגדו, מתנהגים כעת כמותו.
אני זוכר מפגש של חבר'ה כמותי, ילידי שנות ה-60 של הציונות הדתית, במוצאי שבת אחד לפני הרבה שנים. כמה מהם, שכבר היו להם ילדים בגיל התיכון, קיטרו על כך שבישיבות של
ש"ס הלימודים הם חינם, בעוד שבישיבות בני עקיבא משלמים עשרות אלפי שקלים לשנה. הסיבה הייתה ברורה לכולנו: ש"ס דאגה לכך שבוחריה לא ישלמו, בעוד המפד"ל של אז הייתה עסוקה בלהיות
מפלגת ימין ושכחה להיות מפלגה דתית. וזו הייתה רק דוגמה אחת מני רבות.
הבית היהודי הצליחה להיות גם וגם, אם כי אף היא עסקה יותר בצד המדיני ופחות בצד הדתי. מה שאומרים לנו כעת בנט ושקד הוא: אתם, הציונים הדתיים, תחזרו לגטו שלכם; אנחנו רוצים לעבור לעיר הגדולה. מי שאכפת לו בעיקר מערכיה הדתיים של המדינה, שיצביע לבית היהודי; מי שאכפת לו בעיקר מהנושאים המדיניים והביטחוניים, שיצביע ל"ימין החדש". כי אם המפלגה מזוהה עם הציבור הדתי, היא לא יכולה להשפיע.
האמת שונה. המפד"ל ההיסטורית - שכל חבריה וכל ראשיה וכל נציגיה היו דתיים - השיגה 12-10 מנדטים בכל הבחירות בין 1955 ל-1977. כאשר החלה להתמקד בצד הלאומי והזניחה את הצד הדתי, היא התרסקה - כי מצביעי ימין הלכו בעיקרם הישר לליכוד. בכנסת ה-19 הצליחו בנט ושקד להחזיר את הבית היהודי ל-12 מנדטים; שקד הייתה החילונית היחידה ברשימה. הירידה של המפלגה לשמונה ח"כים בלבד בכנסת הנוכחית, שוב עם חילונית אחת, נבעה מ"הערבים נוהרים לקלפיות" של בנימין נתניהו. הסקרים - על כל הבעייתיות שלהם - מדברים ברובם על חזרה של הבית היהודי למספר מנדטים דו-ספרתי בבחירות הקרובות. לכן, הצידוק המרכזי של בנט ושקד פשוט לא עולה בקנה אחד עם העובדות.
האמת היא, שלא מדובר במפלגה. לא מדובר באידיאולוגיה. מדובר בשאיפה של בנט/שקד להגיע לראשות הממשלה. הם יודעים שלא יוכלו להשיג זאת דרך הבית היהודי, הנתפסת - ובצדק - כמפלגת נישה, משום שזוהי זכות קיומה. הם יודעים שלא יוכלו להשיג זאת דרך הליכוד, כי חוקת המפלגה מונעת מחברים חדשים להתמודד בפריימריז במשך שלוש שנים. הם מקווים להשיג זאת על-ידי איגוף של הליכוד מימין; זה נראה כמו פנטזיה פרועה, שלצורך הניסיון להגשים אותה הם מסכנים את גוש הימין כולו.
בנט ושקד דיברו אמש על עם ישראל ועל ארץ ישראל. עקרון היסוד של הציונות הדתית, השאול מדברי הנצי"ב מוולוז'ין, היה "ארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל". החלק השלישי נעלם אצלם. הם אמרו פעם אחת משהו מעורפל על "מסורת ישראל", וזה הכל. אולי המפלגה שלהם תכלול דתיים וחילוניים, אבל שילוב כזה יש גם אצל
יאיר לפיד. הם יהיו יותר דתיים ממנו? הם רוצים להיות חלופה לליכוד או ליש עתיד?
רק בשבוע שעבר אמרה שקד, כי אם יהיה איחוד בשמאל - יהיה צורך באיחוד גם בימין. ומה היא עושה בפועל? גורמת לפילוג גדול עוד יותר בימין. אז עכשיו יהיו הליכוד והימין החדש והבית היהודי (אם האיחוד הלאומי יישאר בו), ואולי גם
אלי ישי ועוד כמה שינסו לקושש קולות בצד הזה של המפה. בנט ושקד רוצים ליצור ליכוד ב'; יש להם סיכוי גדול יותר להפוך לתחייה ב' - המפלגה שלא הצליחה לעבור ב-1992 את אחוז החסימה ובכך תרמה לנצחונו של
יצחק רבין.
בנט ושקד "הצליחו" לעשות לי שני דברים שעד אמש לא חשבתי שהם עשויים להתממש. הראשון: הם גרמו לי להסכים עם
מירי רגב, שטענה שהשניים עשו סיבוב על גבה של הציונות הדתית. אני לא יודע אם זו הייתה התוכנית שלהם לפני שש שנים, אבל זו בדיוק ההרגשה שלי: השתמשתם בי כדי לזכות להכרה ציבורית ולהשפעה, וכעת - כאשר אתם סבורים שהיא אינה מספקת - אתם נוטשים אותי. אה, כן, ואתם גם משאירים לי וליתר חברי המפלגה חובות של 21.8 מיליון שקל (ראו קישור משמאל).
השני: לראשונה בימי חיי, אני לא יודע במי אבחר. תמיד הצבעתי בעד המפד"ל והבית היהודי, גם אם לא תמיד הסכמתי איתם בכל דבר. כעת - אני באמת לא יודע. נכון לעכשיו, אני לא רואה את עצמי נותן את קולי למי שמעלו באמון שנתתי בהם. ואני גם לא רואה את עצמי נותן את קולי לחרד"לים
אורי אריאל ו
בצלאל סמוטריץ' ולבריון מוטי יוגב.
אני יכול רק לקוות, שהבית היהודי יתאושש במהירות מפליאה מעריקתם של ראשיו וימצא מועמדים כאלה, שיאפשרו לי לשוב ולהצביע עבורו. ותרשו לי להניח, שאני לא היחיד שקם הבוקר עם ההתלבטות הזאת. אם זה לא יקרה, בנט ושקד עוד עלולים לגרום לי ולאחרים שלא להצביע בכלל - התוצאה הגרועה ביותר מבחינת גוש הימין.
אני דתי לאומי. אני ציוני דתי. אני מאמין בדמוקרטיה. הצטרפתי למפלגה שכל נציגיה נבחרים בידי כל חבריה. כעת אומרים לי ראשיה: אנחנו נהיה בכנסת הבאה בין אם תרצה ובין אם לאו, כי ברור שבתוך שלושה חודשים לא יהיו מיפקד ופריימריז. הנטיות האנטי-דמוקרטיות שלהם ניכרו גם ב"מסיבת העיתונאים", בה סירבו לענות על שאלות ולא אמרו למי הם מעבירים את הבית היהודי ומיהם "ראשי הציונות הדתית" התומכים במהלך.
הצטרפתי למפלגה שהבטיחה להיות דתית-לאומית וציונית-דתית. כעת אומרים לי ראשיה: זה לא הולך ביחד. אתה רוצה להיות ממש ימין? תבחר בנו. אתה רוצה להיות ממש דתי? תצביע למי שהשארנו מאחור. הצטרפתי למפלגה השואפת להיות חלק מהנהגת המדינה. כעת אומרים לי ראשיה: המפלגה הזאת לא יכולה להשפיע, לנו יש שאיפות משלנו ולכן אנחנו עלולים להעלות לשלטון את השמאל. נפתלי בנט ואיילת שקד, בגדתם בי.
