להיות משפחת אומנה - המורכבות שמעבר לילד <br>

עד לפני שנתיים וחצי, כשהיו שואלים אותי כמה אחים אנחנו במשפחה, הייתי עונה חמש. לפני שנתיים וחצי המשפחה שלי עברה שינוי משמעותי ומאז התשובה שלי לשאלה זו היא קצת יותר מורכבת ודורשת הסברים. התשובה כיום היא "אנחנו שישה אחים. חמישה ביולוגים ואחת באומנה". התשובה הזאת תמיד גוררת איתה תגובות חיוביות והרבה שאלות. ברוב הפעמים לא יודעים מה זה אומר בדיוק ואני מסבירה. ההגדרה בוויקפדיה למשפחת אומנה היא - 'משפחה המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני לתקופה מסוימת, מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחינוכית.

סידור האומנה נמשך עד להגיעו של הילד לגיל 18, או עד להעברתו לסידור חוץ-ביתי אחר, או עד לחזרתו של הילד להוריו הביולוגיים או עד להעברתו לאימוץ'. אני לא משתמשת בהגדרה זו כשאני מסבירה את המצב המשפחתי שלי. אני אומרת משהו בסגנון של - "ההורים הביולוגים של אחותי לא מסוגלים לגדל אותה כרגע ולכן הוציאו אותה מביתה וכרגע היא גרה איתנו, חלק מהמשפחה שלנו". כששואלים אותי אם זה בעצם אימוץ, אני מסבירה שלא, שהמטרה של האומנה בהרבה מקרים (וכך גם במקרה שלנו) הוא בסופו של דבר להחזיר את הילד לידי משפחתו הביולוגית. בזמן שהילד נמצא באומנה, ההורים הביולוגיים עוברים טיפול על-ידי עובד סוציאלי במטרה לייעל את תפקודם כהורים.

זאת אומרת, ישנו רצון חד-משמעי שילד יגדל עם הוריו הביולוגיים. אם וכאשר ההורים הבילוגיים נמצאים כלא כשירים לגדל את ילדם, עושים הכל על-מנת לתקן את המצב. הוצאת ילד מהבית זו הברירה האחרונה וגם כאשר זה מה שנצרך, נעשים מאמצים רבים כדי לגרום למצב שבו הילד יוכל לחזור לגדול עם הוריו הביולוגיים. אחרי שאני מסיימת להסביר את המצב הטכני, בדרך כלל שואלים שאלות על החוויה האישית שלי ושל משפחתי מהאומנה.

לגבי אחותי, אני יכולה רק להגיד שמשפחתי התאהבה. היא ילדה מדהימה, מלאת חן וקסם וטוב לב ושיגעון שהתאימה בדיוק למשפחה שלי. היא הכניסה כל כך הרבה אור, שמחה ואהבה לבית שלנו. היא תרמה לנו כל כך הרבה בתור משפחה וגם לכל אחד באופן אישי. אני ממש מרגישה שזכינו.

זה לא אומר שקל, ממש לא. ישנן התמודדיות רבות ודרך ארוכה שעברנו ושעוד נעבור. ההתמודדיות האלה הם בעיקר של הוריי, שלא נחים לרגע ועושים הכל כדי שהילדה תפרח ושיהיה לה טוב. היא הגיעה אלינו רק עם הבגדים שעל גופה - גופייה, מכנס קרוע וכפכפים שכבר מזמן קטנים מידי. לא חולצות, לא נעליים, לא פיג'מה וגם לא מברשת שיניים. אפילו משקפיים לא היו לה. אימי הבינה דרך דיבורים סתמיים של הילדה שהיו לה פעם משקפיים ושמשום מה לא נתנו לה לקחת אותם איתה.

דבר חדש

לאחר בדיקות הבנו שאכן היא צריכה משקפיים ושמספרה אפילו די גבוה. חוץ מזה היו גם טיפולי שיניים משמעותיים שהיא הייתה צריכה לעבור ועוד בדיקות רפואיות שמעולם לא נעשו. אבל העבודה שהוריי עושים זה הרבה מעבר לאספקת הצרכים הפיזיים. זה הקפדה על שיגרה מסודרת ומדויקת בלילה, דבר שהיא לא הכירה בכלל. שעות מסודרות של שינה היה דבר חדש עבורה. זה אומר עזרה לימודית צמודה ומקיפה, שזה לא דבר פשוט במיוחד כאשר מדובר בילדה עם לקויות למידה וחסרת הרגלים לימודיים.

אפילו ברמה הבסיסית של סדר וארגון, שזה עניין שלא היה לה כל קשר אליו. היו צריכים להרגיל אותה לנורמות בסיסיות שהיא מעולם לא הכירה. מעבר לכך, יש את הנסיעות פעם בשבועיים לביקורים שיש לה עם משפחתה הביולוגית, והתמודדות עם ההשלכות שיש לפגישות אלה על מצבה הנפשי, שיכול להתבטא בהתפרצויות זעם, בכי ומצב רוח ירוד באופן כללי.

כל אלה הם דברים שאני צופה בהם מהצד. הורי מעולם לא התלוננו על ההתמודדות הגדולה שיש להם מול הילדה המתוקה שהם הכניסו למשפחתם. הם היו מודעים לכך שיהיו קשיים, זה מובן מאליו. העמידה מול קשיים אלה הוא חלק מחובתם כהורי אומנה.

אולם אלו אינם הקשיים היחידים שהוריי מתמודדים מולם בנוגע לאומנה. מה שגורם לחווית האומנה להיות קשה עבורם זה ההתמודדות שיש להם מול המערכת. ישנם הרבה קשיים מול כל הנושא של הביורוקרטייה בנוגע לפגישות, מסמכים ודרישות טכניות. אבל הדבר העיקרי שאני רואה שמקשה על הוריי בהתמודדותם מול המערכת זה חוסר מידע. אחת הזכויות של הורי אומנה כפי שמפורש בחוק זה: 'הזכות לקבל מידע מלא ומעודכן אודות הילד באומנה, כפי שקיים בגוף המפעיל את האומנה'.

הוריי מתוסכלים מכך שהרבה פעמים, הגוף המפעיל חוסך מהם פרטים חשובים על אודות הילדה ומשפחתה הביולוגית, דבר המקשה על הוריי למלא את חובתם כהורי אומנה ולטפל בילדה באופן הטוב ביותר. הוריי מרגישים כי אין להם את היכולת לתת לאחותי את המענה הנדרש למה שעובר עליה נפשית כאשר אין להם את התמונה המלאה.

שום פרט

אחת החובות של הורי האומנה, שאותם ניתן למצוא באתר של משרד הרווחה, הוא החובה לטפל ולהשגיח על הילד, לדאוג לצרכיו ולהתפתחותו התקינה ולשמור על זכויותיו, בדרך שבה הורה מסור היה נוהג. אם להורה האומנה אין את כל המידע לגבי מצבו של הילד, אין באפשרותו לקיים חובה זו באופן מלא. איך ניתן לדאוג לצרכיו של ילד, אם לא יודעים באופן מלא מהם הצרכים הללו?

הדבר מתבטא בכך שלא מסרו להוריי שום פרט על העבר של הילדה. לא סיפרו להם אפילו באיזה נסיבות הוחלט להוציא אותה מהבית. איך ניתן לתת לה טיפול ריגשי כאשר אין רקע? בנוסף לכך, הילדה נפגשת עם משפחתה הביולוגית פעם בשבועיים, ובשנתיים וחצי האחרונות, הרכב הפגישות, מיקומם ואופיים השתנו מספר פעמים עכב הערכות של מצבם התיפקודי של המשפחה הביולוגית. באופן כללי ביותר אומר כי מספר פעמים הוציאו בני משפחה שונים מהפגישות עכב בעיתיות מתמשכת בהתנהלותם במהלכם.

זהו דבר שהוריי גילו רק לאחר ההחלטה להוציא אותם מהפגישות. כל אותם חודשים שהם היו שותפים, לא דיווחו להוריי דבר על הקשיים במהלך הפגישות, דבר שכמובן מנע מהם לתת לבתם מענה להשפעות שהיו עליה עקב מה שהתרחש. היא נשארה עם הורים ביולוגיים שאמנם אוהבים אותה מאוד, אך פעולותיהם פוגעות בה, ועם הורי אומנה שלא יכולים לעזור כי הם לא מודעים אפילו לפגיעות אלה. בסופו של דבר היא נשארת פגועה.

מדובר בבעיה רצינית בהתנהלות של גופי האומנה מול משפחות האומנה, דבר שבסופו של דבר פוגע בילד שהוציאו מהבית כדי למנוע פגיעה. לדעתי מדובר ממש בחוסר מוסריות, וישנו צורך רציני לתקן את המצב הקיים. טובתו של הילד צריכה להיות בראש רשימת סדר העדיפויות של העובדים הסוציאליים ובמקרה שלנו לעיתים מרגיש שהוא משני. בתור סטודנטית לעבודה סוציאלית, אני מקווה שאני וחבריי לספסל הלימודים נצליח יום אחד להיות שם בשביל ילדים אחרים הזקוקים לעזרתינו, ולהיות המענה היעיל להורי האומנה העושים עבודת קודש וממש מצילים את חייהם של ילדים אלה.