עוד סיכול ממוקד

מפרשת השבוע - "מינוי תמורת מין", או פרשת אפי נוה, עולים עננים כבדים של ריחות רעים ומרעילים. עם פרסום הידיעות הראשונות כתבתי, שלדעתי, זה אך קצה הקרחון של שערוריית מינוי השופטים, שנעשה אצלנו מאז ומתמיד בקומבינות במחשכים. ואני תמה - אם לצד א' מותר לעשות קומבינות כאלו, מדוע אסור לצד ב' לעשותן?! אך פרשת נוה מטילה צל כבד על התקשורת הישראלית, שהדגימה בפרשה את דפוסי עבודתה הלא-אתיים, לפחות.

יותר מכל מתחזק אצלי החשד, שאפי נוה, היו"ר - שנאנס לפרוש של לשכת עורכי-הדין - הנו עוד בכיר, ש'כנופיית שלטון החוק', כהגדרתו של ראובן ריבלין, אחד מקורבנותיה, סילקה מדרכה כיוון שסיכן את שליטתה במדינה. כנאמר במקורותינו, "הֹגָה, מִן-הַמְסִלָּה" (שמואל ב' כ', י"ג).

איני מכיר את נוה, והפרסומים על-אודותיו אינם עושים לו חסד, אך גם אינם מניחים לו את חזקת החפות. יתר על כן, מתחילת פרשיות נוה (בסיפור המעבר הלא תקין בביקורת הדרכונים) הייתה לי תחושה, שמשפדים את האיש, והוא רק בתחילת מסלול מכשולים, שבסופו ייוותר כשבר כלי. וכל זאת - על עוול חמור, שעולל נווה: עזר לשרת המשפטים למנות את מומלציה לשופטים, בניגוד להמלצת 'כנופיית שלטון החוק'.

וזה אינו חידוש. למיטב זיכרוני, קדמו לו אביגדור קהלני ורפאל איתן, שהיו אמורים להיות שרי משטרה, והן סוכלו ב'תפירת' תיק דמיוני נגדם. ואותו הדבר עשו ליעקב נאמן ולראובן ריבלין, שהיו אמורים להיות שרי משפטים. ובאחרונה אנחנו עדים ל'תפירת' תיק נגד גל הירש, שהיה מועמד למפכ"ל. השיטה ברורה ושקופה - למי שרוצים לראות נכוחה: לא ימונה מי ש'הכנופייה' אינה חפצה ביקרו. האם ייתכן, שהתיק הפלילי נגד חיים רמון נפתח כדי לסלקו מדרכה של 'הכנופייה'?

יתר על כן, החקירה הנוכחית נגד נוה, המבוססת על פריצה בלתי-חוקית בעליל לטלפונים ניידים שלו, מטרידה - ובעיקר, כיוון שקיבלה את ברכת המשטרה והפרקליטות (ואולי גם בית המשפט) בחסינות לעיתונאית, שעשתה זאת. השגת ראיות בדרך בלתי-חוקית אליבא דכולי-עלמא, אמורה לפסול אותן. בארצות-הברית קוראים לזה, 'דוקטרינת פרי העץ המורעל' - אם העץ (ראיות הושגו בדרך לא כשרה) מורעל, פירותיו (הראיות) אסורים. למרות שהדוקטרינה לא אומצה במלואה בארצנו, נפסלות ראיות, שהושגו בדרכים פסולות (עיינו בערך חקירת הנערים, שעונו בשב"כ).

איני ממעריצי מערכת המשפט שלנו. אדרבה. אני סבור, שיותר מדי שנים ללא בקרה וללא ביקורת נתנו בידי השופטים כוח עצום. וכפי שקבע לורד אקטון, "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט". המשפטיזציה הדורסת מאיימת על הדמוקרטיה הישראלית ועל חרותנו, כיוון שהיא תפיסת שלטון (אוזורפציה, בלטינית), האמורה להעביר את השלטון מהריבון - העם - לשופטים. לכן, אני אוהב את המונח, "המהפכה החוקתית", שמבהיר היטב את כוונת אהרן ברק וחבורתו. יפה עשתה איילת שקד, שרת המשפטים, שפעלה להחזיר את הגלגל אחורה. האם אפי נוה סוכל - הוגה מן המסִלה - כדי להפריע למהלכי שקד?

ועוד תמיהה - משה נסטלבאום, ידידי, הזכיר בחדשות מחלקה ראשונה, כי הדס שטייף, כתבת גלי צה"ל, הורשעה לפני כעשרים שנה בסיוע להאזנת סתר. כמו כמה מעמיתיה בתקשורת הישראלית, שהורשעו בהוצאת דיבה, נותרה שטייף בעבודתה. ככה זה - שלא כמו בכל מקום הגון בתבל, ממשיכים עבריינים אתיים ועבריינים פליליים לככב בעיתונות הישראלית, שמתיימרת להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה.

פרשת הפריצה לטלפונים הניידים של נווה רק התחילה להתגלגל; ואני מניח, שעוד נכונו לה עתידות.