החורף חלף, הופשרו השלגים,
מורדות ההרים הוריקו.
מכל הנקיקים ניגרו פלגים,
צוקים בחמה הבהיקו.
בטרם יעלו עדרים בהרים
לרעות בכרים הדשנים,
אמר מאן דהוא, "בוא נעמיד נבחרים
חדשים במקום הישנים.
עתודים זקנים שבים וחוזרים
למורדות שליחכנו מכבר.
מובטחים אנחנו כי הצעירים
יעדיפו עתיד על עבר" !
העמידו סביב אבוסים, אבוסים,
וכל ראש הטיל את קולו אל תוכם,
לבחור בקפידה ובלי היסוסים
את בחיר עתודו החכם .
ברודים בחרו ברודים.
נקודים בחרו נקודים.
תיישים בחרו ותיקים.
גדיים בחרו יונקים.
עכשיו עמדו כמה עתודים
להנהיג, ללכת בראש.
זה לרוח צפון, זה לרוח קדים,
זה לארז, זה לברוש!
והעדר עמד תחתיו משותק
לא מסלול, לא דרך, לא שביל!
והעתודים התווכחו במנותק
מן הכלל, מי נביא מי אוויל!.
אמר אותו מאן דהוא "בוא נחליט
להכתיר רק על-פי כישורים,
על כן נמליך עלינו שליט
רק אם כל מעשיו ישרים".
-"ישר, בתנאי שהוא עז וצעיר,
וערום מאין כמותו" !
-"לאו-דווקא, מיושב, וסנטר לו שעיר
זקן הקרוב למותו" !
על ישר כאמור הייתה הסכמה
אבל לא על איזה ישר...
הלכו-שוב לאבוס לבחור בחוכמה
עתוד גא, מובחר ומוכשר.
ברודים בחרו ברודים.
נקודים בחרו נקודים.
תיישים בחרו ותיקים.
גדיים בחרו יונקים.
עכשיו יצא מתוך האבוס
מין עתוד מסובך ומורכב,
גם חצוף ובוטה, גם גועה בנימוס,
גם נגח גם ניגף מנוקב.
הוא היה בכל-כל, ועל כן גם לא כלום,
גם הימין, גם השמאיל, גם קרס,
גם מוחצן ונמרץ, גם מופנם ובלום,
גם בועט באוויר, גם נדרס!
לאן יכול עתוד שכזה
להוביל עדרים בהרים?
איך מבטיחים שהוא לא יבזה
את כל קושרי הכתרים?
אמרו, " נלך אחריו, הוא נבחר,
הוא רצון העדר, לא כן?
אם ימעד - נרצה אחרת מחר,
וגם אם יצלח, ייתכן"!
אמר אותו מאן דהוא מפוכח,
"רצון זה לא מה שרוצים!
הוא נזיל, הוא תלוי, הוא כך וגם כך,
הוא סובל מרוח פרצים !
העתוד הבכיר הוא על כן תאונה
למרות שנבחר כחוק.
נלך אחריו לכאורה באמונה
אך בלי להגיע רחוק.
נעשה לו תכך, כך תקרה הדחה,
נתלה על קרניו גט גירוש,
ונעמיד אבוס חדש בשמחה
לבחור שוב עתוד בגרוש"!
ברודים בחרו ברודים.
נקודים בחרו נקודים.
תיישים בחרו ותיקים.
גדיים בחרו יונקים.
וכך חוזר חלילה מיצה
העדר יום יום רצונו,
עד תקופת החמה באה לקיצה,
המורד שווא חיכה לצאנו.
הוא לא בא. לא עלה. כבר השלג ירד
וכיסה בלבן את ההר,
והעדר בנה בגאי דיר-שרד
לעתוד האחרון שנבחר.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
