בשנת 1936, בעיר קובנה, ליטא, נולד ילד בשם אריק בריק. כשהיה בן 8, עת מלחמת העולם השנייה, בסיוע של חברי אביו, הוחבא והוברח בתוך שק תפוחי אדמה, אל מחוץ לגטו קובנה. הוא הוברח ביחד עם אימו. אביו נשאר בגטו עם הלוחמים. הנער ואמו הוסתרו אצל איכר ליטאי, שהסתכן בחייו ובחיי משפחתו. האיכר לימים עוטר על-ידי "יד ושם" כחסיד אומות העולם. בסיום המלחמה, כשיצאו מן המסתור, פגש הנער את חבריו של אביו מהגטו. הם סיפרו לו בצער רב כי אביו נרצח. תוך כך חברי אביו הציעו לנער ואמו סיוע בקבלת פספורט אמריקני. הם סירבו. ולפני שחברי אביו התפזרו לארצות שונות, ישב הנער וכתב להם מכתב תודה על שסייעו לאמו ולו להיחלץ מהגטו בתוך שק תפוחי אדמה. את אותו מכתב פרידה חתם הילד היתום מאביו, אריק בריק, כך: "להתראות בארץ". הוא עלה לארץ.
זהו סיפור קצר של ילד ניצול גטו קובנה, אריק בריק שמו. בבואו לארץ וכדי למחוק סממני גלות, עיברת את שמו ל
אהרן ברק, אשר לימים נבחר לנשיא בית המשפט העליון בישראל בין השנים 2006-1995. השופט בדימוס ברק מסמל היטב בד-בבד את השואה ואת התקומה.
השופט אהרן ברק, כתב ספר ששמו "שופט בחברה דמוקרטית" ושם כתב כך: "... מדינה יהודית היא מדינתו של העם היהודי... מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית... תורת ישראל, מורשת ישראל וההלכה היהודית הן מערכיה הבסיסיים.. שהשבת הוא יום המנוחה העיקרי.. מדינה יהודית בהיבט הציוני היא מדינה ששפתה עברית.. שעיקר חגיה משקפים את תקומתו הלאומית של העם היהודי. היא מדינה שההתיישבות היהודית מונחת בבסיסה. היא מדינה ש"התקווה" הוא הימנונה הלאומי והדגל הכחול לבן הוא דגלה" (שם עמודים 87-88).
בניסוח הזה, השופט אהרן ברק מביא בספרו תיאור פנטסטי ומדויק של חוק הלאום וצידוקו כפי שנחקק לאחרונה בכנסת ישראל. ניסוח השופט בספרו, הרבה לפני חקיקת החוק, נמצא בהלימה כמעט מלאה עם החוק עצמו, כמעט מילה במילה. הטקסט הזה, בספר של השופט אהרן ברק, מהווה את אחד ההסברים הטובים ביותר לחוק הלאום. בשביל הכותב, שהוא ניצול השואה, השופט אהרן ברק, ואחרים רבים כמוהו, יהודים וגם לא יהודים, המדינה היהודית הדמוקרטית היא חלום שדורות רבים חלמו עליה. היא דבר ייחודי לעם היהודי. חוק הלאום הוא מעשה ציוני מובהק, הוא מביע תקווה, והוא הגשמה של אלפי שנים. התנועה הציונית, על כל זרמיה, היא התנועה לשחרור לאומי של העם היהודי בארץ ישראל והיא אשר הקימה את מדינת ישראל המתבטא גם בחוק הלאום.
גם לפי השופט ברק, במדינת ישראל מתגשם ומתממש לו הלאום היהודי, והלאום היהודי בלבד. לכן מדינת ישראל איננה מדינת כל אזרחיה וגם לא מדינת כל לאומיה. ולמען הסר ספק, במדינת ישראל לעולם לא יתממש, בנוסף ללאום היהודי, לאום אחר, כמו למשל לאום ערבי אחר כל שהוא. מוזר וחוסר התבונה הרבתי שדווקא את החוק הזה, רא"ל (מיל)
בני גנץ הבטיח לנציגות דרוזית מצומצמת, לפעול לשנות. זה היה הנושא הראשון שאליו התייחס בפיו בני גנץ בפומבי והוא נכשל בגדול. מיותר להדגיש שבני גנץ הולך בהבטחתו המוזרה הזו נגד דעתו של נשיא בית המשפט העליון השופט בדימוס אהרן ברק.
בסייפי חשוב שיאמר, המשוררת ממוצא ליטאי,
לאה גולדברג, בשירה "ימים לבנים", כתבה בין היתר "ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר". בני גנץ בהבטחתו השגויה הזו, בחוסר התבונה שלה, לא התעלה לגשר הגבוה הזה, כדי להגיע דרך האתמול אל המחר, אל המחר הטוב יותר, הבטוח יותר הביטחוני יותר. לכן רא"ל (מיל) בני גנץ איננו ראוי לשאת את תיק שר הביטחון בממשלה ישראלית כל שהיא. בני גנץ נכשל כבר בדקת הפתיחה של לשונו.
