היכרותי עם מישה ארנס התחילה עוד כאשר היה יו"ר ועדת החוץ והביטחון ואני הופעתי שם לצורך הצגת המודיעין. עבדתי תחתיו שנים רבות בתפקידיו השונים. הכרתיו מקרוב. כשבועיים לפני מותו פגשתי אותו. קצת כפוף, רזה, נשען על מקל הליכה. "עמוס, אתה קורא מה שאני כותב בעיתון הארץ"? הוא שאל וחיוכו המוכר עלה על פניו, ומיד המשיך: "אני יודע שאני עלה התאנה שלהם, אני וישראל (הראל), אך זה חשוב"! תליתי מבטי בו. האזרח שהראה כי גם מי שלא היה קצין בצה"ל מסוגל להיות שר ביטחון מעולה, והאזרח שהוא מעל לכל בן אדם, רודף אמת שונא עוול, דמוקרט אמיתי, לא מזויף כרבים אצלנו. ומידע אישי אני רוצה להעלות כאן שני אירועים הקשורים לערכים אלו, שהכאיבו לו כל ימיו.
