"בתום הליכי השימוע החליט המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד יהושע למברגר, שלא להמשיך בהליכים פליליים כנגד הנאשם. לפיכך מתכבדת המאשימה להודיע על חזרה מאישום". כך, במילים אלה, מנסה פרקליטות מחוז ירושלים, ובראשה עו"ד אלי אברבנאל, לסגור, בשקט בשקט, את אחת הפרשות המוזרות שאירעו בפרקליטות, שבעיצומה הוגש ביולי 2005 כתב אישום מוזר ומיותר נגד עו"ד זכי כמאל, מבכירי עורכי הדין בצפון, וזאת זמן קצר לאחר שהועלה שמו בפני כמה גורמים כמועמד לכהונת שופט בית המשפט העליון.
כפי שחשפנו כאן, כתב האישום הוגש על-פי החלטת פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנאל, תוך חריגה בוטה מסמכותו (הגשת כבת אישום נגד עורך דין מחייבת שימוע, שלא בוצע), ולאחר שהוא עצמו החליט וקבע במשך שנים כי אין מקום להגיש כתב אישום נגד עו"ד כמאל. בכתב האישום שהוגש בכל זאת ביום 31.07.05 הואשם כמאל בסחיטה באיומים, הדחה בחקירה ובפגיעה בפרטיות. עבירות חמורות מאוד, ללא ספק. על-פי כתב האישום, בשנת 1995 (כעשר שנים קודם לכן), בשיחות שקיים עם פלונית, הוא איים עליה במטרה לגרום לה לבטל תלונות שזו הגישה נגדו. כתב האישום, שעל חלקו הוצא צו איסור פרסום, מתייחס לתקופה שבה היתה יריבות גדולה בין כמאל לבין אותה פלונית, ושניהם הגישו תלונות חריפות זה נגד זה.
כמאל נחשב לאחד מידידיו האישיים של הנשיא אהרן ברק, ומנגד - וזה היה כנראה בעוכריו, הוא נחשב לאיש לא אהוד במיוחד, אם לנקוט לשון המעטה, בקרב החוגים השיפוטיים המקורבים לשופטות דורית ביניש ועדנה ארבל. כאמל, כפי שכתבנו כאן בעת שחשפנו ("מי מחפש את עו"ד כמאל", 21.10.05) את השערוריה הנוגעת לעצם העמדתו לדין, אינו פרקליט אנונימי. הוא כיהן בעבר במשך זמן רב בתפקיד סגן ראש לישכת עורכי הדין, ובבחירות האחרונות היה מועמד לראשות הלישכה. כמאל נחשב איש מחנהו של עו"ד דרור חטר-ישי (ראש הלישכה לשעבר), וידיד אישי של עו"ד יראון פסטינגר. מחנה חטר-ישי-פסטינגר אינו אהוד, כידוע, על המחנה האחר - זה המזוהה עם השופטות ביניש וארבל, ולכן, אוי לבושה, נראה כי עצם חברותו של כמאל עימן "הזמין" את תפירת התיק.
ההחלטה, כאמור, לסגור את התיק, התקבלה ביום שני השבוע (5.12.05), לאחר שימוע שנערך בפני עו"ד למברגר. המהלך הזה היה אמור להתבצע, למצער, לפני שהוגש כתב האישום נגד הפרקליט, ידידו של הנשיא ברק. אלא שנוכח שיקולים שונים ומשונים, הוגש כתב האישום, ורק לאחר מכן - אף זאת לאחר שפרקליטיו של כמאל חטר-ישי ופסטינגר עמדו על כך - הוא זומן לשימוע. מיותר כמעט לציין: באי כוחו של כמאל לא התקשו יתר על המידה לשכנע את המשנה לפרקליט המדינה כי אין מקום לכתב אישום. העובדות דיברו בעד עצמן. כפי שחשפנו כאן, עו"ד אברבנאל עצמו, שהגיש את כתב האישום, כתב בעצמו בניירות פנימיים בפרקליטות:
בהחלטה מיום 25.1.05 - "לאחר עיון נוסף בתיק החלטנו לסגור אותו - זאת נוכח הקשיים הראיתיים המפורטים בתרשומות של תמי [פרקליטה, י.י.] ושלי ובנוסף מחמת חלוף הזמן הרב"; במכתב מיום 30.1.04, שוב אל תמי, נאמר - "נוכח חלוף הזמן הרב ונוכח אמינותה הנמוכה של המתלוננת - כדאי להתמקד בנושאים בהם ניתן להרשיע ללא כל הסתמכות על דבריה של המתלוננת"; במכתב מיום 13.10.02, שוב אל תמי, נאמר - "... אמינותה של... נמוכה מאוד ואם בכל זאת נחליט להגיש כתב אישום, יהיה זה רק במידה שבה אין צורך להסתמך על דבריה"; במכתב מיום 21.7.05 אל עו"ד יובל קפלינסקי (התובע בתיק), נאמר, בין היתר: "בסיומו של ההליך שברנו את הראש במה ניתן להאשים, אם בכלל, ולבסוף הסתפקנו באישום שאין בו הסתמכות על מהימנותה של...". כבר הבענו כאן תמיהה: מאימתי צריך פרקליט "לשבור את הראש" כדי למצוא במה להאשים חשוד??? האם הפרקליט אינו אמור להסתפק בניסיון לברר את האמת???.
חומר החקירה לקה בחסר מבחינות רבות נוספות, ובהן: נעלמו חלק מההודעות הקודמות של המתלוננת שנמסרו במשטרה (דווקא אלה שיכלו לסייע לנאשם...); הקלטות עליהן התבססה הפרקליטות נמצאו חשודות בחלקן כמבושלות... ועוד ועוד.
בימים אלה, כאמור, נאלצה הפרקליטות לחזור בה מהאישום, וזאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ופרקליט המדינה, ערן שנדר, נאלצו להתערב. עכשיו צריך להמתין ולהיווכח, האם ימצו את הדין עם הפרקליט והאם יורו על בדיקה מדוע נתפר התיק לעו"ד כמאל.
הפרליטות מסרה את הנימוקים שלהלן, לסגירת התיק:
"המשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, החליט, לאחר בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים ולאחר ששמע את טענות ב"כ הנאשם ואת טענות המתלוננת וב"כ, למרות קיומן של חשדות נגד הנאשם, להורות על חזרה מכתב האישום נגד עו"ד זכי כמאל ולסגור את התיק נגדו מחוסר ראיות מספיקות.
"המדובר באירועים שהתרחשו כ-10 שנים בקירוב טרם הגשת כתב האישום. במקרה זה, חלוף הזמן אינו רק מכרסם באופן ממשי בקיומו של עניין לציבור בניהול ההליך, אלא גם מקשה על היכולת האפקטיבית של בית המשפט להגיע לחקר האמת, בייחוד בנושאים השנויים במחלוקת בתיק כגון: פרשנות חלק מן הדברים הנשמעים בקלטות, פרטי אירועים והסדר הכרונולוגי של ההתרחשויות וכיוב'.
"לכך יש להוסיף קיומם של קשיים מהותיים באשר לקבילות הקלטות שנמסרו למשטרה על-ידי המתלוננת, קלטות המחשידות לכאורה את עו"ד כמאל ומהוות נדבך מהותי של התשתית הראייתית שבתיק. על-פי עמדת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרה, בחלק מהקלטות נשמעים עיוותים וניתוקים שונים שהסיבה להם אינה ברורה. עוד נקבע, כי לא ניתן לבחון את אותנטיות הקלטות הואיל ולא ברור אם מדובר בקלטות מקוריות. במצב דברים זה, ספק אם ניתן להתבסס על קלטות אלה כחומר ראיות שניתן להשתית עליו את כתב האישום".
עד כאן תגובות הפרקליטות, שממנה ניתן להתרשם בעוצמה גדולה עוד יותר: הקביעות הנ"ל מתבססות על חומר החקירה, שהיה גם בידי עובדות עו"ד אברבנאל. עכשיו צריך לסמן אחת מן השתיים: או שהפרקליט הנכבד לא הבין כי על בסיס האין-חומר אין מקום להגיש כתב אישום; או שהחליט להגיש כתב אישום בכל זאת, משיקולים שאינם נוגעים לתיק זה. בשני המקרים, טעון הדבר בדיקת כשרותו לכהן כפרקליט מחוז.
הפרקליטות מסרה בתגובה, כי בהתנהלותו של עו"ד אברבנאל בתיק לא נפל כל דופי והוא פעל לכל אורך הטיפול בתיק בצורה מקצועית ועניינית. כתב האישום שהוגש בזמנו נגד עו"ד כמאל מייחס לו עבירות שלא ביצע במסגרת תפקידו כעורך דין ולפיכך לא נדרש אישור יועמ"ש להגשתו. ואולם, כדי להסיר ספק ולנוכח נסיבות הפרשה ולמעלה מהנדרש הוחלט בכל זאת לבקש את אישור המשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, לו הואצלה הסמכות. במקביל לבקשת האישור פנו באי כוחו של עו"ד כמאל למשנה לפרקליט המדינה בבקשה לשימוע, והוחלט להיעתר לבקשתם.
