ב-4 ביוני 1967 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לצאת למלחמה, ולמחרת יצא צה"ל למלחמה. המלחמה נפתחה בשעה 7:45 בבוקר במהלומה אווירית אדירה, לאחר ימי ההמתנה מורטי העצבים בעקבות חסימת נתיבים בים סוף למעבר ספינות מישראל.

בשעות הראשונות של המלחמה תקפו כ-185 מטוסי חיל האוויר הישראלי, בפיקודו של מרדכי הוד, בסיסים צבאיים ושדות תעופה במצרים, סוריה, ירדן ועירק במבצע שנקרא "מבצע מוקד". תקיפות אלה היוו הפתעה מוחלטת ולמעשה הכריעו את המלחמה מראשיתה. עיקר חילות האוויר של צבאות ערב הושמדו כליל. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו-זמנית כמעט, על כל שדות התעופה המצריים. שדות התעופה הותקפו פעמים אחדות באותו יום וחיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה.

כותרתו של עיתון מעריב מאותו יום היתה: "120 מטוסים מצריים הושמדו". מתחתיה נכתב: "שדה התעופה באל-עריש נהפך לעיי חורבות. שר הביטחון משה דיין לצה"ל ולאומה: אויבנו רבים, אך נוכל להם".

מיד לאחר המכה הראשונה, הותקפו גם שדות התעופה שממזרח למדינה והונחתה מכה קשה על שדות התעופה של חיל האוויר הסורי וחיל האוויר הירדני. בניגוד למתקפה היבשתית שכוונה תחילה רק נגד החזית המצרית, ההתקפה האווירית כוונה להשגת עליונות אווירית במשך כל ימי הלחימה. כ-350 מטוסים הושמדו ביום הראשון למלחמה מתוך כ-600 המטוסים שהחזיקו מדינות ערב שנלחמו במלחמה.

צה"ל זכה לעליונות אווירית מוחלטת, שאפשרה לחיל האוויר הישראלי להגיש סיוע התקפי נמרץ לכוחות היבשה הישראלים, בצורה הולכת וגוברת במשך כל ימי הלחימה. השליטה במרחב האווירי והסיוע של הכוחות המוטסים שינו לחלוטין את כללי המלחמה הידועים ומול כוחות שריון וארטילריה של צבאות ערב היוו ההפצצות מן האוויר את כוח השחיקה בעל העוצמה הרבה ביותר והחישו במידה מכרעת את קצב המלחמה. העורף הישראלי היה מוגן כמעט לחלוטין מהתקפות אוויר במשך כל ימי המלחמה.