העם היהודי צועד בנתיב פתלתול
מעט עצמאות בו והרבה נשיאת-עול:
עול תורה ומצוות
(בצידן אל-נקמות)
עול-מלכות, עול-גולה
עול-ייחוד, עול-תפילה
ולעתים נושאים
גם בעול היות "אור לגויים"...
הוגלה עמנו מארצנו שוב ושוב
מעטים נותרו למשמר גחלת-היישוב
וכל העם כָּמַהּ לְהִגָּאֵל ולשוב
שיבת-ציון הייתה העיקרון החשוב
בכל תפילה, בכל קינה
בכל לשון, בכל פינה
גָּלִינוּ גָּלּוּיוֹת אשור ומצרים
יישבנו ערים לגדות נילוס וארם-נהרים
אך לב העם, ורוחו עד תום
מלאו ופנו תמיד אֶל ציון
היו עליות בודדות אל הארץ
בודדים עלו, אך לא עמדו בפרץ
כך עלה יהודה הלוי, נעים זמירות
נפל שדוד לפרסות-סוס, עת כיבוי מאורות
היו גם עליות עדה, קבל-עם
עלו יהודים מפאתי-תימן
אך לעמנו כעם, כאומה וכדת
חשובות העליות שנעשו כדין וכדת
מתוך ניסיון לגאול את העם
אך, אבוי, לא תמיד היה העם מוכן
כי יודע נביא, גם יודע כל מנהיג וחוזה
רב המרחק בין כמיהה לבין מעשה...
כך עלו עזרא ונחמיה, וגם בנו בקודש
בימיו של מלך צדיק, הלא הוא כורש
ידם האחת עושה במלאכה, האחרת בשלח
שאם לא-כן על המעשה יאבד הכלח
אין-טעם לבנות אם ממול ההורס
חורק בשיניו לנקם, מקנא וכועס
מה טעם תבנה, תיטע, תְּגַנֵן
אם על פְּאֵר-מעשיך אין בידך לגונן
כך גם בימינו, לבנות יש מן הָאֵין
ליד כף-יד בונה יש אגרוף מגן
אך גם בשיבת ציון, בחסדי כורש
על עֲרֳבוֹת בבבל, לדורי דורות
נותרו תלויים עוד רבבות כנורות...
אך בואו וראו נא גדולתה של אישה בודדת
אשר בקשה לעמה מולדת
בתקופה חשוכה, בימי הביניים, בעת
בה כל אישה ספונה בביתה, מדוכאת
בלאט צברה הון, השפעה וכח
כל שֶׁחָמְדָה - לה היה למלקוח
נדדה עם בני-ביתה ממקלט אל מקלט
וכל מחסה בו חסתה הכזיב חיש מיד
הִשִּׁילָה מעצמה כבלים של נצרות
שנאנסה לשאתם משך שנים של עצבות
שלחה ידה במסחר, ביבשה גם בים
הייתה לאישה העשירה בעולם
ובשילוב של חן, דיפלומטיה והון
צעדה בקוצר-ידיה בנתיב הנכון
רכשה לעמה ראש-גשר למדינה
אך כבד לב העם וכך חרץ דינו ודינה
"ממעמקים קראתיך י-ה", במקום העמוק בעולם
סמלית(?) - מאתים מטרים מתחת לפני הים
גאלה את טבריה, אשר דורות לא ראתה טובה
ויסדה בה ראש-פינה וטפחות ל"טבריה תובב"א"
להשיב אל הארץ את עמנו, את "העם הנבחר"
אלא שזה כדרכו דָּבַק לסיר-הבשר, לא חזה המחר
גָּאֲלָה את הקרקע, בברכת השלטון
השקיעה באדמות הבזלת את קסמיה, קשריה והון
שלא כְּמֹשֶׁה, כשלה בגאולת עמה מבית-עבדים
אשת-ענקים בתוך עם-גמדים
אשר סבל גירושים, טבח, המרת-דת ומוקד
אך טרם הבשיל לבו עם עצמאות להתמודד
גם בנימין זאב הרצל ניסה להקים מדינה לעמו
אך לב רוב העם עוד לא היה עימו
אך דומה כי בעמנו לא די בחזון
אם אין עמו גם זוועותיו של אסון:
עד שלא עלה על עמנו הכורת בשואה, השמיד מֶּנוֹ
שליש
ששה מיליונים, זקן, תינוקות, אישה ואיש
נשא העם רק פניו, לא רגליו, אל ציון
לא עלה לארצנו את עפרה לָחוֹן
לא די היה בגירושי ספרד ופורטוגל
היהודים כופפו ראשיהם עד יעבור הגל
אפילו המירו דתם, או שוב הלכו בגלות
אך רק דונה גראציה חשבה: "עצמאות !"
חזונה הקדים בכמה מאות
אך היא ראויה לכל מחמאות
רואים אנו עד כמה כותבי דברי-הימים
קפחו את חלקה וזכותה אין-סוף פעמים
יבואו על הברכה החוזים והבונים
אשר מנסים להשיב הודה וכבודה לספר דברי-
הימים
אכן אין שִׁיבָה וגאולה כְּשֶׁלָּנוּ בדברי- הימים
אך מעטות הנשים בקומתה בקרב כל העמים
סלחי נא לעמנו, דונה גראציה היקרה
על שלא היה מוכן לַטּוּב אשר בזכותך על דרכו
נקרה
ועל ששכח פָּעֳלֵךְ ועוצם דמותך
אֵת יהלום זוהר בכתר עמך
מי יתן ולעד לא יועם זוהרך
ומי יתן ובנשים כמוך עוד עמנו יתברך
אמן
