לפני שבועיים פרסמתי ברשת מאמר שכל כולו בעד הלגליזציה וזאת מבלי להזכיר את שמו של
משה פייגלין אפילו פעם אחת. לא הייתי אומר שהמאמר הִכֵּה גלים אך פה ושם היה מי שהתעניין, התעצבן או בירך. לייקים קיבלתי ברוך השם אך לא בשפע, כאילו עולה לאנשים כסף - כולה לייק למה להתקמצן?
יום אחד, ותוך כדי גלישה מהירה בפייסבוק, עיני נפלו על פוסט קצר וקולע עם הערה קטנה לאלה שבוחרים את פייגלין בגלל הלגליזציה. עיני יצאו ממקומם, מאות לייקים קיבל פוסט קטן עם משפט וחצי, ומאמר מסודר ומפנק עם קנביס אך בלי פייגלין לא הצליח לעבור את סף העשרה, והמסקנה ברורה: פייגלין מביא ברכה על הפוסטים וכנראה זוהי השנה שלו.
קנאת הסופרים הביאה אותי לקרוא את כל התגובות שנפרשו תחת הפוסט, עשרות היו, ואת תשומת ליבי משך טוקבקיסט אחד בשם אהרן שהיה מעורב כמעט בכל הפתילים. הוא הגן בחירוף-נפש על הלגליזציה של הקנביס, לא יודע אם מתוך עיקרון או צורך, או אולי אולי עבד בשכר אצל פייגלין, לך תדע.
היד גירדה ואני החלטתי להיכנס באהרן הלזה הזה ויהי מה, למה מה הוא חושב לעצמו? גם לי יש דעה ואפילו מאמר. הבעיה הייתה כי הדעות שלנו זהות, הוא בעד לגליזציה ואני בעד לגליזציה - מה עושים, איך יוצרים ויכוח?
אין בעיה. מעולם הייתה לראש היהודי בעיה ביצירת ויכוח. זרקתי את החכּה: "הייתי רוצה לשאול את כל אלה שבעד לגליזציה של קנביס: הנקודה החזקה שלכם היא - כל אחד יקח את ההחלטות לגבי הגוף שלו; ואם כן האם אתם גם בעד לגליזציה של כל הסמים? למה כן ולמה לא ובעיקר למה לא, מה ההבדל העקרוני בין הרואין לקנביס אם מקור העיקרון הוא זכות ההחלטה האינדיבידואלית לכל הנוגע לגוף האדם החל מסוכר מלח וכולסטרול ועד קנביס הרואין וקוקאין".
רמת הסיכון
ניחשתם, אהרן נתפס ראשון בחכה: "יש נתונים המלמדים שגם הגישה שבעד לגליזציה של כל הסמים יכולה לספק תוצאות חיוביות, אבל גם אם לא הולכים לקיצוניות הזו, קנביס ממכר פחות מאופיאטים, מניקוטין ומאלכוהול, העמידות שהגוף מפתח אליו הפיכה בתקופה קצרה למדי, התלות שהוא יוצר בגוף היא בין הקלות בהשוואה לחומרים אחרים. המפתח הוא רמת הסיכון וההשפעה על אחרים".
את ההתפתלות שלו, דוגרי, לא אהבתי ועל כן החלפתי מחסנית ורוקנתי: "אהרן קראתי את כל שרשור תגובותיך בהן הגנת בחירוף נפש על הלגליזציה בכלל ועל הקנביס בפרט, אולם כאשר נדרשת להתמודד עם הלגליזציה ברמת העיקרון ברחת אל מסלול 'הגישות' הבלתי מחייב בעליל שתמיד ניתן לחסות תחתיו: "זו הגישה שלהם לא שלי", אבל הדיון הוא על הגישה שלך אהרן, מהי הגישה שלך - לא ברמה הקנביסית כי אם העקרונית".
אהרן המשיך להתפלפל ולהתגלגל ולא אלאה אתכם יותר בהתגלגלות הדיון (כבר עייפתם?) ובשיאו של הדיון קיבלתי הודעת וואטסאפ מביתי להגיע מוקדם היום הביתה בפקודה ולעזור לה בשיעור מסוים בתורה שעליה להכין.
אני מאמין שאין מקום למושג המקריות בסביבה שלנו ואינני מכוון להכוונה האלוקית שהכל משמיים... אני מכוון לפעולות האישיות שלנו במציאות ובכל הנוגע לפעולות הללו, התוצאות המידיות ואף ארוכות הטווח שלהן אינן מקריות כי אם נגזרות במישרין מפעולותנו. העולם להבנתי הוא מעין מסה עגולה של פלסטלינה, אתה לוחץ את המסה ממקום וזה יוצא מהצד השני של כדור הפלסטלינה. ביתי, בהודעתה, ביקשה ממני להתכונן לעזור לה בשיעור שהוא סביב המונח "משמעת עצמית" - היכן ניתן לאתר את המונח בתורה, סקירה ודוגמאות למונח הזה. ולמעשה בזה הרגע אני עוסק בדיון שלי עם אהרן בנושא הזה כאשר המונח "משמעת" עומד במרכז כל טיעוני. המשמעת העצמית, לדידי, משקפת את האופי שלנו ואת התפתחותנו כחברה ואינדיבידואל; מנקודת ראות זו אמורה החברה להמשיך לא לעצור.
החברה, לפי השקפת אהרן, מטילה ספק במשמעת העצמית של האינדיבידואל ואומרת לו מראש: אני אוסרת עליך א, ב, ג כי לא תוכל לעמוד בהם, או כי חלק משמעותי מהמנויים על החברה אינו מסוגל לעמוד בתוצאותם, אתה תתמכר בהכרח ותהיה עול על החברה לכן המדינה אוסרת עליך מראש להשתמש בהם או להיות חשוף להם. זו משמעות איסור ההרואין, הקוקאין וכל הסמים. בהחלטה הזאת החברה ירתה לעצמה ברגל ויצרה לה מוקש מאין.
מה מתר ומה אסור
- "ירתה לעצמה ברגל": מנקודת מבט שגויה ביקשה לעשות מהאינדיבידואל רובוט שעושה את דבר אדונו בלי לתת לשיקול שלו תפקיד במשחק. אסור לעשן מריחואנה נקודה. האיסור הזה מחק את אבולוצית 'המשמעת העצמית' לטובת 'משמעת קולקטיבית' שהחוק מסדיר אותה. זה מקור היריה העצמית ברגל: התפתחות המשמעת העצמית של האינדיבידואל נעצרה במתחם הזה ואת הוואקום שלה מילאה 'התמרדות האינדיבידואל': איש לא יגיד לי מה אסור ומותר, אני אמצא את האפיק לפתח עליו את ההתמרדות שלי. זה המוקש הראשון.
- המוקש השני נוצר יש מאין: הפשע כמכלול איתר את נקודת החולשה בהתמרדות האינדיבידואל ופתח עליה שולחן. נוצרה התארגנות עקב זאת שהסדירה את החלוקה האלטרנטיבית למורדים האינדיבידואלים - מה שנקרא בימינו 'פשע מאורגן'. נוצרה מאפיה. המאפיות היום עוסקות בשמירת המונופול על ייצור סמים והפצתו. הפשע התפתח סביב איסור הסמים, נוצר 'כסף שחור' ממכירת סמים, ענף הלבנת הכסף השחור הזה גם התפתח כולל פשעים נוספים שהתפתחו בזנב תעשיית הסמים כגון רציחות, סרסרות, שיעבוד, ממשלות ששיתפו פעולה עם קרטלי הסמים... העסק השתלם ויצא משליטה.
מילת המפתח של המכשולים האלה היא הסדרת השיקול האינדיבידואלי והמשמעת העצמית לטובת החברה. דתות נוצרו על מזבח המכשולים האלה שאמרו לאינדיבידואל: תן לי להנדס את ה-אני' שלך, תן לי לבחור את הטוב עבורך. האמן באלוה זה ובמצוותיו. אצל היהדות זה היה בגדר ההמלצה אך בדתות אחרות זה היה קח או קח. שערו בנפשכם כמה מיליארדי נפשות נהרגו על מזבח המוקש הזה של קח את האיסלאם כי הוא טוב עבורך אחרת מות תמות, הנצרות והאינקוויזיציה... מקור כל אלה בהנדסת האני והטלת הספק במשמעת העצמית של האינדיבידואל.
הסדרת השיקול האנושי לא עצרה בקונספט הדתות כי אם הלכה גם להסדרת המכניזם הכלכלי של האינדיבידואל לטובת החברה. משם יצאה בשורת הסוציאליזם והקומוניזם: תן לי להסדיר את הכיס הפרטי שלך, את דמי כיסך ואת כיס משפחתך.
שורה אחרונה: אל תגיד מה מקטין לי ומה מגדיל, תן לי להחליט מה מגעיל לי ומה מגדיל ל - למכַּרי ומוקירי הגשש החיוור. במילים יותר יבשות: אל תטיל דופי בשיקול האינדיבידואל ואל תסדיר את המשמעת העצמית שלו. רוצה לחנך - חנך, רוצה להמליץ - המלץ, רוצה ללמד - למד אך אל תשתמש בכוח החוק למען מטרתך הנשגבת תהא אשר תהא, כי אז תירה לעצמך ברגל בלי שתרגיש. ההיסטוריה האנושית עודנה מספרת את סיפור היריה הזאת לשווא כי אין שומע. עכשיו אני הולך לגבות מפייגלין, מגיע לי ועוד איך מגיע.
