הגיגים אחרונים על פוליטיקה ו"מוסר" ציבורי

בחירות 2019 החלו למעשה בחקירות נתניהו, אותן מנהלת משטרת ישראל מאז סוף 2016 ותחילת 2017. את המהלך הזה ביצעה המשטרה בלחצה של קבוצת פעילים יוצאי מפלגת העבודה. קבוצה זו הסיקה מסקנה נכונה כבר בשוך הפגנת האוהלים ב-2011, ונתחזקה בדעתה נוכח תוצאת הבחירות ב-2015: אין השמאל המותש מסוגל להפיל את נתניהו באופן דמוקרטי.

הפעילים הללו חיפשו דרכים אחרות לבצע שינוי/מהפך בהנהגת המדינה. יש הקוראים לכך 'חילופי שלטון', יש הקוראים לילד בשמו: 'לינץ' ציבורי-אישי', משום שהוא מתמקד בסילוקו האישי של נתניהו ובאפליה משפטית מובהקת המכוונת נגדו. על דרך זו עלו הפעילים כבר בהפגנות פתח תקוה, כאשר צורפו פרטנרים חדשים: המשטרה והפרקליטות, בחסותו הנדיבה של ביהמ"ש העליון. האחרון, אולי החשוב מכולם, העניק את חסותו לתהליך כמעט מרגע בקיעתו לאוויר העולם, וכמובן צלע אחרונה חביבה: תקשורת תומכת, המכילה איבה מבעבעת לנתניהו (כפי שצוין לעיל). כך קרם השילוש הקדוש עור וגידים:

ההתארגנויות הראשונות ב-2017, לבשו דמות של מאבק ציבורי נטו, ונערכו בכיכר גורן בפתח תקוה. בראשן עמדו אלדד יניב ומני נפתלי, אב הבית לשעבר במעון ראש הממשלה (נפתלי פרש מאוחר יותר בטענה כי הפגנותיו של יניב הן פוליטיות). יניב, לא טלית שכולה תכלת, כפי שהודה הוא בעצמו, החל בפעילות משפטית ופוליטית ומערכת המשפט הופעלה כבר בעתירה לבג"ץ בשנת 2016. העתירה כוונה נגד אביחי מנדלבליט ואחרים בדרישה לפתוח בחקירות נגד נתניהו. עתירה ראשונה נדחתה במרס 2017.

השופטים רמזו על קשר אפשרי בין פעילותו הפוליטית של יניב ובין העתירה נגד נתניהו. אולם בשלב מאוחר יותר נדון העניין בפני השופטת המועמדת (אז) לעליון, אסתר חיות (8.10.2017), וכאן התהפכה הקערה על פיה. חיות קבעה הלכה כי "היועץ המשפטי לממשלה, ככל משרת ציבור אחר, אף הוא אינו חסין מביקורת ציבורית. ביקורת כזו היא מותרת ולגיטימית במדינה דמוקרטית... יש לקבוע כי ההפגנות המתקיימות במוצאי שבת... אינן ביטוי 'נחות' הראוי להגנה בהיקף מצומצם, אלא מימוש של הזכות לחופש הביטוי שהנה בליבת חירויות היסוד במדינה דמוקרטית" (הדגשה שלי, מ.ל.).

הייפלא איפה כי פריצות למרחב הפרטי של היועמ"ש, כמו גם לבית הכנסת, בו הוא נהג להתפלל, יהפכו להמשך טבעי לפסיקה הנ"ל? הנה כך צורף ביהמ"ש העליון והפך לצלע השנייה של השילוש הקדוש... מערכת המשפט לא שינתה את דעתה גם אח"כ לנוכח שילוט בזוי בהפגנות אלה. חיות קבעה עוד כי "ביקורת על רשויות המדינה ועל אישי ציבור היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, ואין לך רשות או איש ציבור במדינה דמוקרטית החסינים מביקורת". האם בכך היא גם חשפה את ביהמ"ש העליון, בפני הביקורת הניתכת עליו, היום?

למעשה סימנה השופטת אסתר חיות ליוהמ"ש ולפרקליט המדינה את המסלול שעליהם ללכת בו, ובדיעבד גם פעלה כדי "להלביש" על נתניהו את ההליכים, שיוגדרו במהלך הזמן הקרוב כ"פליליים".

על מערכת יחסיו של נתניהו עם התקשורת מיותר להכביר מילים. האיבה לנתניהו פורצת כל גדר. היא נראית ונשמעת ללא הרף. מצויה לא רק באמירה מפורשת אלא גם באמירות שלא נאמרות: השמטת חומר אינפורמטיבי ממדרגה ראשונה ממהדורות החדשות. כך למשל נהגה התקשורת בביקורו החשוב של נשיא ברזיל בישראל. כך נהגה התקשורת בהצהרת טראמפ לגבי הגולן. אירוע בעל ממדים היסטוריים וחשיבות מיוחדת. לעיתים עולים על פני השטח קמפיינים שקריים העלולים לגרום נזק למדינת ישראל, אך הם נתמכים בהתלהבות רבה על-ידי התקשורת, דוגמת הקמפיין מבית היוצר של המחנה הציוני שניהלה בבוטות שלי יחימוביץ, נגד מתווה הגז. עתה מנהלת אותו מיקי חיימוביץ (להשאיר את הגז באדמה...)

נעלמה האידיאולוגיה נשארו הגידופים

התהליכים האלה העוברים על הציבור בישראל משפיעים לרעה על מערכת הבחירות עצמה. הם מרדדים אותה. אין היום ויכוח אידיאולוגי בין שתי המפלגות הגדולות. יש השמצות ומסעות הכפשה אישיות. על גנץ ועל אישיותו נאמר כמעט הכל כולל איזכור חוזר ונשנה על הסתייעותו לכאורה בתרופות פסיכיאטריות. כנגד נתניהו מופעל הטיפול האובסיסיבי בפרשת הצוללות, גם לאחר שהיועמ"ש פסק כי הוא איננו מעורב בה. אל מול התהליך הנרקם והולך לנגד עינינו, פליאה היא כיצד מצליח נתניהו לשמור, על-פי הסקרים, על כוחו של הליכוד. בסקרים האחרונים הליכוד אף נמצא בעליה.

השמאל נחלש הימין מאוים מימין

בשלב זה לפחות, מאיימות על הליכוד המפלגות הקטנות מימין. חלקן לא יעבור את אחוז החסימה על-פי סקר שנערך בקרב 552 מרואיינים (1.4.2019). כחול לבן של גנץ ולפיד ניצבת עכשיו לראשונה אחרי הליכוד עם 30 מנדטים. "הליכוד" בראשות בנימין נתניהו חוזר להוביל עם 31 מנדטים. העבודה יורדת ל-9 מנדטים. חד"ש תע"ל מקבלת תשעה מנדטים, ואחריהן נמצאות מפלגות "יהדות התורה", "הימין החדש" ו"מרצ" - כולן עם שישה מנדטים. איחוד מפלגות הימין, מפלגת "זהות" ומפלגת "ש"ס" מקבלות חמישה מנדטים על-פי הסקר, ו"כולנו" של כחלון מקבלת חמישה מנדטים.

מפלגתו של ליברמן עוברת את אחוז החסימה ומקבלת ארבעה מנדטים, עם זאת מפלגת גשר לא עוברת את אחוז החסימה גם בסקר זה. הסקר נערך על-ידי "פאנלס פוליטיקס" בקרב 552 מרואיינים ופורסם במעריב.