מה יהיה השלב הבא? ישלפו אקדחים?

אחרי 27 שנים בעיתונות, אדם אומר לעצמו: כבר ראיתי הכל. אחרי שמונה שנים של סיקור מערכת המשפט, עיתונאי חושב: קשה להפתיע אותי. אחרי קריאת מאות עמודים של ביקורת, פסקי דין ומסמכים על המשטרה והפרקליטות, מותר לשאול רטורית: מה עוד יכול לקרות. אבל מתברר, שכל ההנחות הללו שגויות.

החלטתו של הנציב דוד רוזן (2.4.19) בנוגע למעצר השווא של סניגור שייצג חשודים בתיק רצח (ראו קישור משמאל), היא כנראה החמורה ביותר אי-פעם של גוף ביקורת כלשהו בנוגע למשטרה ולפרקליטות. "כנראה" - מתוך זהירות, כי אני לא רוצה לסמוך יותר מדי על זכרוני. יודעים מה? נסתפק באמירה שהיא אחת החמורות ביותר. היא מלמדת על שכרון כוח חסר מעצורים, בוז מוחלט לערכי יסוד, התעלמות בוטה מן החוק - וכל זה בידי פרקליטות המדינה ומשטרת ישראל. במילים אחרות: הגופים המופקדים על אכיפת החוק, התנהגו כמו ארגוני פשיעה.

רוזן אינו אדם המהסס לנקוט בלשון חריפה, אבל התפקיד מחייב שלא יאמר את מה שמותר לנו להגיד. אם נקלף את שכבות הנימוס של רוזן, התמונה שלפנינו היא כזאת: המשטרה והפרקליטות תפרו תיק לסניגור, כדי שלא יוכל במשך עשרה ימים קריטיים ליצור קשר עם לקוחותיו שהיו חשודים ברצח. תקראו שוב אם אינכם מאמינים; זה בסדר, גם אני לא האמנתי בקריאה ראשונה.

לטענת המשטרה והפרקליטות, היו ראיות לכאורה לכך שהסניגור הדליף ראיות מהתיק. רוזן - שמבין משהו בפלילים - בדק את ה"ראיות" וקבע: לא היה ולא נברא. הסניגור נתן ייעוץ משפטי, שזו חובתו. הא ותו לא. חוץ מזה, רוזן מעיר ביובש, בדיוק על בסיס אותן "ראיות" החליטה הפרקליטות עצמה לסגור את התיק נגדו בנימוק של העדר אשמה. כלומר: לא היו דברים מעולם, לא שיבוש ולא אבק שיבוש, לא חשד ולא לכאורה.

הפגיעה בזכות ההיוועצות של חשודים היא תופעה נפוצה, עליה מתריעה הסניגוריה הציבורית שוב ושוב, ונגדה יוצאים בתי המשפט בצורה קבועה. זה לא מזיז כלום למשטרה, שאנשיה ממשיכים לצפצף על החוק. וזה לא מזיז כלום לפרקליטות, שאנשיה ממשיכים להגיש כתבי אישום למרות הפגם הבסיסי הזה. ולמה? כי שום שוטר ושום פרקליט לא נתנו את הדין על התנהגות כזאת.

אפילו במקרה הנוכחי, איש לא ישלם את המחיר. אחרי החלטה כה נוקבת, רוזן מסתפק בהמלצות חיוורות: ראוי שפרקליט המדינה וממלא-מקום המפכ"ל יפעלו כדי למנוע הישנות של מקרה כזה. זהו?! הרי היו שוטרים שהחליטו לחקור ולעצור את הסניגור, היו פרקליטים שאישרו את המהלך וגיבו אותו, היו נציגי משטרה ופרקליטות שבאו לבתי המשפט עם הטענות הכוזבות הללו. זה לא "המשטרה והפרקליטות"; אלו שוטרים ופרקליטים.

ואלו שוטרים ופרקליטים שביצעו שורה של עבירות פליליות חמורות: שיבוש הליכים, קבלת דבר (המעצר) במרמה בנסיבות מחמירות, בידוי ראיות, ניצול לרעה של כוח המשרה, אולי גם עדות שקר. אנחנו מדברים על עבירות שעונשיהן המצטברים מגיעים לסכום דו-ספרתי של שנות מאסר. וכל מה שיש לרוזן לומר הוא, שראוי שהמערכת תמנע פשעים דומים?!

רוזן גם אומר, כי אינו יכול לחוות את דעתו על החלטת הפרקליטות לאשר את חקירתו של הסניגור, משום שהיא מצויה במתחם שיקול דעתה המקצועי. דומה שכאן הוא טועה. הרי אם המסקנה העולה מהמקרה כולו היא שלא היו ראיות, דהיינו שזו הייתה תפירת תיק - לא מדובר על שיקול דעת מקצועי, אלא על עבירות פליליות. לזה אין לפרקליטות הגנה מפני ביקורת.

הדבר המפחיד ביותר הוא, שאין כל סיבה לחשוב שזה היה המקרה היחיד או שהוא יהיה המקרה היחיד. כפי שאמרנו, המשטרה והפרקליטות מצפצפות דרך קבע על החוק ובתי המשפט, וקשה להניח שפתאום יחליטו לנהוג כמו רשויות אכיפה ולא כמו רשויות עקיפה. ומאחר שההתרסה שלהן כלפי החוק והפגיעה שלהן בזכויות חשודים רק הולכות ומעצימות, הקורא מוצא שואל את עצמו: מה יהיה השלב הבא? אחרי שלא הודיעו לחשודים על זכותם להיוועץ בעורך דין, אחרי שלא הודיעו לסניגוריה על מעצרים, אחרי שעצרו סניגור כדי למנוע היוועצות - מה יעשו בפעם הבאה? ישלפו אקדחים?