פעם קראו לזה "ברווז עיתונאי". היום קוראים לזה "פייק ניוז" (fake news) ידיעת כזב שלא הייתה ולא נבראה. זה נראה אמיתי, זה דומה לידיעה אמיתית אבל זה אפילו לא קרוב לאמת.
ככל שמתקרבים ליום הבחירות אנחנו נחשפים יותר ויותר לידיעות כזב, ומתקשים להאמין שמה שנראה ברווז ומגעגע כמו ברווז הוא אפילו לא תרנגולת. מנהלי קמפיינים מתוחכמים, יחד עם אנשי פרסום מיומנים, בונים גם על הזיכרון הקצר שלנו, ועל חוסר הבקיאות שלנו בפרטים הקטנים. הם מנסים לשכנע אותנו להאמין ששקר שחוזרים עליו ברשתות החברתיות הופך אמת לאמיתה.
חבר טוב שלי, מייק הולר ז"ל, היה כתב
קול ישראל לענייני משטרה בתל אביב. החלפתי אותו בתפקיד, בראשית דרכי העיתונאית לפני 40 שנה בקול ישראל. הולר היה לדעתי ממציא ה"פייק ניוז" הראשון, שהיכה גלים בתקשורת בישראל.
הולר, יחד עם הקריין והמגיש
משה טימור, היו אלופי המתיחות של הרדיו, שהיו עורכיה ומייסדיה של תוכנית המתיחות המצליחה של אותה תקופה "זהירות מיקרופון", ששודרה ברשת ב' של קול ישראל, והפילה בפח לא מעט מאזינים. השניים הצליחו להביא את המתיחות ברדיו לדרגת אומנות שגם המאזינים הספקנים ביותר, האמינו שכל מה שנאמר בתוכנית הוא אמת לאמיתה.
קחו למשל את הסיפור שאותו נהג הולר לספר בהרצאות ובשבתות תרבות שבהן הוא השתתף. זה היה לפני יותר משלושים שנה, אבל אם זה היה מתרחש היום אין ספק שהולר, שהיה איש חדשות, לא היה יכול להמשיך ולשמש כתב לענייני משטרה והיה מוכרז כמלך מלכי ה"פייק ניוז", של התקשורת הישראלית.
הימים היו ימי מלחמת יום הכיפורים. הלילה היה גשום וסוער. הולר הגיע לחדר שנשכר עבורו בבית ההארחה של קיבוץ איילת השחר, שם התאכסנו צוותי הרדיו והטלוויזיה, שסיקרו את הקרבות ברמת הגולן.
הולר חזר בשעת לילה מאוחרת לחדרו והתכונן ללכת לישון. באותה תקופה לא היו טלפונים ניידים, והקשר עם חדר החדשות של קול ישראל התבצע באמצעות טלפונים קוויים בלבד. הטלפון בחדרו של הולר בבית הארחה צלצל. על הקו היה הרכז בחדר החדשות של הרדיו. הוא גילה עניין מיוחד במזג האוויר, וביקש מהולר לבדוק עבורו מה מזג האוויר באזור הגליל העליון ורמת הגולן. הולר השיב: "תמתין שנייה אני בודק", פתח את החלון, התרשם מהקור העז, חזר לטלפון ועדכן את הרכז בחדר החדשות: "יורד שלג כבד", וסיים את השיחה.
הרכז בחדר החדשות התרשם מהדיווח של הולר. הוא החליט לפתוח את מהדורת החדשות בידיעה על השלג הכבד. הקריין של מהדורת החדשות של השעה עשר בלילה, דיווח על שלג כבד באזור הגליל העליון, שחוסם את הכבישים וצירי הגישה לרמת הגולן. במשטרה הצבאית שמעו את הידיעה והזדרזו להציב מחסומים ולחסום את כל הכבישים המובילים לרמת הגולן.
הולר שומע את הידיעה ברדיו במקלחת, ומתקשה להאמין שהרכז בחדר החדשות לקח את דבריו ברצינות. הוא מחליט לצאת אל הכביש העולה לרמת הגולן כדי לראות איך מתפתחים הדברים, ונעצר על-ידי מחסום של משטרה צבאית. "אני כתב של קול ישראל שחייב לעלות דחוף לרמת הגולן", הוא הסביר לשוטרים במחסום. "השתגעת?" הם השיבו לו. "לא שמעת ברדיו? יש בגולן שלג כבד. כל הכבישים סגורים".
בשנת 2002 התפרסם באתר הזה טוקבק בתגובה לאחת הידיעות. נכתב בו שרויטל גנץ, שהיא רעייתו של
בני גנץ, מפגינה במחסומים של נשות ווטש. אני לא יודע כמה אנשים קראו את הטוקבק הזה. מה שאני יודע שאיש לא התלונן על פרסומו והפרסום לא הפריע אז כנראה לאיש.
מה שברור, שאם הייתה מגיעה למערכת News1 תלונה על תוכנו של הטוקבק, העורך הראשי של האתר, העיתונאי
יואב יצחק, היה מנסה לבדוק את מהימנות תוכן הטוקבק, ואם היה נוכח כי אין בתוכנו ממש היה מזדרז ומסיר אותו. הוא היה עושה זאת בהתאם למחויבותו כעורך ונוכח ההלכה המשפטית שנקבעה על-ידי שופטי בית המשפט העליון, ובהם השופט
אליקים רובינשטיין, שיש לאפשר לכל אחד להשמיע את דעתו, אבל כשמתברר שהפרסום נגוע בלשון הרע או בחשש להפרת חוק, יש לפעול להסרתו בהקדם.
קרוב לשבע שנים לאחר הפרסום של הטוקבק ההזוי, היה מי ששלף את דברי ההבל מתהום הנשייה, הפיח בהם רוח חיים, והפך אותם לידיעה עיתונאית שזוכה לפרסום כמו אש בשדה קוצים.
שר המדע והטכנולוגיה
אופיר אקוניס מצטט את הדברים בראיון טלוויזיה, כאילו מדובר בעובדות מוצקות, ובני גנץ נאלץ להסביר בכל הרצינות שמדובר בלא יותר מקשקוש שלא היה ולא נברא.
מתנגדיו של גנץ מסרבים להאמין לו. יריביו דואגים לכך שהידיעה לא תרד מסדר היום. חבריה של רויטל גנץ אומרים לעצמם: חבל שאין לה את האומץ לומר את האמת ולהתנצל, אבל הם לא מעלים על דעתם שמדובר בידיעה שלא הייתה ולא נבראה וגם משל לא הייתה.
אז מה זה, ברווז עיתונאי? "פייק ניוז"? שניהם יחד. נשאלת השאלה איך עורך אתר אינטרנט יכול לוודא את נכונותם של כל אחד מעשרות או מאות אלפי הטוקבקים שמגיעים לאתר. הוא לא יכול. הוא וצוות האתר עורכים סינון ראשוני, מסירים דברים שיש בהם לפגוע, אבל הם לא יכולים וזה גם לא תפקידם לרדת לפרטי פרטיו של כל טוקבק.
כדי לצמצם את היקף התופעה יזם יואב יצחק, מהלך שהוא ייחודי ל-News1. בצמוד לכל טוקבק מתפרסמת כתובת ה-ip של המחשב שממנו נשלח הטוקבק. המקצוענים מתגברים גם על המשוכה הזאת, לכן אני לא היחיד שלא היה מציע לכם לכתוב ערך באנציקלופדיה על סמך טוקבק של גולש.
יותר משבע שנים נח לו הטוקבק ההזוי, שתוכנו לא היה ולא נברא, בתחתית מאמר שכבר מזמן איבד את האקטואליות שלו. במערכת הבחירות הנוכחית זכה לפתע הטוקבק הנשכח לעדנה, והפך מטוקבק לידיעה עיתונאית.
זוכרים את הסיפור על מייק הולר ז"ל, והשלג ברמת הגולן? זה היה "פיק ניוז" לא קטן שהקדים את זמנו. אז לא היה אינטרנט ולא היו רשתות חברתיות. אז התייחסו לכך בהומור, למרות שמדובר בידיעה שהביאה לסגירת הכבישים המובילים לרמת הגולן ועוד בעיצומה של המלחמה.
הולר לא ננזף מעולם, וגם לא נדרש להסביר את ההומור יוצא הדופן שהביא לחסימת צירים מרכזיים. הוא המשיך להיות כתב המשטרה האגדי של קול ישראל. כולם צחקו מהמתיחות שהיה שותף להן, חוץ מכמה תושבים ברמת הגולן שנאלצו לבלות את הלילה המקפיא במכוניתם, מבלי שיכלו לישון במיטתם בבית ברמת הגולן, בגלל ה"פייק ניוז" של הולר.
לא ירד שלג ברמת הגולן. לא היה צורך לסגור בעיצומה של המלחמה את צירי התנועה לרמה, כשם שרויטל גנץ, לא השתתפה מעולם בשום הפגנה וגם לא בזו של נשות מחסום ווטש.
הכל "פייק ניוז", "ברווז עיתונאי", ידיעת כזב ובשלוש מילים: לא היו דברים מעולם. אל תאמינו לכל מה שאתם שומעים או קוראים - לפחות עד אחרי הבחירות.
