יצא קול בעיירה כי ביער רחוק
דר ישיש בבקתה לנפשו,
שציווה את כל עושרו המופלג
לראשון שיבא לבקשו.
שניים שמעו, אביון ועשיר,
רתמו סוסים לכרכרה,
הצליפו בהם ויצאו דחופים
להקדים זה את זה בדהרה.
הדרך הייתה שבילים וחצץ
ושברי ענפים ובורות,
שמעו שניהם גלגל שחרק,
נחרדו, כל יכול לקרות.
עמדו העני וגם העשיר,
גילו סדק קל בגלגל,
העשיר הפטיר, סדוק אך תקין,
העני - אם סדוק -מקולקל!
עלה העשיר והמשיך לדהור,
העני עמד ותיקן,
ודהר אחרי חברו הקרב
כבר ראשון לבקתת הזקן.
אחרי כברת דרך ראה העני
כרכרת העשיר הפוכה,
והאיש וסוסו הביטו נוגים
בגלגל השבור במבוכה.
מה קרה, שאל העני את רעו,
זה השיב, אסון, בא פתאום.
תנחומיי, אמר העני, ה'פתאום'
היה כבר בסדק עד תום!
כך אמר, לא עמד ואמר לסוסו,
לא אצליף בך עוד, יש זמן,
ממילא נבא ראשונים לבקתה
ליטול אוצרות ומזומן.
בה בשעה שח עשיר לסוסו,
הרשה וארכוב על גבך,
ננטוש אין ברירה, את הכרכרה
שבגדה כה ונתהפכה.
הנהן הסוס, 'הן', השתחרר מיצול
ואמר, גם אם אין לי אוכף,
עלה ונדהר לא נעים, אך גורל
האוצר מונח על הכף.
בבקתה הרחוקה ראה הישיש
כי איש לא מיהר לבא,
נעל בקתתו על כל אוצרה,
והלך לו להר נבו!
