|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

הדרת היהודים מחיי הספורט בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון <br>

יש משמעות רבה לעובדה שהתאגדויות הספורט היו בין הארגונים החברתיים הראשונים ברייך השלישי ששָׂשׂוּ ליישר קו עם האנטישמיות הגזענית
22/04/2019  |   ציפי לוין   |   ספרים   |   תגובות



הרחקת החברים היהודים מארגוני הספורט הכלל-גרמניים

במאמר שמרבים לצטטו הצביע זה כבר החוקר הנודע של ההיסטוריה הגרמנית במאה התשע-עשרה תומס ניפרדיי (Thomas Nipperdey) על רישוּת גרמניה בשלהי המאה השמונה-עשרה ובראשית המאה התשע-עשרה באגודות (Vereine) ובעמותות (Assoziationen) כתופעת מפתח להבנת המודרניזציה1. בדומה לכך אפשר לומר שחברותם של יהודים באגודות ובעמותות היא מדד מפתח לבחינת השתלבותם בחברה האזרחית בגרמניה בעידן האמנציפציה. ביחס לכלל האגודות הללו היה לחֲברוּת היהודית באגודות ההתעמלות ובמועדוני הספורט הגרמניים מקום מיוחד, לא רק מפאת מקומם הבולט של הספורט וההתעמלות בלאומיות הגרמנית אלא גם מפני שבשונה מהתארגנויות חברתיות ופוליטיות רופפות אגודות ספורט משקפות מעצם טבען קשר חברתי צמוד ואינטימי, קשר יומיומי הכרוך במגע גופני ישיר בין המשתתפים.2 הרחקתם של היהודים ממועדוני הספורט, מברֵכות השחייה וממגרשי הספורט הציבוריים בגרמניה עוד בשבועות ובחודשים הראשונים לאחר תפיסת השלטון הייתה על כן ציון דרך חשוב במאמץ של הנאצים לבידודם ולניתוקם הפיזי, תחילה מקהיליית העם (Volksgemeinschaft) הגרמנית ומאוחר יותר מהחברה האירופית בכלל. בדיעבד אפשר לראות במהלך זה כמעט "תנאי הכרחי מקדים" להשמדה במלחמת העולם השנייה: "כוונת הנאצים בהדרת היהודים ממגע 'פיזי' עם עמיתיהם הארים", כותב היסטוריון הספורט ג'ורג' אייזן (George Eisen), "הייתה תחילה לפרק את הקרבנות מאישיותם האנושית, כאשר רק מאוחר יותר הפכה רציחתם 'אקט רציונלי' של טיהור הגוף הפוליטי (כלומר, האומה) מהשרץ".3

בהקשר זה יש משמעות רבה לעובדה שהתאגדויות הספורט היו בין הארגונים החברתיים הראשונים ברייך השלישי ששָׂשׂוּ ליישר קו עם האנטישמיות הגזענית.4 הרחקת הספורטאים היהודים הייתה כמעט ללא יוצא מהכלל יזמה עצמאית וספונטנית של ארגוני הספורט עצמם: היא התבצעה ללא כפייה חיצונית או תכתיב מלמעלה. המהלך כולו הושלם במידה רבה כבר באפריל 1933, עוד בטרם כינונה של רשות הספורט הרשמית של הרייך השלישי. לממונה על הספורט, איש הס"א הנְס פון טשאמר אונד אוסטן (Hans von Tschammer und Osten) — שנכנס לתפקידו כקומיסר הספורט של הרייך ב-28 באפריל 1933 ורק למן יולי 1933 מופיע בתוארו הרשמי כרייכסשפורטפירר (Reichssportführer, מנהיג הספורט של הרייך) — לא נותר אלא לברך על המוגמר, ואולי עוד יותר מכך, למתן את התלהבות היתר של ארגוני הספורט. כך, בשידור רדיו בראשית מאי הטעים פון טשאמר ש"מתעמלים וספורטאים יהודים אינם יכולים למלא תפקיד של מנהיג או תפקיד מכריע בגרמניה החדשה". עם זאת, בהתייחסו למשחק הגמר של אליפות הכדורגל הגרמנית בקלן (Köln) ב-16 ביוני 1933, הזהיר מפעולות חפוזות מדי ב"שאלה הארית".5 בהתבטאות אחרת מיוני 1933 הסתייג הממונה החדש על הספורט במפורש מצעדיה של התאגדות המתעמלים הגרמנית ב"שאלה הארית": "עמדתי היא שבטיפול בשאלה זו חייבים להתנהל באופן דיפלומטי. אם הדבר אינו עולה בידנו, מוטב שנשתוק [...] אני מגונן על עצמי מפני אנשים בעלי מזג חם מדי. לפני אלו אני טורק את הדלת".6 חששו של פון טשאמר היה שצעדים "חפוזים מדי" ישחקו לידיה של תנועת החרם שהחלה להתארגן אז בארצות-הברית נגד אירוח המשחקים האולימפיים בגרמניה של היטלר.7

התאגדות המתעמלים הייתה החלוץ לפני המחנה בהדרת הספורטאים היהודים. פדרציית הספורט הענקית, אחד הארגונים החברתיים הגדולים והמשפיעים במדינה כולה, מנתה ב-1933 כ-1,600,000 חברים ו-12,879 אגודות שהיו פרוסות על פני 10,753 ערים ויישובים.8 כבר ב-23 במרס 1933 הצהיר הוועד המנהל על נאמנות "מכל הלב" לממשלה הנאצית החדשה. במקביל החלו גם ארגונים אזוריים ומקומיים שונים — בכללם בלטה התאגדות המתעמלים של סקסוניה — לדרוש את הכנסתו של הסעיף הארי (Arierparagraph), סעיף נפוץ בתקנונים של ארגונים אנטישמיים בגרמניה ובאוסטריה שהגביל את הכניסה אליהם לבעלי דם "ארי". הוועד המנהל אימץ את הדרישה בישיבתו ב-12 באפריל. ההחלטה התפרסמה ב-19 באפריל בביטאון הארגון בהודעה רשמית שכונתה "איגרת לחג הפסחא". המנהיג החדש, אדמונד נוינדורף (Edmund Neuendorff), עמד על כך שעל ההחלטה להתבצע ללא דיחוי כך שבאירוע החגיגי של ההתעמלות הגרמנית בשטוטגרט שנועד להתקיים ביולי בנוכחות היטלר כאורח כבוד "לא יהיו בינינו מתעמלים יהודים".9 בהגדרת היהודי אימצה ההודעה את ניסוח החוק "בדבר החזרת הפקידות המקצועית על-כנה" מ-7 באפריל 1933, אשר התקנה הראשונה לביצועו מיום 11 באפריל הגדירה "לא-ארי" כל מי שלפחות אחד מארבעה סבותיו או סביו היה יהודי.10 ניסוח זה הרחיק לכת אף מעבר לחוקי הגזע של נירנברג אשר בתקנה הראשונה לחוק אזרחות הרייך מ-14 בנובמבר 1935 הגדירו יהודי את מי "שמוצאו לפחות משלושה סבים, שהם יהודים גמורים [volljüdisch] לפי גזעם [...]" או "בן תערובת [Mischling], נתין המדינה שמוצאו משני סבים יהודים גמורים" והוא עצמו "השתייך בעת הוצאת החוק לקהילה היהודית או נתקבל אליה לאחר מכן" או "היה בעת הוצאת החוק נשוי ליהודי [...]".11 עם זאת, בהתאמה עם החוק להחזרת הפקידות המקצועית על-כנה החריגה ההודעה את מי ש"שירתו בחזית במלחמת העולם או בניהם או אבותיהם נפלו בה". ואולם בשבועות הבאים חזר בו נוינדורף מההחרגה ותבע "אריזציה מלאה" "עוד לפני חגיגת ההתעמלות בשטוטגרט".12

ארגוני הספורט האחרים — ברמה הארצית או ברמה המקומית — התנהלו כל אחד על-פי יזמתו העצמאית. החלטותיו של איגוד המתאגרפים הגרמני (Verband Deutscher Faustkämpfer - VDF) מ-4 באפריל 1933 — כלומר עוד לפני חקיקת הרייך הרשמית מ-7 באפריל בדבר החזרת הפקידות המקצועית על-כנה — בלטו בקיצוניותן. האיגוד לא הסתפק במחיקת היהודים מרשימת החברים אלא "שחרר" גם את חברי האיגוד ה"ארים" מכיבוד התחייבויותיהם בחוזי עבודה או ניהול עם יהודים, אסר עליהם להזדקק לשירותיהם של רופאים, רופאי שיניים או עורכי דין יהודים ועוד.13 עד קיץ 1933 נוספו לרשימת ארגוני הספורט שאימצו רשמית את הסעיף הארי גם איגוד השחייה הגרמני, איגוד החותרים, איגוד סירות הקנו, איגוד הסקי ועוד. יוצאת דופן בזהירותה הייתה התאחדות הכדורגל הגרמנית אשר פרט להודעה אחת מ-19 באפריל 1933 שאסרה על יהודים ומרקסיסטים למלא תפקידים בכירים בארגון מילאה פיה מים. זה אִפשר לכאורה לפעילים יהודים לא-בכירים להישאר בינתיים בתפקידם, אבל האגודות החברות בארגון הגג הארצי לא היו בהכרח שותפות לאיפוק היחסי של ההנהלה. כך למשל כבר ב-9 באפריל 1933 הצהירו 14 אגודות כדורגל מובילות בדרום גרמניה בהחלטה משותפת על תמיכתן בממשלה הלאומית ועל נכונותן לשתף עִמה פעולה "בייחוד בהרחקת היהודים מאגודות הספורט", ואילו מועדון הכדורגל של נירנברג שיגר ימים אחדים מאוחר יותר מכתבי פיטורין לכל חבריו היהודים.14

גם התנהלותן של אגודות הספורט במרחב עתיר האוכלוסייה היהודית ברלין-ברנדנבורג הייתה עצמאית ולא מתואמת מלמעלה. מועדון הספורט ברלין-שרלוטנבורג, שעם חבריו נמנתה גם האתלטית המחוננת מרתה ג'קוב, כינס עוד ב-13 באפריל אסֵפת נציגים מיוחדת שבה הוחלט לאמץ את הסעיף הארי.15 ג'קוב עצמה הצליחה לעזוב את גרמניה עוד ב-1936 לדרום אפריקה ושם המשיכה בקריירה הספורטיבית שלה. מועדון הספורט הברלינאי, שעם חברותיו נמנתה לילי הֵנוך, החליט אומנם באסֵפת הנהלה מ-6 באפריל 1933 להגביל בעתיד את החברות רק למי "שמכירים בסעיף הארי ויכולים להבטיח שאינם ממוצא יהודי, אינם נשואים לבן זוג יהודי, אין להם קרובי משפחה יהודים ואין להם הורים או סבים יהודים". אך על-אף הניסוח הגורף נרתעה כנראה הנהלת המועדון מלאמץ בפומבי את הסעיף הארי לתקנונה הרשמי ועשתה כן רק בתחילת 1934. דבר זה לא מנע את המועדון מלהרחיק משורותיו את האתלטית היהודית המפורסמת כבר באוגוסט 1933.16 בזמן המלחמה גורשה הֵנוך לגטו ריגה עם אִמה ואחיה, ונרצחה שם בספטמבר 1942.

הטקטיקות שהפעילו האגודות הגרמניות לסילוק חבריהן היהודים היו מגֻוונות ואף מפולפלות. לעתים נמחק שמם סתם כך מרשימת החברים במועדון ללא כל הסבר, לפעמים קיבלו מכתב רשמי על סיום חברותם — ופעמים אחרות נדרשו להודיע על התפטרות מרצון כביכול. ההודעה על סיום חברותו של אלפרד פלָטוֹ שהיה בעל שלוש מדליות זהב אולימפיות ומוותיקי הפעילים בהתאגדות המתעמלים עוררה בעליל חוסר נוחות אצל רופרט נאומן (Rupert Naumann), יורשו של אדמונד נוינדורף בהנהגת ההתאגדות. נאומן, עורכה הראשי של סוכנות לידיעות ספורט, הוסיף לדרישת ההתפטרות, בניסוח מנומס ובנימה כעין מתנצלת, שמאמציו למתן את הסעיף הארי במקרה זה לא עלו יפה. פלָטוֹ, אשר הגיש מיד את התפטרותו, ענה ביבושת "על מחשבותי ותחושותי האישיות יורשה לי לא להרחיב את הדיבור".17 הוא מת ב-28 בדצמבר 1942 במחנה הריכוז טרזיינשטט.

בעוד הרחקתו של פלָטוֹ התרחשה הרחק מעיני הציבור והתקשורת הבינלאומית עוררה הדרתו של הטניסאי דניאל פּרֶן מהנבחרת הגרמנית של גביע דייוויס הדים רבים. בשנה הקודמת הוביל פּרֶן את נבחרת הטניס הגרמנית לזכייה סנסציונית במשחקי גביע דייוויס בברלין (1932). הדרתו מהנבחרת הגרמנית הניעה את המתחרים האנגלים שהשתתפו בתחרות ב-1932 לפרסם מכתב מחאה בטיימס הלונדוני.18 מלך שוודיה, גוסטב החמישי אדולף (Gustav V Adolf), שהיה ממעריציו של פּרֶן, הזמין אותו למשחק טניס מתוקשר בברלין הנאצית זמן קצר לאחר ביקור בלשכת הקנצלר.19 ימים אחדים לאחר מכן עזב פּרֶן את גרמניה לצמיתות והשתקע באנגליה. עיתונות הספורט היהודית בגרמניה המשיכה לעקוב מרחוק אחרי הקריירה הספורטיבית שלו.

בעבור יהודים גרמנים רבים הייתה ההדרה ממועדון הספורט שאליו השתייכו במשך שנים רבות ההמחשה הקונקרטית הראשונה של מציאות החיים היהודיים תחת המשטר הנאצי. ברוב המקרים לא דובר באתלטים מפורסמים אלא באזרחים ובאזרחיות מהשורה אשר סילוקם מאגודת הספורט שהייתה לביתם השני ערערה את העוגנים החברתיים והפסיכולוגיים שעליהם נשען קיומם היומיומי. מקרה מזעזע במיוחד היה זה של פריץ רוזנפלדר, סוחר יהודי משטוטגרט. רוזנפלדר בן השלושים ואחת, קפטן קבוצה באגודת המתעמלים של בד קנשטט (TV Bad Cannstatt), ירה בעצמו למוות ב-6 באפריל 1933 כאשר נודע לו שהאגודה שאליה היה קשור כל כך עומדת לאמץ את הסעיף הארי. המכתב מכמיר הלב שהותיר לעמיתיו הלא-יהודים באגודה נתפרסם בעילום שם בעיתון Jüdische Rundschau מיום 25 באפריל 1933.20 תרשומת קצרה שראתה אור בעיתון היהודי Israelitisches Familienblatt ב-11 במאי 1933 מספקת תובנה נוספת לתחושת העלבון הצורבת של המסולקים. המחברת, מֵטה פוּס-אוֹפֶּט מברסלאו, מתארת צעידת ערבית מביתה לאגודת ההתעמלות כדי להסדיר את פרישתה הרשמית. הדרך המוכרת היטב שבה נהגה לפסוע מדי יום ביומו בקלילות ובעליצות הופכת לעינוי מתמשך והמזוודה הריקה שהיא לוקחת עִמה לצורך הפינוי מהמועדון נדמית כמשא של טונה. היא נוזפת בעצמה על שהיא חשה כה מדוכדכת על הדרתה ממועדון התעמלות בשל מוצאה הלא-ארי: הרי זה הוא עניין פעוט וזניח בהשוואה לאבדן מחייתם של כה רבים מעמיתיה היהודים. אבל היא אינה יכולה שלא לתהות: "האם זאת אחת מדקירות הסיכה הזעירות שפוצעות את הנשמה יותר ממכות האגרוף של הגורל?"21 פוּס-אוֹפֶּט נרצחה במאי 1942 במתקן המתת ה"חסד" (אותנסיה) בברנבורג (Bernburg) שבסקסוניה תחתית לאחר שהייתה כלואה במשך שנתיים מיוסרות במחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק (Ravensbrück). היא הייתה אז בת חמישים ושתיים.22

היערכות מחדש של ארגוני הספורט היהודיים

להשלמת "טיהורו" של הספורט הגרמני לא היה די בסילוק הספורטאים היהודים כפרטים: היה צריך גם לנתק את אגודות הספורט היהודיות מארגוני הגג ומאיגודי הספורט האזרחיים (bürgerliche Sportverbände) שבתוכם הן היו משולבות לפני 1933. לדוגמה, לאיגודים האזוריים של התאחדות הכדורגל הגרמנית היו מסונפות בעת תפיסת השלטון בידי הנאצים לא פחות מ-20 קבוצות כדורגל יהודיות. האופן המדויק שבו בוצע סילוק האגודות היהודיות איננו ברור די צורכו בגלל היעדר תיעוד, אך נראה שהמהלך כולו היה בגדר עובדה מוגמרת כבר באמצע שנת 1933.23 פעיל קבוצת בר כוכבא-הכוח ברלין רוברט אטלס תיאר לימים במכתב להיסטוריון הספורט הגרמני ברנט (Hajo Bernett) כיצד זימן אותם יושב-ראש איגוד האתלטיקה של ברנדנבורג (VBAV) במרס 1933 וביקש מהם "לצערו הרב" להגיש את התפטרותם מהאיגוד, שאם לא כן ייאלץ לפרוש בעצמו. נציגי בר כוכבא-הכוח סירבו ולמחרת היום "נזרקנו גם אנחנו וגם הוא".24 קבוצת הג'וג'יטסו של RjF אולצה לפרוש מארגון הגג במאי 1933, ומועדון האִגרוף של מכבי ברלין אולץ אף הוא לפרוש בזמן כלשהו לפני נובמבר 1933.25 הדעת נותנת שלפחות במקרה של אגודות הספורט בעלות האוריינטציה הלאומית הציונית נחסך חלק גדול משיברון הלב האישי שהיה מנת חלקם של הספורטאים היהודים היחידים שהודחו ממועדוניהם האהובים.

אלפי הספורטאים והספורטאיות היהודים המסולקים נקלטו ברובם במרוצת החודשים הראשונים שאחרי עליית הנאצים במכבי ובשילד ששימשו מעין מאגרים לנפלטים. גורלה המדויק של התאגדות וינטוּס הניטרלית בתקופה הנאצית דורש עדיין מחקר, אבל נראה שמרבית הספורטאים הפעילים בה נקלטו אחרי אוקטובר 1933 באגודות מכבי ושילד.

שני האיגודים העיקריים של הספורט היהודי בגרמניה — שהתחרו ביניהם על המועמדים החדשים — ראו במשבר גם אתגר והזדמנות. למהפך שהתחולל באופיָם ובקצב גידולם אחרי עליית הנאצים לשלטון אין תהליך מקביל בתולדות הספורט המודרני. מכבי, אשר בשיאו בשנות ויימר מנה כ-3,000 חברים ב-17 אגודות, היה לפני 1933 "התאגדות רעיונית של אגודות שנפגשו בדרך כלל רק פעם בשנה באירועי ספורט של מכבי, בעוד שאר הפעילות הספורטיבית התבצעה במסגרתם של איגודי הספורט הגרמניים".26 לאחר הדחתן של אגודות הספורט היהודיות מהאיגודים האזרחיים נאלץ מכבי לארגן את התחרויות והאליפויות בעצמו.27 בקול קורא "לכל המתעמלים והספורטאים היהודים בגרמניה" שפרסמה נשיאות מכבי הגרמני ב-Jüdische Rundschau בראשית מאי 1933 נאמר:

הדרת המתעמלים והספורטאים היהודים מהאיגודים ומהאגודות הגרמניים מציבה לפנינו משימות חדשות. זה יותר מ-30 שנה נאבקות אגודות הגליל הגרמני של מכבי העולמי למען רעיון התחייה הגופנית של העם היהודי. [...] היום הגיעה העת לפתוח את שורותינו לפני כל המתעמלים והספורטאים שהפכו חסרי בית. חוג מכבי הגרמני קורא לכל אלה שהכירו היום ביהדותם להצטרף לאגודות מכבי ובר כוכבא בגרמניה ולהיאבק ביחד עִמנו למען עתיד יהודי יפה ומבטיח יותר [ההדגשות במקור].28

גידול חד חל הן במספר החברים והן בהיקף הפעילות. ב-1933 גדל מכבי ל-8,000 חברים ב-25 אגודות, ב-1934 זינק המספר ל-14,000 חברים ב-55 אגודות וב-1935 ל-21,500 חברים ב-136 אגודות.

גם בארגון הספורט הלא-ציוני התחוללו תמורות מהפכניות. עד 1933 הקיף ארגון הספורט של ברית חיילי החזית היהודים רק אגודות אחדות שפעלו במנותק זו מזו. מדיניותה של הנהלת RjF בתקופת ויימר הייתה לא להקים אגודות ספורט במקומות שבהם הייתה לתושבים היהודים אפשרות לפעילות ספורטיבית חלופית — לרבות פעילות באגודות מכבי.29 ואולם במאי 1933 החליטה ההנהלה לאחד את האגודות האלה ולהכריז רשמית על הקמת איגוד ספורט (Sportbund) [ארצי] שילד. ההנהלה חיזקה את ידי הפעילים בשטח לנהל הסברה מתאימה לגיוס כל הספורטאים היהודים החולקים את השקפת העולם הפטריוטית הגרמנית.30

עד סוף 1933 טיפס מספר החברים בשילד ל-7,000, ב-90 אגודות. ב-1934 הוא מנה כבר 17,000 חברים ב-156 אגודות, ב-1935 הוא כלל 20,000 חברים ב-197 אגודות ובשיאו, באמצע שנת 1936, היו בו 21,000 חברים ב-216 אגודות. אפשר להעריך שבשנת 1936 היו במכבי ובשילד ביחד 42,500 ספורטאים יהודים פעילים — יותר מעשירית האוכלוסייה היהודית בגרמניה (כ-409,000 נפש).31 על-פי אומדן בן הזמן שיעור הספורטאים הפעילים היה אף גבוה יותר: 45,000 איש, דהיינו 12 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית.32 זהו שיעור השתתפות מרשים ביותר,33 בפרט אם מביאים בחשבון שהאוכלוסייה התאפיינה עוד לפני 1933 בקשישות יתר34 ושאחוז הצעירים שבה פחת והלך בהתמדה בשל ההגירה המואצת.

בפועל נראה שבחירת הספורטאים היהודים במכבי או בשילד לא הודרכה על-ידי הזדהות רעיונית אלא התבססה על שיקולים פרגמטיים כמו הזמינות המקומית של האגודה, המוניטין שלה, איכות מתקני הספורט, צוות המאמנים וכיוצא בזה. באגודות מכבי רבות היה אפשר למצוא ספורטאים בעלי השקפת עולם לא-ציונית, ובאגודות הספורט של RjF היו ספורטאים ציונים בהכרתם.35 כאמור, אגודות הספורט ה"ניטרליות" מבחינת השקפת עולמן שהשתייכו להתאגדות וינטוּס בדרום גרמניה ובמערבה התפרקו אחרי 1933 וחבריהן הצטרפו למכבי או לשילד לפי הנסיבות. ארגון הגג — הוועד הארצי של איגודי הספורט היהודיים (Reichsausschuß jüdischer Sportverbände) — נוסד במשותף ב-1934 בידי מכבי ו-RjF כדי להבטיח את שיתוף הפעולה שלהן מול רשויות הספורט הנאציות.36

קיומם העצמאי של ארגוני ספורט יהודיים בגרמניה הנאצית עמד בניגוד בולט לפירוקה הכפוי של תשתית הספורט העצמאית של ארגוני הספורט הסוציאליסטיים והקומוניסטיים בחודשים הראשונים אחרי תפיסת השלטון. גם איגודי הספורט הפרוטסטנטיים והקתוליים פורקו בקיץ 1935 ומוזגו בתנועה הנאצית.37 מנקודת הראות של המשטר לא היו היהודים, מעצם ייחודם הגזעי הבלתי ניתן לשינוי, מטרה למדיניות ה"האחדה" (Gleichschaltung) של הנאצים, כלומר להתאמה הטוטליטרית שהפעילו כלפי האוכלוסייה ה"ארית". זאת ועוד, מסע התעמולה שהתנהל בעולם הדמוקרטי כנגד עריכת האולימפיאדה בגרמניה חייב את רשויות הספורט הגרמניות — ולו למראית עין ולזמן מוגבל — שלא לצמצם את פעילות הספורט היהודית (על אולימפיאדת מינכן 1936 והיהודים ראו להלן). ואכן ב-1 ביולי 1933 הצהיר הרייכסשפורטפירר שאיגוד הספורט של RjF רשאי בינתיים להמשיך בפעילותו הספורטיבית, וב-17 בנובמבר 1933 נכלל בהיתר גם ארגון מכבי הגרמני.38

מדורי הספורט ומוספי הספורט של העיתונות היהודית הגרמנית

פריחתה של העיתונות היהודית הגרמנית לאחר 1933 הייתה היבט אחר של האוטונומיה התרבותית והארגונית שממנה נהנו היהודים בשנות הרדיפה הראשונות ברייך הנאצי. אף שהעיתונים היהודיים פעלו תחת עינו הפקוחה של הצנזור הנאצי ועורכיהם סבלו תכופות מאיומים, מאיסורי פרסום ואף ממאסרים, הותר להם ככלל לעסוק בחופשיות יחסית בכל מה שנתפס כבעל עניין לגיטימי למיעוט היהודי הנרדף. "התופעה הראויה לציון", כותב ההיסטוריון של העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית הרברט פרידן, "אינה נעוצה רק בעצם הופעתם של העיתונים היהודיים בשנים הללו, אלא בכך שהם היו החוליה היחידה בעיתונות הגרמנית שלא יכלה להיות נציונל-סוציאליסטית".39 מכך נבע גם שהעיתונים היהודיים נהנו מחירויות מסוימות שנשללו מהעיתונות הגרמנית. הם יכלו להישאר נאמנים לתפיסת עולם ליברלית והומניסטית בעת שהעיתונות הלא-יהודית כולה נתבעה ליישר קו עם האתוס השליט ולא לייצג תכנים והשקפת עולם שנגדו את האידאולוגיה הנאצית.40

בעבור הקורא היהודי אשר קשריו לחברה הגרמנית הסובבת נותקו בברוטליות בעקבות עליית הנאצים לשלטון היו העיתונים היהודיים צינור מידע חיוני לעניינים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים והדתיים שעמדו ברום עולמו. לא היה כמעט עיתון יהודי שלא חווה גידול ניכר בתפוצה לאחר אפריל 1933. ארבעת העיתונים הכלליים הגדולים היו Jüdische Rundschau, ביטאונה של התנועה הציונית בגרמניה (נוסד 1896); Israelitisches Familienblatt, העיתון היהודי היחיד בבעלות פרטית (נוסד 1899); C.V.-Zeitung, ביטאונה של האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני האמונה היהודית (נוסד ב-1922 כהמשכו של ירחון האגודה שנוסד ב-1895); ו-Der Schild, הביטאון של ברית חיילי החזית היהודים (נוסד ב-1922). לארבעת העיתונים הללו יחד הייתה ב-1934 תפוצה כוללת של 143,800 עותקים, ב-1935 של 130,000 עותקים וב-1936 של 123,000 עותקים.41 על אלו יש להוסיף גם עיתונים קהילתיים שהגדול שבהם היה ה-Gemeindeblatt ("עלון הקהילה") של קהילת ברלין, עיתונים בעלי גוון דתי ואידאולוגי כגון Der Israelit האורתודוקסי או ביטאונה של היהדות הליברלית Jüdisch-liberale Zeitung (לימים(Jüdische Allgemeine Zeitung וכן כתבי עת מדעיים ומקצועיים שפנו לקהל קוראים ספציפי ומצומצם יותר. ככלל אפשר להניח שלפחות אחד מבין העיתונים הללו הגיע לביתה של כל משפחה יהודית.

העיתונים היהודיים לא הגדילו רק את תפוצתם אלא גם התרחבו מאוד בהיקפם ובקשת הנושאים שכיסו. אחד הנושאים המסוקרים יותר לאחר 1933 היה הספורט היהודי. בעבר זכו אירועי ספורט יהודיים לסיקור שולי בלבד בעיתונות היהודית הכללית. Israelitisches Familienblatt, העיתון היהודי הנפוץ ביותר, הקדיש לסיקור הספורט טור צדדי ונידח בדפים האחרונים של העיתון. שמו של המדור, "פינת הספורט", מעיד יותר מכּל על החשיבות המשנית שיוחסה לו בהקשר היהודי.42 הסיבה לסיקור הדל של הספורט ברורה: רק מיעוט מקרב הספורטאים היהודים פעלו במסגרות יהודיות, שבהן התמקדה העיתונות היהודית.43 העיתונים היהודיים חרגו מנוהג זה רק באירועי ספורט יוצאי דופן שהייתה להם השלכה אפשרית על חיי היהודים בגרמניה. כך, לקראת משחק הגמר של גביע דייוויס שבו ייצג את נבחרת הטניס הגרמנית האלוף היהודי דניאל פּרֶן הובע בעיתונות היהודית חשש שתבוסה של פּרֶן עלולה לגרור גל של אנטישמיות.44

ואולם באוקטובר 1933 היה Israelitisches Familienblatt הראשון לפרסם מוסף ספורט קבוע בשם "הספורט היהודי" (Der jüdische Sport). ההוצאה לאור והמערכת הסבירו בהודעה מיוחדת:

הדרתם של היהודים הגרמנים מאיגודי ההתעמלות והספורט הגרמניים הכלליים לא המעיטה כהוא זה מהחשיבות הגדלה והולכת של הספורט ותרבות הגוף אצלנו היהודים. אדרבה: עשרות אלפי מתעמלים וספורטאים יהודים בגרמניה הצטרפו לאגודות היהודיות למען הכשרתם הגופנית. באגודות הללו ניכרים חדוות עבודה ודחף לעשייה בעצמה כזו שלא היה אפשר להבחין בה בעבר אלא לעתים נדירות.

עוד התגאה העיתון בהיותו "העיתון הגרמני היהודי הראשון המגיש לקוראיו מדי שבוע בשבוע סקירה רציפה ומאוירת של תנועת ההתעמלות והספורט היהודית בגרמניה בכללותה וכן של ההתרחשויות החשובות ביותר בתחום זה בחוץ לארץ". המודעה הדגישה גם שהעיתון הוא היחיד המחויב לסיקור בלתי מפלגתי ואוהד של כלל פעילות הספורט היהודי בגרמניה.45 ואכן, כבר באותו גיליון היה אפשר להיווכח שעמוד הספורט כולל שני מאמרי רקע בעלי תבנית דומה, על "הגליל הגרמני באיגוד מכבי העולמי" ועל "פעילות ספורט בברית חיילי החזית היהודים".46

זאת הייתה רק הסנונית הראשונה. C.V.-Zeitung, ביטאונה של האגודה המרכזית, החל כמעט באותה עת לסקר אירועי ספורט יהודיים בטור מיוחד שנקרא תחילה "מעולם הספורט" (Aus der Sportwelt), אחרי כן "ספורט השבוע" (Sport der Woche) ומסוף אוקטובר 1935, על עמוד שלם, "דף הספורט של C.V.-Zeitung" (Zeitung-Sportblatt der C.V.).47 מדור הספורט של Zeitung-C.V. נהג לדווח בשנים המוקדמות בעדיפות ראשונה על הפעילות הספורטיבית של RjF וייחד רק מקום משני לאירועים הקשורים לתנועת מכבי. גם Jüdische Rundschau בתורו התחיל לפרסם מדצמבר 1933 טור מיוחד בשם "סקירת ספורט" (Sport-Rundschau). בהתאמה לאידאולוגיה הציונית שלו לא הגביל עצמו מדור הספורט של העיתון לזירה הגרמנית והקצה מקום נרחב לסיקור אירועי ספורט בתנועת מכבי העולמית בכלל ובארץ-ישראל המנדטורית בפרט. העיתון הליברלי Jüdische Allgemeine Zeitung כלל מ-1934 מוסף ספורט קבוע בשם Sport der ‘Jüdischen Allgemeinen’ אשר הקצה מקום שווה לאירועי מכבי ו-RjF.

ביטאוני הספורט המיוחדים של מכבי ושל שילד היו עניין בפני עצמו. באירופה ובצפון אמריקה החלו להופיע עיתוני ספורט מיוחדים בשלהי המאה התשע-עשרה כחלק מתהליך המודרניזציה והתפתחותה של תרבות פנאי.48 הופעתו המאוחרת קמעה של עיתון שכזה בקרב יהודי גרמניה הייתה כרוכה מלכתחילה בצורך אידאולוגי ופוליטי: Jüdische Turnzeitung, שהופיע לראשונה ב-1900, הגדיר עצמו "הביטאון הרשמי של תנועת המתעמלים בר כוכבא". כאמור, לאחר מלחמת העולם הראשונה התגלגל עיתון ההתעמלות היהודי מראשית המאה למגזין ספורט שנקרא Der Makkabi: Organ des deutschen Kreises im Makkabi Weltverband. המגזין התייחד בכתבות מאוירות על אירועי ספורט יהודיים בגרמניה ובארץ-ישראל המנדטורית. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לסיקור המשלחת הגרמנית למשחקי המכביה השנייה שהתקיימה בתל אביב בימים 2-10 באפריל 1935. מעט מאוחר יותר, בגיליון שראה אור ב-31 ביולי 1935, חגג המגזין בכותרת ענק בעמוד השער את "ניצחוננו על RjF" בתחרות ספורט ארצית בין שני ארגוני הספורט היהודיים בגרמניה. למותר לציין שהביטאון לא חגג רק ניצחון ספורטיבי אלא ביקש להעביר לקוראיו גם את התחושה של ניצחון היסטורי של הציונות על ההתבוללות.

היריב האידאולוגי והספורטיבי Der Schild, ביטאונו של RjF שהיה בעל מגמה פטריוטית גרמנית, צירף מאוגוסט 1933 מוסף מיוחד שנקרא במקורו "הכוח [Die Kraft]: עלון להסבה מקצועית, התיישבות, שירות עבודה, הכשרת צעירים וספורט",49 אבל הקדיש עצמו ממרס 1934 לענייני ספורט בלבד. ביוני 1934 שינה את שמו רשמית ל"הכוח: עלון לספורט והכשרת צעירים. ביטאון איגוד הספורט של RjF".50 ככל שהמציאות בגרמניה הנאצית הלכה וטפחה על פניהם של מנהיגי RjF ושמטה את הקרקע מתחת לאמונתם בשוויון זכויות יהודי בגרמניה כך הלך ונמנע מוסף הספורט של Der Schild מפולמוס רעיוני עם המחנה הציוני והתמקד בדיווחים ספורטיביים לשמם. עם החרפת המצב והתגברות ההגירה נָטוּ הכותרות להבליט יותר ויותר את ההישג הנעוץ בעצם הישרדותו של ספורט יהודי תחרותי בגרמניה. "שוב הצלחנו להתגבר על הקיפאון בהישגים", מבשרת הכותרת של הגיליון האחרון מ-4 בנובמבר 1938, פחות משבוע לפני "ליל הבדולח" — ליל הפרעות שבין 9 ל-10 בנובמבר.51 גם העיתונים הקהילתיים התחילו לצרף לגיליונותיהם מדורי ספורט קבועים. החשוב שבהם, ביטאון קהילת ברלין Gemeindeblatt der Jüdischen Gemeinde zu Berlin אשר ב-1935 יצא במהדורה של 52,000 עותקים,52 כלל ממאי 1934 מוסף קבוע שנקרא "ספורט השבוע" (Sport der Woche) והקצה משקל שווה לדיווחים על אירועי הספורט של מכבי ושל RjF. הפורמט הרחב של העלון התאים במיוחד להדפסה של צילומי מונטז' גדולים של אירועי ספורט, צילומים שהיו ייחודיים לו.

מחקר חדש (2012) על הספורט היהודי בגרמניה הנאצית לפני המלחמה המתמקד בקהילות בצפון-מערב גרמניה אומד את המספר הכולל של ידיעות ספורט שהופיעו בעיתונות היהודית בכ-20,000 (!). מרביתן הופיעו בשנים 1936-1935.53 אף-על-פי-כן היה חֶסֶר משמעותי בדיווח העיתונאי על פעילות אגודות הספורט בקהילות הבינוניות והקטנות שמחוץ לערים הגדולות, פעילות אשר הייתה נדבך חשוב בחיי היומיום היהודיים בשנים הראשונות. בתחום מדינת סקסוניה תחתית דהיום, למשל, ניהלו גם קהילות זעירות שמנו עשרות חברים בלבד כגון בנטהיים (Bentheim) או פירסטנאו (Fürstenau) פעילות ספורט ערה שלא קיבלה הד הולם בעיתונות הספורט היהודית.54 יתר על כן, אחרי קיץ 1936 התמקדו מרבית מדורי הספורט של העיתונים היהודיים הגרמניים בסיקור הפעילות הספורטיבית בזירה הברלינאית. התמקדות זו לא נבעה רק ממיקומן של מערכות העיתונים וההוצאות לאור — גם Israelitisches Familienblatt עבר במאי 1935 מהמבורג לברלין — אלא ביטאה גם את המרכזיוּת הגדלה והולכת של ברלין בחיי הספורט היהודי בגרמניה הנאצית הן כזירה עיקרית של תחרויות ספורט ארציות ובינלאומיות והן כנקודת כובד דמוגרפית של האוכלוסייה היהודית הנותרת. מלבד פרנקפורט ע"נ מיין, שבה ניכרה פעילות ערה במיוחד של סניף שילד, גם בקהילות גדולות כמו ברסלאו והמבורג לא היו מתקנים ומסלולי ריצה מקצועיים.55

"האנאלפבית של העתיד", מצטט ולטר בנימין — מבלי לנקוב בשמו — את אמן הבאוהאוס והתאורטיקן לאסלו מוֹהוֹלי-נאג'י (László Moholy-Nagy) בהיסטוריה קטנה של הצילום (1931), אינו "זה שאיננו יודע לכתוב, אלא זה שהוא בור בצילום".56 אחד החידושים החשובים שאליהם נחשפו קוראי כתבות הספורט בעיתונות היהודית בשנים הללו היה שילובם של צילומי ספורט עדכניים בידיעות הספורט. צילומי ספורט נכללו זה זמן רב בעיתוני הספורט המיוחדים שהתחילו להופיע באירופה ובצפון אמריקה בשלהי המאה התשע-עשרה. אבל אלו היו לרוב לא יותר מתצלומים של ספורטאים מפורסמים בתנוחות מבוימות. כדי שיהיה אפשר ללכוד את פעילות הספורט בזמן אמת נדרשה פריצת דרך טכנולוגית. פריצה זו הגיעה רק בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים עם השגת מהירויות תריס של עד אלפית השנייה. בגרמניה היה זה בעיקר פיתוח מצלמות הלייקה (Leica), הארמנוקס (Ermanox) והרוליפלקס (Rolleiflex) כפולת העדשות שאִפשרו לצלמי הספורט ללכוד את הפעילות בזמן אמת בתנאי שדה. במקביל גדלה מאוד בתקופת ויימר הפופולריות של המגזינים המאוירים, ובכללם למשל Sport im Bild, שהוקדשו לסיקור הספורט.57

נראה שאת חלק הארי של צילומי הספורט שהופיעו בעיתונות היהודית עד נובמבר 1938 סיפקו שלושה צלמים בלבד: מרטין דזובס (Martin Dzubas, 1941-1900), הרברט זוננפלד (1906-1972) ואברהם פיסרק (Abraham Pisarek, 1983-1901).58 אף שמלכת הספורט — האתלטיקה הקלה — זכתה לרוב תשומת הלב של שלושת צלמי הספורט היהודי הם צילמו מגוון רחב של פעילויות אחרות: כדורגל, כדוריד, התעמלות, התעמלות אמנותית, שחייה, חתירה, סיף, אִגרוף, הרמת משקולות, רכיבת סוסים ועוד. מעט מזעיר של המגוון הגדול הזה משתקף בתצלומים האיכותיים הכלולים בספרון Das jüdische Sportbuch ("ספר הספורט היהודי") שיצא לאור בברלין ב-1937 במאמץ משותף של מכבי ושילד. בולטת לעין החשיבות שייחדו שני הארגונים לייצוג חזותי של ספורט נשי. חביבת שילד הייתה קופצת הגובה גרטל ברגמן ממועדון הספורט של האגודה בשטוטגרט שנחשבה במשך זמן מה מועמדת לנבחרת הגרמנית באולימפיאדה של 1936 (על כך להלן). בצילום ספורט אחר של שילד, שכנראה לא הגיע לעיתונות, אפשר לראות אישה מתאמנת בג'ודו — דבר נדיר באותה תקופה. מכבי לעומת זאת התגאה בדיוקנה של זלמה שולמן, האלופה במוקדמות המכביה בהדיפת כדור ברזל.59

פוטומונטז' מרשים של תחרות ספורט של בתי הספר היהודיים — שעליו חתומים במשותף הצלמים זוננפלד, פיסרק ודזובס — הופיע במדור הספורט של Jüdisches Gemeindeblatt für Berlin (שמו החדש של ביטאון הקהילה הברלינאית) ב-5 בספטמבר 1937. מה שמושך את העין בתמונה הוא האופי הממושטר — כמעט צבאי — של אירוע הספורט ההמוני: שורות-שורות של תלמידים ותלמידות צועדים בסך, כאשר הדגלונים והנסים מונפים אל על. בפינה הימנית העליונה מוצג תצלום תקריב של אדם מבוגר בחליפה מחויטת ועניבת פרפר — כנראה יושב-ראש הקהילה היינריך שטאל — המצוטט כאומר: "אנחנו מציגים בתמונות את יום הספורט של בתי הספר היהודיים שלנו". מתחתיו אפשר להבחין בארבעה צלמים המנציחים בדבקות את האירוע.60 על-אף הדמיון השטחי לצילומים של תחרויות ספורט של ההיטלריוגנד (Hitlerjugend, נוער היטלר) הגרמני בולט גם ההבדל המהותי בגישת הצלמים. בצילומי הספורט היהודיים אין מגמה לערוך אסתטיזציה של הגוף האנושי ושל דמויות המנצחים — מגמה האופיינית לנֵאו-קלסיציזם הפשיסטי של לני ריפנשטאל ושל צלמים אחרים בני התקופה.61

כמעט שנה מאוחר יותר הופיע באותו עיתון פוטומונטז' אחר, פרי עבודתו של אברהם פיסרק, שנקרא: "הנוער היהודי עוסק בספורט".62 אפשר להבחין כאן בקופצת לגובה, בשחקן טניס, בזורק חנית שרירי, בתחרות אִגרוף ובצופות נלהבות. זוהי עדות מרשימה לחיוניותו של הספורט היהודי בגרמניה הנאצית זמן קצר לפני חיסולו עם פרעות ליל הבדולח בנובמבר 1938.

הערות

1. Thomas Nipperdey, “Verein als soziale Struktu7r in Deutschland im späten 18. und frühen 19. Jahrhundert: Eine Fallstudie zur Modernisierung,” in Nipperdey, Gesellschaft, Kultur, Theorie: Gesammelte Aufsätze zur neueren Geschichte (Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 1976), pp. 176-205

2. השוו Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 16.

3. Eisen, “Jewish History and the Ideology of Modern Sport,” p. 498

4. התיאור המקיף והעדכני ביותר של הדרת החברים היהודים מארגוני ההתעמלות והספורט הגרמניים מצוי אצל ואליג. ראו Wahlig, “Die Rolle des Sports,” pp. 45-74.

5. Lorenz Peiffer, “Der Ausschluss der Juden 1933 aus deutschen Turn- und Sportvereinen und das Beschweigen nach 1945: Alte und neue Perspektiven deutscher Sporthistoriografie,” Zeitschrift für Geschichtswissenschaft 3 (2011), pp. 217-229, esp. p. 223

6. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” pp. 64-65

7. Peiffer, “Der Ausschluss der Juden,” p. 223

8. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 45

9. Bernett, Der jüdische Sport, p. 24

10. Reichsgesetzblatt, 1933 I, p. 195; השואה בתיעוד: מבחר תעודות על חורבן יהודי גרמניה ואוסטריה, פולין וברית־המועצות, בעריכת יצחק ארד, ישראל גוטמן ואברהם מרגליות, יד ושם, ירושלים תשל"ח, עמ' 45.

11. Joseph Walk, ed., Das Sonderrecht für die Juden im NS-Staat, 2nd ed. (Heidelberg: C. F. Müller Verlag, 1996), II 47, p. 139, מצוטט על־פי השואה בתיעוד, עמ' 75-76.

12. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 49

13. Lorenz Peiffer and Henry Wahlig, “Der Ausschluss jüdischer Mitglieder aus den deutschen Turn- und Sportvereinen im Spiegel von Verbandszeitschriften,” in Judenfeindschaft und Antisemitismus in der deutschen Presse über fünf Jahrhunderte: Erscheinungsformen, Rezeption, Debatte und Gegenwehr, eds. Michael Nagel and Moshe Zimmermann (Bremen: edition lumière, 2013), vol. 2, pp. 767-781, esp. pp. 771-772

14. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” pp. 53-54

15. Berno Bahro, “Den Verbandsvereinen wird ferner empfohlen,” in Vergessene Rekorde, eds. Bahro, Braun and Teichler, pp.

16. שם, עמ' 105-107.

17. Bernett, Der jüdische Sport, pp. 29-30

18. “Der Sport-Antisemitismus,” Jüdische Rundschau, April 21, 1933, p. 159. ראו להלן מקור מס' 1.

19. Bernett, Der jüdische Sport, p. 22

20. .Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 57; Peiffer, “Der Ausschluss der Juden,” pp. 217-219 למכתב הפרֵדה של רוזנפלדר ראו “Persönliche Tragödie,” Jüdische Rundschau, April 25, 1933, p. 163, להלן מקור מס' 2.

21. Meta Fuß-Opet, “Abschied vom Turnverein,” Israelitisches Familienblatt, May 11, 1933, p. 14. ראו להלן מקור מס' 3.

22. Lorenz Peiffer, “‘Abschied vom Turnverein’: Der Abschiedsbrief der Turnerin Meta Fuß-Opet,” Sport am Wochenende, Deutschlandfunk, May 26, 2013, in [קישור] (Retrieved August 23, 2015)

23. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 61

24. Bernett, Der jüdische Sport, p. 20, מצוטט אצל Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 62.

25. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 63

26. מתוך דין וחשבון פנימי של מכבי על השנים 1933-1935. מצוטט אצל Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 111.

27. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 114

28. “Aufruf! An alle jüdischen Turner und Sportler in Deutschland!,” Jüdische Rundschau, May 5, 1933, p. 182. ראו להלן מקור מס' 4.

29. Wahlig, “Die Rolle des Sports,” p. 136

30. Bernett, Der jüdische Sport, p. 50

31. Tegelbeckers, “Jüdischer Sport: 3. Der ‘Arierparagraph’ im deutschen Sport”

32. Martha Wertheimer, Siddy Goldschmidt and Paul Yogi Mayer, Das jüdische Sportbuch: Weg, Kampf und Sieg (Berlin: Verlag Atid, 1937), p. 14

33. שיעור זה תואם את המיוחס לכלל האוכלוסייה הגרמנית בסוף תקופת ויימר (1931). ראו Peiffer and Wahlig, Juden im Sport, p. 43.

34. "פירמידת הגיל ההפוכה" של יהודי גרמניה הייתה הבסיס לחיבורו הפרובוקטיבי של טיילהאבר על "שקיעתה של היהדות הגרמנית": Felix A. Theilhaber, Der Untergang der Deutschen Juden (Munich: E. Reinhardt, 1911).

35. Mayer, “Equality — Egality,” p. 230

36. Bernett, “Gründung und Tätigkeit des Reichsausschusses jüdischer Sportverbände,” Der jüdische Sport, p. 81 ff.

37. Krüger, “Once the Olympics are through,” p. 355

38. Bernett, Der jüdische Sport, p. 92; Hans Joachim Teichler, “Die jüdische Sportbewegung im nationalsozialistischen Deutschland,” in Vergessene Rekorde, eds. Bahro, Braun and Teichler, p. 113. ראו “Legalisierung des jüdischen Sports,” Jüdische Rundschau, November 24, 1933, p. 850, להלן מקור מס' 5.

39. Herbert Freeden, Die jüdische Presse im Dritten Reich (Frankfurt am Main: Jüdischer Verlag bei Athenäum, 1987), p. 23

40. השוו לדבריו של מיכאל נאגל: "עד נובמבר 1938 הייתה לעיתונות היהודית בגרמניה אוטונומיה יחסית בבחירת נושאי הדיווח והפרשנות. בחמש השנים עד לפרעות נובמבר הצטמצמה אוטונומיה זו והתערערה בהדרגה. אף־על־פי־כן, במשך כל התקופה התאפשר לעיתונות היהודית להמשיך ולפעול על־פי אמות מידה מוסריות של עיתונות הומניסטית". נאגל, שנת 1933 כקו פרשת המים? אופיה ותפקידה של העיתונות היהודית הגרמנית לפני עליית הנאצים לשלטון ואחריה (העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית 1), יד ושם, ירושלים תשע"ו, עמ' 28.

41. שם, עמ' 32.

42. Borut, “Jews in German Sports,” p. 77

43. p. 12, im Sport Peiffer and Wahlig, Juden

44. Zimmermann, “Zwischen Selbstbehauptung und Diskriminierung,” p. 307

45. למודעה על מוסף הספורט החדש ראו “Der jüdische Sport: Die neue Beilage des ‘Israelitischen Familienblattes,’” Israelitisches Familienblatt, October 4, 1933, p. 2, להלן מקור מס' 6. עצם הניסיון להתבדל כעיתון היחיד המדווח ללא הטיה מפלגתית על המתרחש בשדה הספורט היהודי בגרמניה היא עדות נאמנה לפוליטיזציה של הסיקור העיתונאי של הספורט היהודי. ראו Ashkenazi, “Die Einsamkeit des Langstreckenläufers,” p. 18.

46. Felix Pinczower, “Der Deutsche Kreis im Makkabi-Weltverband,” and Walter Beck, “Sportarbeit im Reichsbund jüdischer Frontsoldaten,” Israelitisches Familienblatt, October 4, 1933, p. 12. ראו להלן מקורות מס' 7א, 7ב.

47. ראו Aubrey Pomerance, “‘Im tausendstel Bruchteil einer Sekunde’: Fotografen und Fotografien des jüdischen Sports in Deutschland 1933-1938,” in Vergessene Rekorde, eds. Bahro, Braun and Teichler, pp. 163-173, esp. pp. 163-164.

48. Zimmermann, “Zwischen Selbstbehauptung und Diskriminierung,” p. 297

49. Die Kraft: Blatt für Berufsumschichtung, Siedlung, Arbeitsdienst, Jugendertüchtigung u. Sport. המונח ארבייטסדינסט נגזר כנראה מהשם Freiwilliger Arbeitsdienst (FAD, שירות עבודה בהתנדבות), ארגון נוער גרמני שקם בתגובה למשבר הכלכלי ב־1931 והוסב מאוחר יותר לארגון נאצי בשם רייכסארבייטסדינסט (Reichsarbeitsdienst, שירות העבודה של הרייך).

50. Die Kraft: Blatt für Sport und Jugendertüchtigung Organ des Sportbundes im RjF. ראו Pomerance, “Fotografen und Fotografien,” p. 163, fn. 6.

51. “Leistungs-Stillstand erneut überwunden,” Die Kraft, Der Schild, November 4, 1938, p. 5 ראו להלן מקור מס' 23.

52. Freeden, Die jüdische Presse, p. 36

53. Peiffer and Wahlig, Juden im Sport, p. 13

54. שם, עמ' 14, 36.

55 ראו “Ohne Training,” Israelitisches Familienblatt, July 23, 1936, להלן מקור מס' 19.

56. Walter Benjamin, “Eine kleine Geschichte der Photographie,” in Benjamin, Gesammelte Schriften (Frankfurt am Main: Suhrkamp, 1977), vol. 2, p. 385. מצוטט על־פי התרגום העברי: ולטר בנימין, היסטוריה קטנה של הצילום, מגרמנית: חנן אלשטיין, בבל, תל אביב תשס"ד, עמ' 48. על המובאה ממוֹהוֹלי־נאג'י ראו Esther Leslie, Walter Benjamin: Overpowering Conformism (London: Reaktion Books, 2007).

57. ראו: Wendy Pan, “A Short History of Sports photography,” in [קישור] (Retrieved August 4, 2016). ראו גם Jean Lattes, Sportphotographie 1860-1960 (Luzern: Verlag Bucher, 1977), pp. 24, 28. תצלום מספר 21 בספר מתעד את הלמוט קרניג (Helmut Körnig), האלוף הגרמני בריצת מאה מטר בשנות העשרים (10.3 שניות ב־1926).

58. ראו Pomerance, “Fotografen und Fotografien,” p. 168.

59. צילומי ספורט של ברגמן ושל שטרן מוצגים ב־Das jüdische Sportbuch בגיליון תצלומים מיוחד (בצמוד לעמ' 17). תצלום של זלמה שטרן הודפת כדור ברזל מקשט גם את דף השער של ביטאון מכבי הגרמני Der Makkabi מיום 31 באוקטובר 1934. ראו להלן מקור ויזואלי
מס' 4.

60. “Wir zeigen das Sportfest unserer jüdischen Schule im Bilde,” Jüdisches Gemeindeblatt für Berlin, September 5, 1937, p. 7. ראו להלן מקור ויזואלי מס' 2א.

61. Pomerance, “Fotografen und Fotografien,” pp. 168-169. על האסתטיקה של לני ריפנשטאל ראו Graham McFee and Alan Tomlinson, “Riefenstahl’s Olympia: Ideology and Aesthetics in the Shaping of the Aryan Athletic Body,” The International Journal of the History of Sport, vol. 16, no. 2 (1999), pp. 86-106. ראו גם Constantina Katsari, “Inter-War Ideology in Nelly’s’s Nudes: Nationalism, Fascism and the Classical Tradition,” Journal of Modern Greek Studies, vol. 31, no. 1 (2013), pp. 1-27.

62. “Jüdische Jugend treibt Sport,” Jüdisches Gemeindeblatt für Berlin, August 21, 1938, p. 7. ראו להלן מקור ויזואלי מס' 2ב.

הספורט היהודי
הכרך סוקר את מגוון ייצוגיו של הספורט היהודי בעיתונות היהודית, במאמרים ובתמונות, ומציג קטעים נבחרים מתוך מוספי הספורט בעיתונים יהודיים שונים מכל הקשת האידאולוגית
▪ ▪ ▪

הדרתם של היהודים מארגוני הספורט הגרמנים בעקבות עליית המשטר הנאצי הביאה להתפתחות ענפה של פעילויות ספורט יהודיות בגרמניה הנאצית.

הכרך סוקר את מגוון ייצוגיו של הספורט היהודי בעיתונות היהודית, במאמרים ובתמונות, ומציג קטעים נבחרים מתוך מוספי הספורט בעיתונים יהודיים שונים מכל הקשת האידאולוגית, החל מהפטריוטים הגרמנים ועד לציונים. הכרך עוסק בפעילות הספורטיבית שהתקיימה תחת תנאי ההדרה ודן בהשלכותיה המורכבות של האולימפיאדה בברלין על הספורט היהודי.

תוכן העניינים:

- סקירה מחקרית

- מבוא: ספורט וספורטאים יהודים בגרמניה לפני 1933

- הדרת היהודים מחיי הספורט בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון

- מדורי הספורט ומוספי הספורט של העיתונות היהודית הגרמנית

- ההתארגנות המחודשת של התאגדויות הספורט היהודיות: בעיות ופתרונות

- ספורט תחרותי במציאות של הדרה

- אולימפיאדת ברלין והשלכותיה על הספורט היהודי

- השלב האחרון: הספורט היהודי אחרי קיץ 1936

- סיכום

- מן העיתונות

פרופ' גיא מירון, היסטוריון, חבר סגל המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה וראש המרכז לחקר יהודי גרמניה בתקופת השואה במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם. כיום עוסק במחקר על חווית המרחב והזמן של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי. מחקריו עוסקים בתולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה במאה ה-20, בהיסטוריה של יהודי הונגריה ובהיסטוריוגרפיה יהודית. בין ספריו: מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון: זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (מאגנס 2004), בסתיו ימי האמנציפציה: זיכרון היסטורי ודימויי עבר תחת איום הפשיזם – גרמניה, צרפת, הונגריה (מרכז זלמן שזר 2011), שראה אור בעברית ובאנגלית.

לפרטים נוספים:

heb.html-miron/index-[קישור]

ד"ר דניאל פרנקל, חוקר עצמאי של תולדות יהודי גרמניה, שימש חוקר במכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, ובשנים 2009-1998 ערך את פנקס הקהילות: גרמניה. פרנקל חיבר את הספר על-פי תהום: המדיניות הציונית ושאלת יהודי גרמניה 1938-1933 (מאגנס, ירושלים תשנ"ד), ערך את קובץ המכתבים להיות יהודי בברלין: מכתבי הרמן זמטר 1943-1939 (יד ושם, ירושלים תשס"ח), שראה אור גם בגרמנית ובאנגלית, ופרסם מאמרים על תולדות יהודי גרמניה במאה העשרים.

סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית. עורך ראשי: גיא מירון. מתוך הסדרה:
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית. עורך: דניאל פרנקל. הוצאת יד ושם. 144 עמודים, 56 שקל.
תאריך:  22/04/2019   |   עודכן:  22/04/2019
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הדרת היהודים מחיי הספורט בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בגעגועים ובאהבה מתאר אורי חנוך, יליד 1928, את ימי ילדותו בקובנה חייו השתנו ללא הכר עם כניסתם של הכוחות הסובייטיים לליטא בשנת 1940 ולאחר מכן תחת הכיבוש הגרמני בקיץ 1941
21/04/2019  |  ציפי לוין  |   ספרים
צמצום המרחב הציבורי של היהודים היה כאמור פגיעה קשה, אך בכך לא היה די החיים היהודיים בגרמניה הנאצית התאפיינו גם בצמצום מרחב המגורים הפרטי ובהרעה בתנאי הדיור
17/04/2019  |  ציפי לוין  |   ספרים
אנה פופר נולדה בפראג (Praha). היא ובעלה ארנושט (ארנסט) פלטין היו בני המעמד הבינוני הגבוה של יהודי פראג, ובביתם דיברו צ'כית. ב-11ביולי 1931 ילדה פופר-פלטין את בתה הבכורה, הלנה, בבית-יולדות פרטי. לפי מנהג בית-החולים קיבלה האם שי: יומן ריק כרוך 2 ביוני 1933 נולדה חנה'לה, אחות להלנקה, אך יומן חייה לא שרד.
16/04/2019  |  ציפי לוין  |   ספרים
ליהודי פולני אחד [...] יש טענות חמורות כלפי. בגללי חשבו אותו כאן שקרן, הוזה [...]. הוא היה בלנדסברג (כ-60 קילומטרים ממינכן) ופגש שם כמה ליטאים מקובנה. באחת השיחות הוא סיפר להם שפגש לא מזמן קובנאי אחד, מורה, סופר, ישראל קפלן. נו, הם התנפלו עליו: מה אתה מבלבל את המוח, הקפלן הזה כבר מזמן שוכב לו על הגב באדמה! ולא עלה בידו בשום אופן לשכנע אותם שעודני חי [...] אני כבר אינני [...] גם לפי השכל הישר עצמו [...] לא ייתכן שישראל קפלן עדיין יהיה היום בחיים במקום כלשהו... ואילו הסיסמה שלי הייתה דווקא: לא אמות, כי אחיה ואספר!
15/04/2019  |  ציפי לוין  |   ספרים
היום אני מתחיל לכתוב יומן. קשה לי לענות על השאלה מדוע דווקא היום ולא קודם לכן. ראשי כבד עלי כ"כ, שאינני מסוגל לחקור ולהתעמק בסיבות ובעילות הדברים, ובטבע האדם כשהוא חי חיים בלתי נורמליים וכל צמצום המוח [הריכוז] משולל ממנו. די לך לדעת בקיצור קורות חיי משני החודשים האחרונים ובעצמך תבין מצב רוחי. אומנם בדעתי לתאר כאן הטרגדיה שלנו במשך ג' שנות המלחמה וסופה המר אבל אי-אפשר לי בפעם אחת, וקשה לי הסידור של המקרים ורק קטעים קטעים אסדר איה"ש [אם ירצה השם].
11/04/2019  |  ציפי לוין  |   ספרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
זלמן שובל
זלמן שובל
"אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי" אומר הפתגם התלמודי ויכולנו להוסיף "אושרנו שלא אנחנו צריכים להחליט", אבל זו, כמובן, טעות שכן למה שהעם האמריקני השסוע יחליט ב-4 בנובמבר תהייה השפעה גם על...
יקיר בן-משה
יקיר בן-משה
כל הספרים שתקו, מה יכולנו לומר? אפילו לסקלי הסמיק, לא ידענו שפוגל גונב, לא ידענו שהוא מחביא פירורים מעוגיות של אחרים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il